דורון צברי | במאי ויוצר, "מחוברות" ו"מחוברים"

"אין דבר שאני עושה שאני לא חושב לפני זה שחייו של כל מי שיראה את זה ישתנו מהקצה לקצה", אומר דורון צברי. ערב ראש השנה, והוא עדיין מחלק את זמנו בין תשעת חדרי העריכה של הסדרה "מחוברים". הוא לא ישב לארוחת חג, כי הוא "לא משפחתי", לדבריו, ונראה כאילו הוא בכלל לא יודע מה יעשה בעוד רגע ממש. "יש בי גם הנזיר וגם החזיר, ואני בתקופה של נזירות עכשיו. לא סקס, לא סמים, לא כלום. חוץ מהבת שלי והסדרה אין כלום בחיים שלי".

סדרת התעודה שעליה הוא עובד בימים אלה עבור HOT מגיעה לאחר עונה מדוברת של "מחוברות", שהחזירה לצברי את ההכרה שלה הוא ראוי בזכות כישרונו. השנה הוא גם מועמד לפרס אופיר על סרטו "המדריך למהפכה", שעליו הוא עובד כבר שש שנים. הסרט, המתעד את מלחמתו למען הצלת רשות השידור, הביא אותו להתאהב בסמל השידור המסחרי, הריאליטי.

"הייתי עם הגב לקיר", הוא מגלגל סיגריה. "שש שנים עשיתי את 'המדריך', גרסה אחר גרסה. זה לא עבד. הרגשתי שפיצחתי, ושוב זה לא עובד. נהיו לי חובות של 150 אלף שקל. הייתי חייב למשפחה, להורים. בכל התקופה הזו לאט-לאט איבדתי את הביטחון. באתי לעשות את הסרט בהיבריס. אתה חייב להיות מגלומן אם אתה יוצר, אחרת למה לצאת מהבית? ופתאום כל הזמן בעריכה אני חוזר על המנטרה, אני עושה סרט פתטי, על איש פתטי, שאף אחד לא ירצה לראות".

צברי עדיין לא מתעורר באותו זמן. הוא צריך שיחת טלפון ממנהל הבנק כדי להבין עד כמה מצבו חמור, ומחליט לא רק "ליצור", אלא גם "לעבוד". "הלכתי לעשות את 'אימא מחליפה' ונדלקתי על הריאליטי", הוא מספר. "הבנתי באיחור של ארבע שנים שיש דבר כזה, ריאליטי. נהניתי מאוד. ואז עברה עוד שנה, ושוב עבר הדד ליין לסרט. החוב שלי הגיע כבר ל-250 אלף שקל. אז התקשרתי לאסף פרץ (סוכן ויוצר, ל' א') ואמרתי לו, תמצא לי משהו. כל דבר, אפילו ריאליטי וטלנובלות".

ההצעות זרמו אל צברי. דיברו איתו על בימוי של "הישרדות" ואפילו על "נשות הטייסים". באותו זמן בהוט רוצים לעשות משהו "לנשים" עם דנה ספקטור. "שנה לא ידעו מה לעשות איתה", אומר צברי.

"הקונספט נולד מארבע פגישות עם רם לנדס, בבית הקפה התחתית בתל אביב. בתוך שבוע צולם פיילוט, ואחרי כשבועיים מביאים לקרני (זיו, מנהלת התוכן של ערוץ 10 באותה עת, ל' א'), ומראים מה יצא. אנחנו לא מספיקים לצאת, ומיד מזמינים מאיתנו חמישים שעות. אני מבין שניצלתי.

"רציתי להמציא את הדוקו מחדש. אמנות לא צריכה ללכת בשבילים הסלולים. אני אמן, ויש לאמנים שליחות חברתית שהיא חיפוש אחר אמת ויופי. יש משהו מסוכן בחיים שיש בהם חיפוש, כי יש סיכוי שלעולם לא תמצא. אני במאי של שלאגרים. מכניס אנשים לסרט שלי, ממציא את המציאות ומכניס אנשים לתדר. אם אין לך זקפה של שני מטרים מהרעיון שלך, שב בבית".