חברת החשמל לא תגיע למטולה

במשרד התקשורת שוקלים שלא לחייב פרישת תשתיות במקומות שזה לא משתלם כלכלית

דיון עקרוני וחשוב מתנהל בימים אלה במשרד התקשורת סביב סוג הרישיון שעתידה חברת החשמל לקבל במסגרת כניסתה לתחום תשתיות התקשורת.

לכאורה, זהו נושא בעל ניחוח משפטי מובהק. אך מאחוריו מסתתר ויכוח נוקב על השאלה אם להעניק לחברת החשמל רישיון מיוחד או רישיון כללי.

הרישיון המיוחד (פרי המצאתה של ועדת קרול שכונסה ב-2002) נועד לאפשר למתחרים חדשים להיכנס לשוק התקשורת ללא חובת פריסה אוניברסלית. כך נוצרו מוטציות רגולטוריות שמאפשרות לסלקום ולפרטנר לספק שירותי תקשורת נייחת רק באזורי ביקוש, ורק לשוק העסקים הכדאי כלכלית.

זהו גם סוג הרישיון שרוצים המפעילים השונים לקבל בעתיד על חשבון הוט ובזק. שתי האחרונות מחויבות בפריסה אוניברסלית תחת רישיון כללי, אך כל יתר המפעילים משחקים במגרש הרישיון המיוחד.

עצם רעיון הרישיון המיוחד נתקל בשעתו בהתנגדות חריפה מצד היועץ המשפטי של משרד התקשורת דאז, עו"ד יזהר טל.

מה שתמוה הוא שניסיון למצוא כיום את חוות הדעת של טל באתר משרד התקשורת מעלה חרס. זאת, בעוד דעות מיעוט אחרות נותרו בדו"ח ועדת קרול.

שהפריפריה תחכה

לעומת הרישיון המיוחד, הרישיון הכללי מחייב פריסה אוניברסלית של שירותי תקשורת. לכאורה, מה יכול להיות יותר ברור ופשוט מאשר לחייב חברה כמו חברת החשמל בפריסה אוניברסלית? זה נראה אך טבעי שמונופול תשתיות רב-עוצמה בסדר גודל של חברת החשמל יקבל רישיון כללי ויחויב לפרוס את תשתיותיו בכל נקודה בארץ.

זה לא חייב להיות בתוך שנה וגם לא בתוך שנתיים - אבל אפשר לחייב את חברת החשמל לפרוס בתוך 5-7 שנים את תשתיות הסיבים האופטיים שלה בכל מקום בישראל. הרי מנכ"ל החברה, עמוס לסקר, הצהיר שחברת החשמל מגיעה כבר עכשיו עם הסיבים האופטיים שלה למרחק של 1.5 ק"מ מכל נקודת מגורים.

בחברת החשמל לא מעוניינים בחובת הפריסה האוניברסלית ומצדדיה במשרד התקשורת מבקשים לאפשר לה קבלת רישיון מיוחד שבו היא תחויב לספק שירות בכל מקום שתידרש. במילים אחרות, משום שעל חברת החשמל נאסר למכור שירותי תקשורת לצרכן הסופי, אלא רק למפעילים שימכרו את שירותיה לצרכנים, אין לה שליטה על הביקושים. הם נתונים בידי המפעילים, שברצונם יבקשו ממנה לחבר לקוחות או שישתמשו בתשתיות בזק או הוט.

הבעיה מתחדדת כשבוחנים גם את מסגרת זמן הפריסה. חברת החשמל אמנם מוכנה להתחייב שתפרוס תשתיות היכן שיבקשו ממנה, אבל איש לא יודע בתוך כמה זמן זה ייעשה. לקוח במטולה, למשל, שרוצה סיב אופטי לבית יכול לחכות שבוע, אבל יכול לחכות גם חודש או חצי שנה. האם זו הבשורה שהבטיחו לנו? שירות תקשורת מתחרה לבזק ולהוט שיגיע ללקוחות בהתאם לביקושים של מפעילי התקשורת?

קושי לחייב את החברה-הבת

ברור שחברת החשמל תרוץ ותפרוש תשתיות באזור המרכז ובערים הגדולות על-מנת להתחרות בבזק ובהוט, ושהפריפריה תחכה.

שר התקשורת, משה כחלון, אמנם מזוהה כשר חברתי והוא שהצהיר על חזונו להביא את בשורת הסיבים האופטיים למדינת ישראל ובעיקר לפריפריה, אז איך רישיון מיוחד לחברת החשמל מסתדר עם החזון הזה? לא ברור.

ושאלה נוספת באותו עניין: הרי בחברה-הבת שתוקם לצורך הכניסה לתחום שירותי התקשורת ישלוט גורם פרטי ולא חברת החשמל. האם מישהו מעלה בדמיונו תסריט שבו הגורם הפרטי אולי מתבונן על העסק מתוך מטרות רווח ולאו דווקא שותף לחזונו של כחלון?

את חברת החשמל אפשר לחייב ולהגיד לה מה לעשות, אבל מה יעשה משרד התקשורת אם אותו גורם פרטי יטען שלהגיע עם הסיבים לקיבוץ קטורה זה לא כלכלי עבורו? יכפו עליו, יחשוב האיש מהרחוב. ובכן, האיש מהרחוב אולי לא זוכר, אבל אנחנו כן.

אנחנו זוכרים, למשל, איך חברות הכבלים סירבו לחבר את הפריפריה לתשתיות השידורים שלהן בשנות ה-90. הן טענו שזה לא כלכלי עבורן לפרוס באזורים מסוימים ומשרד התקשורת, שניסה לכפות עליהן פריסה, כשל. זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות לעליית חברת הלוויין. עד היום טוענת הוט שיש מקומות שהיא לא מוכנה לפרוס בהם תשתיות ומשרד התקשורת כבר התייאש מהמאבק מולה.

לצד התמיכה בכניסת חברת החשמל לשוק התקשורת, על שלל הבעיות שהדבר מעורר - כניסה של מונופול ממשלתי לשוק פרטי ותחרותי וכן מעורבות פעילה ובעייתית של חברת החשמל במיזם - אין סיבה שלא לחייב את החברה בפריסה אוניברסלית תחת רישיון כללי.

אפשר להכניס בו הקלות ואפשר לגלות גמישות בזמני הפריסה אבל תחרות אפקטיבית ובשורה אמיתית מצד חברת החשמל לא תבוא במסגרת רישיון מיוחד. זהו פרויקט ברמה לאומית ולכן הוא חייב לשאת אופי של רישיון כללי ופריסה אוניברסלית.

צרו איתנו קשר *5988