סטפק: במגזר העסקי קודם גונבים מהציבור ואח"כ נראים נדבנים

היה אפשר לחשוב שהמעמד החדש ימתן במעט את מזגו הסוער של צבי סטפק, יושב ראש בית ההשקעות מיטב ומייסדו. בשנה וחצי האחרונות יצא מיטב למסע מיזוגים ורכישות אשר הכפיל את גודלו פי ארבעה והפך אותו לבית ההשקעות החמישי בגודלו בארץ. מחברה המובלת בידי אב ובן בעל מזג סוער לא פחות, אבנר, הפכה מיטב למוסד מאורגן עם מנכ"ל "מבחוץ" ומארג עדין של יחסי שותפים.

אבל את סטפק קשה למסד. בראיון משותף ל-G עם המנכ"ל הטרי אילן רביב, לרגל 30 שנה למיטב, הוא יורה לכל הכיוונים. בעיקר כאשר מוזכרים בשיחה הקולגות שלו, בתי ההשקעות האחרים. "הרמה המקצועית של בתי ההשקעות השתפרה מאוד", הוא אומר. "אבל בניגוד לזה הרמה האתית - אני לא יודע אם הורעה, אבל ודאי לא השתפרה. מעטים הגופים שהייתי שם בהם את כספי בלי לפחד שיעשו לי מונקי ביזנס. את בתי ההשקעות שאני יכול לכנות הגונים אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים".

אבל יש פיקוח רגולטורי הדוק עליכם, לא?

"אלף חוקים לא ימנעו אדם או גוף לא ישר מלעשות פוילעשטיק. אני מאוד בעד תחרות, אבל אני שונא הפרזה. למשל, פרסום שהוא לא אמת. או להקים קרן ב-31 בדצמבר, לא לפרסם אותה, ופתאום ב-1 בינואר רואים ברשימות קרן או קופת גמל שבולטת באופן חריג בתשואה; או שבמסגרת הרצון להיות גבוה יותר בטבלת התשואות, אתה מנסה 'להשחיל' את הקרן היריבה ולמכור ניירות שלה כדי להוריד אותה ולפגוע לה בתשואה".

קרה לך דבר כזה?

"קרה לפני שנתיים בערך, בקופות הגמל".

ובכובע של משקיע מוסדי, האם הגופים שבהם אתם משקיעים מתנהגים בהגינות כלפי המשקיעים?

"לא תמיד. אני נגד חקיקה שתקבע דמי ניהול או גובה משכורת, אבל המגזר העסקי מביא על עצמו מצב שיצטרכו חקיקה. את רואה אותם כל הזמן תורמים תרומות. זה יפה, קודם לגנוב מהציבור ואחר כך להצטייר כנדבנים. וכל הטענות המגוחכות האלה, אני צריך מנהלים טובים אז אני צריך לשמור עליהם, ואם לא הם ילכו לפה ולשם ולאירופה ולארצות הברית. סליחה, אבל אני לא רואה את המשרות שמחכות להם שם. לא רואה מי מחכה להם שם בעיניים כלות. זה פשוט לעשות בדיחה מהעניין. אני תומך - לא בפרטים - ביוזמה של שלי יחימוביץ'".

עד כמה אתה מעורב ביומיום בהקשר הזה?

"הנהגתי פה כלל שאני לא מעורב בהצבעות, כי אני לא רוצה שיתחילו להפעיל עליי לחץ מבחוץ ויערבבו בזה אינטרסים אחרים. אני זוכר לפחות שני מקרים בתקופה האחרונה שהתנגדנו למהלכים בחברה, וכעבור זמן קצר גופים ואנשים הקשורים לחברות האלה הוציאו את תיק ההשקעות האישי שלהם מניהולנו. שמעתי סיפורים כאלה גם מבתי השקעות אחרים".

"לא רצינו לקפוץ מעל הפופיק"

במהלך 2009 רכשה מיטב את בית ההשקעות אפריקה ישראל ואת קופות הגמל של וייזר, והתמזגה עם גאון שוקי הון ועם ישיר בית השקעות, כאשר סטפק והמייסד השני של מיטב, שלמה סימנובסקי, מחזיקים יחד 50.01% בחברה הממוזגת, גאון אחזקות בשליטת משה גאון מחזיקים 22% וקבוצת ביטוח ישיר בשליטת מוקי שנידמן מחזיקה בכ-28%.

מיטב התגאתה כל השנים בהיותה בית השקעות משפחתי. מה הוציא אתכם למסע הרכישות הזה?

"בתחילת 2008 אבנר היה מנכ"ל, והוא הגיע למסקנה - ושכנע אותי בנכונותה - שבתקופה הזאת יש חיסרון לסיטואציה שבה אתה בית השקעות בינוני. או שאתה קטן מאוד ומתמחה בנישה, או שאתה אחד הגדולים. באמצע זה להיות סנדוויץ' בין הגדולים לקטנים.

