מאבדים שליטה בהרחבות

ם עד היום ראו המושבניקים באורח חייהם נגזרת של שמירה על צביון מאוד ייחודי של חיי קהילה, שמאפייניו הוגדרו על-ידי היישוב והחברים בו, הרי שהחלטה שהתקבלה לאחרונה במועצת מקרקעי ישראל שומטת מידי המושבים את כוח השפעתם לקבוע מי יצטרף ויגור בסביבת המושב ומי לא, ובכך גוזלת מהם את היכולת להמשיך ולקבוע את אופי המרקם החברתי של היישוב.

החלטה 1195 מתייחסת לשינוי הליכי קבלת מועמדים להקצאת קרקע ביישובים קהילתיים וביישובים חקלאיים, כלומר מה שמכונה הרחבות (היא לא מתייחסת לנחלות). השינוי המהותי ביותר שנובע מההחלטה הוא הפקעתו של הרכב ועדת הקבלה מידי אגודת המושב, לרבות ביישובים החקלאיים, באופן שבו אגודת המושב כבר לא תוכל לקבוע את הרכב ועדת הקבלה.

לא רק זאת: כתוצאה מההחלטה מתקיים כעת הרכב חיצוני שכולל נציג אחד בלבד למושב, כך שהמושב מאבד את הרוב שהיה לו בוועדת הקבלה ונשללת ממנו השליטה על קבלת או דחיית מועמדים. המצב החדש בפועל הוא שהמועמדים להרחבות מתקבלים על ידי הרכב חיצוני שלא מכיר את היישוב והחברים בו.

ההחלטה מבטלת את החלטה 1064 שהייתה בתוקף מאז 2005, שאמנם באמצעותה קבע מינהל מקרקעי ישראל קריטריונים לקבלה בהרחבות הקהילתיות - אבל לא התערב בהרכב ועדות הקבלה של המושבים. אין זה סוד שהאטרקטיביות של חיים בסביבה הכפרית רק גואה עם השנים, ואם היום מספר האנשים שמעוניינים במגורים במושב גדול מבעבר, הרי שבאופן אירוני מעכשיו יכולת הסינון של הנהירה הזו תהיה קטנה יותר.

ההחלטה חלה על כל הליכי ההמלצה לקבלת מועמדים לרכישת זכויות חכירה בקרקע ביישובים קהילתיים ובהרחבות קהילתיות ביישובים חקלאיים שמונים עד 500 בתי אב. ביישובים שמכילים יותר מ-500 בתי אב (יישובים קהילתיים) תיעשה הקצאת הקרקע ללא קיום הליכי קבלה.

הקריטריונים לפיהם תוכל ועדת הקבלה לשקול קבלתו או דחייתו של מועמד לרכישת זכויות בקרקע ביישוב קהילתי הם היותו בגיר מגיל 18 ומעלה, היותו בעל יכולת כלכלית להקמת בית ביישוב והתאמה לחיי חברה בקהילה. אגודה שיתופית שתכלול את קריטריון ההתאמה לחיי חברה בקהילה תכלול גם הוראה שלפיה יידרשו כל המועמדים להמציא חוות דעת מקצועית של מכון מיון פסיכולוגי אליו הם יופנו על-ידי ועדת הקבלה. דחיית מועמדים מסיבה זו תהיה חייבת להישען על חוות הדעת המקצועית. ביישובים שבהם מעל 120 בתי אב ניתן יהיה לדחות מועמדים מחמת קריטריון ההתאמה לחיי קהילה רק במקרה שיימצא שקבלת המועמד עלולה לפגוע בחיי הקהילה ביישוב.

השוני בחלקים אלה של ההחלטה לעומת החלטה 1064 הוא שבהחלטה 1064 לא חל איסור על קריטריונים נוספים המתקשרים לגיל. כך למשל, אם במושב מסוים נהוג היה עד כה להגביל את המועמדים עד לגיל 35, הרי שלאחר ההחלטה החדשה לא ניתן יהיה לעשות זאת.

