הגיע הזמן שפסגות תגלה לנו

200 מיליארד כספי ציבור מנוהלים בלי פיקוח, בלי גילוי נאות ובלי רגולטור שמציג שאלות

מה היה הרווח של חברת הביטוח אליהו ב-2009? כמה השתכר מנכ"ל החברה, וכמה דיבידנדים חילקה לבעלי השליטה בה, משפחת אליהו?

אליהו היא חברה פרטית, ולא חייבת לפרסם דו"חות כספיים, אבל כל התשובות גלויות לציבור. אחת לרבעון שולח שלמה אליהו את הדו"ח הכספי לכל כלי התקשורת. אליהו באופן אישי מדבר עם העיתונאים, ומוודא שהחוברת הגיעה. הדו"ח עצמו מתפרסם באתר האינטרנט של חברת הביטוח, וכמה שבועות לאחר מכן יופיע גם באתר אגף שוק ההון באוצר. השקיפות מלאה.

הרגולטור הישראלי הבין מזמן שגופים פיננסיים - חברות ביטוח ובנקים, אפילו אלו שאינם נסחרים בבורסה - הם מוצר ציבורי לכל דבר ועניין, גופים שמנהלים כספי ציבור. במשבר האחרון גם גילינו כי ברגע שמתחילות הבעיות, מדינות גם משלמות מכספי משלם המסים על מחדלים של גופים פיננסים, ומשלמות הרבה.

בישראל הבינו עוד קודם לכן את הצורך בשקיפות ובגילוי נאות, גם בחברות פרטיות. אבל בה בעת ששלמה אליהו מדווח, רועי ורמוס לא נדרש לכך. בתי ההשקעות הלא ציבוריים לא נדרשו מעולם לשקיפות. הם היו גופים קטנים שניהלו מיליארדי שקלים בודדים, פסיק בנכסי הציבור, ואף אחד לא הוטרד.

מעבר לכך החוק הותיר לקונה. הרגולטורים מפקחים רק על המוצרים שמנהלים בתי השקעות, ולא על הגוף עצמו. האוצר מפקח על קופות הגמל וקרנות פנסיה, רשות ניירות ערך על קרנות נאמנות ותעודות סל, הבורסה מפקחת על חבר הבורסה. אף אחד לא מפקח על בתי השקעות כאורגן בפני עצמו.

וכך החגיגה בעיצומה. כגופים לא נסחרים בבעלות פרטית, בתי השקעות לא נדרשים לשום שקיפות, גילוי נאות, דיווח או דין וחשבון. האם גליה מאור יכולה למנות את הבן שלה למשנה למנכ"ל לאומי? בוודאי שלא. האם מתיו ברונפמן יכול למנות את אחיו למנכ"ל בנק דיסקונט? ברור שלא. האם בעלים של בית השקעות יכול למנות את הבן שלו למנכ"ל, או את אחיו לדירקטור? בטח ובטח, וזה גם קרה פעמים רבות מאוד. את השמות כל השוק מכיר.

בחסות ועדת בכר שבעקבותיה עברו כספים רבים לידיים בלתי מפוקחות: יכול דוד אדרי מפסגות לקבל 10 מיליון שקל בשנה מבלי שאיש ידע מזה וישאל שאלות קשות; מחולקים בונוסים שמנים בשעה שדמי הניהול מתייקרים; קורות שערוריות בפריזמה.

כל אחד עושה מה שהוא רוצה ואף אחד לא מפקח.200 מיליארד שקל מכספי הציבור, נכסים פיננסיים ופנסיונים מנוהלים כיום בגופים לא שקופים, לא מפוקחים ואין רגולטור שישאל את השאלות.

בה בשעה שהבנקים וחברות הביטוח הלא ציבוריים הם גופים קטנים יחסית בשוק, הרי שבתי ההשקעות הלא ציבוריים הם מהגופים הגדולים ביותר בענף. פסגות, למשל, או מיטב ואלטשולר שחם. יתרה מזאת, בתי השקעות רבים נוספים מתנהלים תחת חברה ציבורית (בדרך כלל חברת ביטוח), נתוניהם אינם גלויים במלואם לציבור, וגם אין מי שיפקח. כאשר הייתה המעילה בהראל בית השקעות לפני 3 שנים, המפקח על הביטוח לא היה יכול לעשות כלום - כי לא הייתה לו סמכות פיקוח על הגוף. אגף שוק ההון באוצר מפקח רק על חברת הביטוח, לא על בית ההשקעות שלה.

הפתרון לבעיה היה צריך להגיע ביוזמת משרד האוצר. אגף שוק ההון היה צריך להניח מזמן הצעה מסודרת לפיקוח על בתי ההשקעות. אבל באוצר כרכו את העניין עם מבנה הרגולציה העתידי. סוגיה בעייתית ונפיצה. הואיל והאוצר נמצא במגננה, נלחם בבנק ישראל וברשות ניירת ערך ומסביר מדוע אין לפרק את אגף שוק ההון או להכפיף אותו לבנק ישראל, לא חלה התקדמות בפיקוח על בתי השקעות. וכרגיל אין ואקום; כשהאוצר לא עושה מה שצריך נכנסים חברי הכנסת.

ההצעה של אמנון כהן אינה מיטבית. היא חלקית, לא אפויה ולא מהוקצעת. חסרים בה אלמנטים חשובים ויש בה סתירות פנימיות. למשל כהן קובע כי מינוי דח"צ בבית השקעות יהיה מחויב באישור אסיפה כללית. אבל בבית השקעות פרטי אין אספות כלליות, כי אין בעלי מניות מהציבור. ובהצעת החוק אין שום קביעה שהם יחויבו להקים אספות כאלה.

כהן גם לא קובע כי בתי ההשקעות יחויבו לפרסם דו"חות כספיים מבוקרים, ולא מגדיר את רמת השקיפות לציבור. עניין נוסף שחסר הוא ההגדרה מי יהיה הרגולטור הרלוונטי - אגף שוק ההון? רשות ניירות ערך? ואיך יהיה הממשק בין הגוף שיפקח על בתי השקעות לרגולטורים אחרים.

צרו איתנו קשר *5988