מיטב ניהלה קצת למעלה מ-8 מיליארדי שקלים, ועכשיו היא מנהלת למעלה מ-30 מיליארד. כמעט פי ארבעה. זו לא קפיצה מעל הפופיק?

"זה אולי נראה ככה יחסית לשמרנות שאפיינה אותנו קודם, אבל זו לא קפיצה כי עשינו את זה באמת בשכל".

נראה שהבן שלך ניער אותך מהשמרנות שלך.

"אני באמת טיפוס יחסית שמרן, זה חלק מתובנות החיים שלי. אבנר טיפוס שונה ממני, הרבה יותר יזמי. לא במקרה הוא לא רצה להמשיך להיות מנכ"ל, כי אחרי כמה שנים במנכ"לות הוא הרגיש שהוא נשחק. הוא לא אוהב לעסוק ביומיום, ולכן הוא ביקש ממני 'תשחרר אותי כבר מהתפקיד הזה'".

בית ההשקעות אפריקה ישראל נמכר ב"מחיר מציאה", בשל מצבו של בעל הבית לב לבייב. רכשתם אותו ב-13 מיליון שקל בלבד. אבל היו שסברו שחלק מהתיקים - אלה של החברות הבנות של אפריקה ישראל - עלולים להעביר את כספם למקום אחר, ואז המציאה לא כזאת גדולה.

"לא הייתה שום בריחה. אני חושב שמעל 85% מכל הלקוחות חתמו על הסכם התקשרות עם מיטב. על פי החישוב שלנו, נחזיר את ההשקעה על אפריקה בתוך שנתיים עד שנתיים וחצי. זו הייתה עסקה טובה, ובשלב שהיא טרם נחתמה אבל סוכמה בתקיעת כף, עוד הופעל על אפריקה לחץ מצד גופים אחרים בשוק ההון, שאמרו להם, 'למה מיהרתם להגיע להסכם, אנחנו נציע לכם מחיר יותר גבוה'. לזכותם ייאמר שעמדו במלתם, אף על פי שהמתחרים ניסו לזנב בעסקה".

עכשיו, כאשר מיטב כבר במחצית הטבלה של עשרת בתי ההשקעות הגדולים, זה הזמן לשאול על מה חולמים שם בלילה, והאם יש במיטב פנטזיה להיות הגדולים ביותר. רביב משיב כי נתח שוק הוא לא חזות הכול, וכאשר במכרזים גדולים לקופות גמל כמו עובדי חברת חשמל ועכשיו המכרז של צה"ל דמי הניהול מגרדים את הרצפה, "אנחנו לא שם. אנחנו בפירוש מוטים יותר לרווחיות מאשר לגודל".

אבל כאשר סטפק נשאל אם יש לו שאיפה להיות גדול כמו פסגות, הוא מיד אומר "כן", ומוסיף: "אבל אני לא מגלומן. הייתי רוצה להיות בין שלושת הגופים הגדולים, אבל אני לא רדוף אובססיה בנושא הזה. כפי שאילן אמר, אנחנו בכלל לא שחקנים של נתח שוק, אלא שחקנים של רווחיות ושל מקצועיות. לפעמים נתח השוק והרווחיות הולכים ביחד. למשל, בתחום הקרנות המחקות, שאליו נכנסנו רק לאחרונה, וכבר יש בו שמונה שחקנים. כאן רצינו להגיע לאיזו מסה קריטית מסוימת, ולכן כרגע אנחנו מתנהלים במדיניות של אפס דמי ניהול בקרנות המחקות.

"דוגמה אחרת: יש לנו קרן מיטב 90-10. הורדנו את דמי הניהול ל-0.5%, ונכנס לקרן הרבה כסף. תביני, מ-0.5%, 0.4% הולך לבנק. ההחלטה הזאת דומה להחלטה של רמי לוי, שמוכר את העוף בשקל כדי שיבואו אליו לסופרמרקט".

"דמי הניהול הממוצעים ירדו"

ככל הנראה, אין בית השקעות בישראל שנציגיו לא מצאו את עצמם באספות סוערות של בעלי אג"ח, כשהם מנסים נואשות להציל את הכסף שאותו ששו כל-כך לתת לחברה בעת שכל תשקיף המכיל "מגרש ברומניה" הספיק כדי לגייס. "שוק האג"ח הקונצרני, שהתחיל להתפתח בסביבות 2005", אומר סטפק, "תפס את הרגולטור לא מוכן, וגם את בתי ההשקעות הוא תפס לא מוכנים. היו תופעות לא ראויות גם בגיוסים וגם בהיענות לגיוסים האלה".