ההחלטה אף קובעת כי יישובים שנושאים באפיון מסוים שלפיו הם יבקשו לקבל או לדחות מועמדים, יוכלו להשתמש באפיון זה כקריטריון רק לאחר אישור מראש מידי המינהל ורשם האגודות השיתופיות. בנוסף קובעת ההחלטה, כאמור, את הרכב ועדת הקבלה כך שהיא תכלול בעל תפקיד בכיר במיישבת (הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית), בעל תפקיד בכיר במשרד הבינוי והשיכון, נציג היישוב עצמו ונציג המועצה האזורית. כן קובעת ההחלטה כי יו"ר הוועדה יהיה נציג המועצה האזורית, ושמספר החברים בוועדה יהיה אי-זוגי תוך קבלת החלטות ברוב קולות. בכך כאמור מצטמצמת השפעת המושב לכדי נציגות בודדת.

מועמדים שנדחים על-ידי ועדת הקבלה רשאים לפי החלטה 1195 להגיש ערר בכתב לוועדת ערר שתמליץ למינהל האם לקבל את הערר, והרכבה יהיה איש ציבור בעל השכלה במשפט, עבודה סוציאלית או מדעי ההתנהגות, נציג רשם האגודות השיתופיות ונציג המינהל.

פחות מועמדים נדחו

לדברי עו"ד גד שטילמן, שעוסק בדיני אגודות שיתופיות ושייצג את היישוב קציר בפרשת קעדאן נגד קציר, "בעבר נתנו בתי המשפט תמיכה רחבה לוועדות הקבלה של האגודות ונמנעו מלהתערב בשיקול דעתן בקבלת חברים, מתוך הכרה שהיישובים מקיימים אורח חיים חברתי ועסקי שיתופי, וכי מכלול החיים המשותפים ההדדיים מחייבים קשר אישי בין החברים שהינו מסד לחיי הקהילה.

"קיימים שלושה תהליכים שאינם קשורים זה בזה שהביאו בהדרגה לשינוי הגישה. החל מסוף שנות ה-70 הקימו המושבים שכונות מגורים לבני היישוב. בעלי הנחלות שניהלו את חיי המושב ביקשו למנוע מהתושבים החדשים 'שותפות' בנכסי האגודה, וקיבלו את המתיישבים החדשים במעמד של 'לא חברים'. לכשמספר התושבים שאינם חברים גדל, קבע משרד הפנים כי הניהול המוניציפאלי של היישוב יוסדר על-ידי ועד מקומי שייבחר על-ידי כלל התושבים בעלי זכות הבחירה. כך, בהדרגה צומצמה זכותה של האגודה לקבוע במוסדותיה מי מהמתיישבים בהרחבה יתקבל להתיישבות, שכן המתיישב ב'הרחבת היישוב' אינו מתקבל כחבר לאגודה השיתופית. בנוסף, מספר פסקי דין הגבילו את האגודות בקביעת קריטריונים להתיישבות (ראו מסגרת). בעקבות פסקי דין אלו קבעה מועצת מקרקעי ישראל מספר החלטות שמגבילות את סמכות ועדות הקבלה".

שטילמן מציין שההשלכות של החלטות 1195 ו-1064 באות לידי ביטוי בכך "שמאז שהוקמה ועדת הערר של המינהל, צומצם באורח ניכר מספר המקרים בהם מועמדים לרכישת מגרשים נדחו, בין היתר בשל הקושי של חברי ועדות הקבלה להעלות על הכתב את התרשמותם הסובייקטיבית השלילית מחשש לתביעות דיבה. טענות בעלי אופי גזעני כגון מוצא, לאום ודת - חלילה מהשמעתן. הסוגיה עומדת לדיון בימים אלה בבית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה שהוגשה על-ידי אגודת כפר סירקין נגד החלטת ועדת הערר של המינהל. אני מעריך שהמגמה המתפתחת תהפוך את המושבים מקהילות 'סגורות', שמקפידות לשמור על האיכות וההתאמה של המצטרפים לקהילתן, לקהילות הפתוחות לכל, ובעיקר למרבים במחיר. בסופו של יום הדבר יפגע במרקם החברתי של המושבים".

"עדיף לפרסם מכרז"

לאגודה לצדק חלוקתי יש זווית ראייה אחרת לגמרי בעניין. לדבריה, "האגודה לצדק חלוקתי מתנגדת לקיומן של ועדות קבלה ביישובים קהילתיים ובהרחבות, וסבורה שהקצאת הקרקעות ביישובים אלה צריכה להיעשות במכרז, בהתאם לעקרונות השוויון והצדק החלוקתי.

"הרכבה של ועדת הקבלה (שהשתנה לפי החלטה 1195 - מ.מ) אינו מוסיף ואינו מוריד, כל עוד רשאית הוועדה לשקול במסגרת שיקוליה קריטריון עמום של "התאמה לחיי חברה בקהילה". קריטריון זה פותח פתח רחב לשקילת שיקולים זרים ומפלים בעת קבלת מועמדים ליישוב, דבר המאפשר להשאיר את המועמדים הבלתי רצויים בחוץ. זאת, בייחוד כאשר הליכי הקבלה אינם שקופים והפרוטוקולים אינם מפורסמים", אומרים באגודה.

בהקשר לכך צוין כי התנועה לחופש המידע והאגודה לצדק חלוקתי עתרו בחודש יוני 2008 לבית המשפט לעניינים מנהליים, בבקשה לחשוף פרוטוקולים של מועמדים שקבלתם ליישוב רקפת נדחתה. טרם ניתנה החלטה בתיק (עת"מ 8510/08).

יו"ר אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים, עו"ד עמית יפרח, שמתוקף תפקידו ישב בוועדות קבלה, מציין כי השינויים שעולים בהחלטה 1195 למעשה מפספסים את המטרה שלשמה אנשים מגיעים להתיישב בהרחבות, והיא הקהילה, חיזוקה ושימורה. "ועדות הקבלה הן מושג מאוד חשוב לקיומו של המושב ולהתקיימותו בעתיד במתכונת שבה קיימים המושבים היום", הוא אומר, "המושבים הם קהילה קטנה שבדרך כלל מאופיינת בצביון מאוד מיוחד ובמרקם חברתי מאוד עדין. הייחוד של המושב הוא שלכל חבר או לכל מי שנכנס לקהילה הקטנה יש משקל סגולי מאוד גבוה והשפעה על צביון המושב והקהילה הקטנה.

"השינוי הגדול בהחלטה 1195 הוא שבעצם הערכאה הראשונה, ועדת הקבלה, הופקעה מידי אגודת המושב - לה נותר נציג אחד ובעצם אבדה לה השליטה על הכניסה והיציאה של מתיישבים חדשים במושב. הדבר הזה הוא מבחינתנו פסול, כיוון שיש הגיון רב מאוד בזה שהקהילה שקולטת את אותו המועמד אליה היא זו שצריכה להיות בוועדת הקבלה. היא מכירה הכי טוב את הצרכים שלה והדרישות שלה מאותם מועמדים, ולכן מלכתחילה זה נכון שהיא זו שתמיין את המועמדים ולא מישהו חיצוני, שלא תמיד בקיא בטובת היישוב או בצרכיו המיוחדים בעת שהוא קולט אליו מועמדים בהרחבות".

ההחלטה נוגעת רק לגבי קבלה להרחבות, ואינה נוגעת לגוף הכלכלי-חברתי שנקרא "אגודה שיתופית". מדוע חשוב כל כך לסנן אותם?

יפרח: "התושבים שנכנסים להרחבות הם חלק בלתי נפרד מקהילת היישוב, והם לא מנותקים ממנו. הם פעילים בתרבות המושב, בחגים, בגנים, בפעילויות שהמושב עושה, ולכן בגלל השותפות ישנה חשיבות לכך שהקהילה היא שתקלוט אותם, ולא גורם חיצוני. מובן שכל התערבות חיצונית בתהליך הקליטה עלולה בסופו של דבר לגרום להרס המרקם החברתי. ההחלטה החדשה היא מגמת המשך של ניסיונות לפגוע במוסד האגודות השיתופיות, ניסיון שמובל על ידי משרד המשפטים, שהוא זה שיש לו חלק בכל הקשור לכתיבת החלטה 1195, יחד עם המינהל. אנחנו, תנועת המושבים, מנסים לקדם הצעת חוק של הח"כים דוד רותם, ישראל חסון, שי חרמל ואורי אריאל, שכבר עברה בקריאה ראשונה וחזרה לוועדת החוקה, ושמספקת מענה לפגיעה במעמד ועדות הקבלה מבחינת הרכבן. ההצעה מייצרת מצב קצת יותר מאוזן בכל הקשור למושבים (שני נציגים במקום אחד, מתוך חמישה חברי ועדה - מ.מ), ואנחנו מקווים שהיא לא תטורפד".