למיטב יש חשבון נפש בעניין הזה?

"ברור שלא ייתכן שמנהל השקעות יחליט 100% החלטות נכונות. נכון שמחלקת המחקר שלנו, כמו מחלקות המחקר בבתי ההשקעות האחרים, עסקה באופן טבעי יותר בניתוח מניות. חשבנו שאג"ח הוא משהו שונה לגמרי ממניות, ושכחנו שיש עקרונות שנכונים הן למניות והן לאג"ח, כמו פיזור".

בואו נדבר על הקמפיין החם בימים אלה, הורדת דמי הניהול בקופות הגמל.

רביב: "אני מכיר את זה מהבנקאות. אנשים לא אוהבים לשלם על שירותים פיננסיים".

סטפק: "בקופות הגמל יש כמה דברים שלא מנתחים נכון. קודם כול עובדתית. מה אומרים? דמי הניהול בתקופת הבנקים היו 0.7%, והיום הם בממוצע 1.2%. זה ממש לא מדויק. בתקופה שהקופות היו בידי הבנקים, הבנקים נהנו מעמלות קנייה ומכירה. היו אינטרסים צולבים, וסבסדו שירות אחד על חשבון האחר.

"שנית, דמי הניהול הממוצעים בחברות הפרטיות אז - למשל דש, אנליסט ואנחנו, היו 1.4%. היום הם 1.2% אצלנו. כלומר, דמי הניהול הממוצעים ירדו".

בכל זאת, רוב הציבור קיבל ב-0.7%.

המחיר הוא לא הכול. אין בכלל מה להשוות בין הניהול של קופות הגמל של היום לבין איכות הניהול בעידן הבנקים. אז היו שלושה מנהלים גדולים, תמר, גדיש ועוצמה, וכל אחד מהם הסתכל כל בוקר מה האחר עושה והתיישר לימין. הדאגה שלהם הייתה לא להשיג תשואה שונה משל אחרים. הבינוניות חגגה. ומי ששכח, היו גם משברים בתקופת קופות הגמל של הבנקים. ב-1996 קופות הגמל של הבנקים היו צריכות התערבות של בנק ישראל, שפרש רשת ביטחון בהגנה על האג"חים, כי היו פדיונות ענק מקופות הגמל".

עיקר הטענה היום הוא שזה לא הוגן שמי שיש לו הרבה כסף, או שהוא מאוגד בגוף חזק, יקבל דמי ניהול נמוכים משמעותית ממי שאין לו גב מהסוג הזה.

רביב: "כמו שלא נכון למדוד את תעריף הסלולר שמשלם אדם פרטי מול תעריפים של קבוצות, או ביטוח בריאות פרטי מול ביטוח של קבוצות, כך לא נכון לעשות זאת כאן. אם אני יושב מול חשב או סמנכ"ל משאבי אנוש וסוגר עסקה על אלפיים עובדים, הרבה יותר קל לי לסגור על דמי ניהול נמוכים, כי אני חוסך את הוצאות השיווק, הפגישות, תחזוקת הקשר. אני לא יודע למה זה כל-כך מקפיץ וגורם לתהודה כזאת".

סטפק: "כשאת מפקידה 20 אלף שקל בקופת גמל ומישהו אחר מיליון שקל, רק טבעי שיהיה הבדל בדמי הניהול. כי 1% ממיליון הוא עשרת אלפים שקלים ו-2% מ-20 אלף הם 400 שקלים, ורמת הכדאיות של ניהול הכספים של הלקוח הקטן נמוכה מאוד. הרגולציה מכבידה, צריך לשלוח לו דוח כל רבעון, מספיק שהוא מרים שלושה טלפונים בשנה וכבר זה לא כדאי לי".

לו הייתה תחרות אמיתית, כפי שיש בקרנות נאמנות, היית שוכח את כל התחשיבים האלה ומוריד את דמי הניהול בקופות.

סטפק: "נכון. כי לקרנות נאמנות יש מסלקה בבנק (כלומר אפשר לתת פקודות קנייה ומכירה יומיות, ש' ל') וכל לקוח שלא מרוצה מצביע ברגליים. אבל ביכולת לעבור מקופת גמל אחת לאחרת לא זו בלבד שלא הייתה התקדמות, אלא חלה נסיגה: הקופה שאת עוזבת מחויבת לשחרר את הכספים שלך תוך עשרים יום, ובאמצע היא גם מנסה לעכב - לא כתבת את מספר הזהות ברור, חסר פרט, ואז מתחילה מחדש ספירה של עשרים יום. זה אבסורד מוחלט שמשרת רק את חברות הביטוח, שיש להן אינטרס לשמר את המצב הקיים, ובעיקר שלא יעבור כסף מביטוח המנהלים לפנסיה".