לפחות תהליך הקבלה לפי החלטה 1195 יהיה מזורז יותר?

"באופן אבסורדי, אם הרצון של המינהל הוא שהמועמד יתקבל בהליך כמה שיותר מהיר, אז ההחלטה הזו רק מסרבלת את ההליך, בין היתר בגלל ריבוי הגורמים המעורבים בהרכב ועדת הקבלה. יצטרכו לזמן את המועמדים, וזה יהפוך למשהו הרבה יותר מורכב, מסורבל וביורוקרטי שיתקשה להתכנס לעתים קרובות. מהניסיון שלי מתוקף תפקידי ומעורבותי בוועדות הקבלה, מרביתם המכריעה של המועמדים מתקבלים, ומלכתחילה לא היה צורך לבצע שינוי בהרכבי ועדות הקבלה. זאת הבעיה הכי גדולה שלנו עם המינהל, ולא רק בנושא זה: המינהל קובע מדיניות והחלטות על פי היוצא מן הכלל, ולא על פי הכלל".

חשש מכניסת עבריינים

במושב כפר אחים, הממוקם צפונית לקרית מלאכי, 70 בתי אב ובהרחבה שבוצעה לפני כשש שנים ישנם 70 בתי אב נוספים. יו"ר המושב, אבנר גולדמן, היה יו"ר ועדת הקבלה שנים רבות. לטענתו, "הבעיות של ועדות הקבלה התחילו כבר לפני 1195, וזה התבטא בכך שקבענו קריטריונים די ברורים, שהם ראיון ראשוני מול נציגי ועדת קליטה. קבענו שאנחנו רוצים זוגות נשואים ולא רווקים, שירות צבאי או שירות לאומי, בדיקה במכון לבדיקת התאמת הנקלט ליישוב ולחיים הקהילתיים, ובמהלך הקליטות נתקלנו רק בשני מקרים של דחייה. הם הגישו ערעור למינהל והוא קיבל את ערעורם, למרות שדו"חות המכונים היו שליליים. כתוצאה מכך הם התקבלו, כי לא הייתה לנו ברירה.

"היום, כובד ההשפעה של המושב עם נציג אחד בוועדות הקליטה הוא אפסי. במצב הנוכחי אנחנו יכולים לדעת מראש שאדם הוא עבריין בקנה מידה גדול מאוד, ואם הוא יעבור את מבחן מכון ההתאמה לא תהיה שום אפשרות לפסול אותו ממועמדות. האפקט לא יהיה כמו של עבריין שנכנס להתגורר בבית דירות באשקלון. כל המרקם החברתי והתרבותי יתפורר, כי זוהי קהילה מבודדת במובן מסוים. לאור החלטות 1195 ו-1064, המושבים יחשבו אלף פעם אם באמת להפשיר אדמות כדי להגדיל את היצע המגרשים, כי הם איבדו שליטה על הנכס שלהם".

מנהל המינהל, ירון ביבי, אמר ל"גלובס" בתגובה: "העניין שהמדינה יכולה בכלל להגביל אנשים מלגור במושב הוא בכלל לא טריוויאלי, כפי שנקבע גם בבג"ץ. מצד שני, עומדת זכות האדם לקהילתיות. עומדות כאן על המאזניים שתי הנורמות האלו, והאיזון ביניהן מתבצע בוועדות הקבלה. אם הוועדה לא היתה בהרכב מאוזן, היה לנו קשה לשמור על מוסד ועדות הקבלה ואכן בהרכב שהגענו עליו נצליח לשמור גם על מוסד הקהילתיות. לבוא ולהגיד שאנו משתמשים בהרכב כדי לקבל עמדת כח - זה שטויות".