הוא לא ישוב

רזי בן עזר - אחיה של פוליאנה פרנק ומוזיקאי מחונן שעבד בין השאר עם הקומודורס, עם ג'רי מארוטה ועם בריאן קמפבל, הוציא לאינטרנט אלבום חדש ומרתק - "ענווהאהבהחמלהחוצפה" - שבו הוא מסכם את שברון נישואיו, את ה"קלקול" בחייו ואת מיאוסו מישראל / אבישי מתיה

"האלבום הזה מסמן את השבר של הנישואין שלי. קו פרשת המים. על פני השטח הכול הולך נפלא, אבל משהו מקולקל באופן יסודי. שיר המפתח הוא 'על הנייר': על הנייר היית צריך להיות מאושר. ככה הרגשתי: העובדות היבשות הן מרשם לקנאה - יש לי קריירה, אני מתפרנס טוב, אשה, ילדים, בריאות, כסף, הכרה. אז מה חרא?".

בקיץ של 1990, קצת לפני שסדאם חוסיין פלש לכוויית, עלו רזי בן עזר ורעייתו על מטוס לארה"ב. לפלורידה. למיאמי. בלי דירה. בלי עבודה. אבל עם מיאוס מישראל. מתל-אביב.

"אתמול נזכרתי במשהו", אומר בן עזר בראיון ל"גלובס". "התחלתי בקריירה של עוזר טכנאי. הרגשתי שאני לאט לאט מטפס. אז מה, לגור בת"א? לבנות קריירה פה? בטווח של שבועיים-שלושה קרו שני דברים שגרמו לי להחליט שאני עף: קיוויתי להקליט אלבום מאד נחשק - אבל מי שקיבל את העבודה היה מקורב לבעלי האולפן, והבנתי שלהיות טוב לא יספיק לי פה לעולם אם אני לא מקורב לצלחת; והדבר השני הוא שרציתי לקנות דירה בת"א, ביקשתי הלוואה במסגרת פרויקט חידוש העיר, ונדחיתי. בארה"ב, בלי להיות בברנז'ה, יכולתי לברוא את עצמי מחדש".

20 שנה אחרי, בן עזר הוציא לרשת האינטרנט את"ענווהאהבהחמלהחוצפה". לדבריו, אלה היו ארבעה הרגשות העיקריים בזמן שיצר את הדיסק. בעיניי, הם לא רק מסכמים את התמוטטות נישואיו אלא בעיקר את מי שהוא, כאדם.

אם היית מספר את סיפור חייך, מאיפה היית מתחיל?

"מפוליאנה פרנק, הלהקה של אחותי שרון. פוליאנה צמחה מאח חורג, ההרכב שלי, שמעולם לא יצא לעולם. ואת הקסטה שלה הקלטנו כי רציתי להתאמן בבית על פור-טרק (טייפ 4 ערוצים א.מ). אמרתי לאחותי: 'יש לך כמה שירים - בואי נקליט'. לפני זה רצינו להקליט סינגל, נכנסו לאולפן וזה יצא רע. זו הייתה הדחיפה ללמוד סאונד".

היה לך כיוון אחר בחיים.

"כן. החוג לקולנוע. כמו ילד אשכנזי טוב. לקנות זמן. להגיד: 'עוד מעט יתחילו החיים, בינתיים אני סטודנט'. דרך הקולנוע גיליתי את הסאונד, בקורס של יואב גרא".

גדלת בבית מוזיקלי?

"בבית עם מודעות מוזיקלית. בעיקר קלאסית. עד גיל ההתבגרות לא שמענו משהו אחר. תחנת הרדיו היחידה הייתה קול המוזיקה.

"אני זוכר שבאפריל 1970, בגיל 7, ירדתי לשחק בחצר הבית המשותף בשיכון הרופאים בתל השומר...ילדים יותר גדולים הסתודדו ודיברו בהתרגשות: 'הביטלס התפרקו!'. 'מי זה הביטלס?', שאלתי... שום דבר לא ישווה להלם של אותו יום".

"ואז", הוא משלים, "הלכנו לדירה של מישהו, שהשמיע את 'היי ג'וד'. זו הייתה הפתעה שמוזיקה יכולה להישמע ככה. והתחלתי לחפש תחנות זרות. את ההמשך אני חייב לדוד שלי אהרון, פסנתרן, גורו ואספן, שמת השנה. ביום הולדתי העשירי, 1973, שאל אותי מה אני רוצה מתנה ועניתי: 'תקליט, משהו של פופ'.

"הוא נכנס לבית התקליט, אמר 'תשמיעו לי דברים שיצאו השנה', וחזר עם 'אלאדין סיין' של דייויד בואי. עבורי ועבור אחותי, זה היה אירוע מכונן".

מבול של עבודה

את המעגל עם שרון סגר בן עזר לפני מספר שבועות כשהופיע, בת"א, עם פוליאנה פרנק. אבל גולת הכותרת של פעילותו היא, מן הסתם, העבודה עם הקומודורס - רזי שימש במשך שבע שנים כטכנאי הבית של הלהקה הידועה. הוא עבד גם עם ג'רי מארוטה, שתופף עם פיטר גבריאל בשנות ה-80. ויחד עם שותפו לאולפן ההקלטות, בריאן קמפבל, הפיק בסוף העשור הקודם רמיקס שהמריא למקום הרביעי במצעד המיאמי-בייס בבילבורד.

הפריצה הגדולה, מספר בן עזר, התרחשה ב-2005, עם רמיקס שזינק לצמרת מצעד הבילבורד-דאנס, "ומאז, מבול של עבודה. ביססנו את מעמדנו כמובילי הצליל של דרום פלורידה, שיש בו יותר יורו ולטינית. ובתחילת השנה הזמינו מאיתנו מיקס למפיק טימברלנד". במקביל, עשה דוקטורט במחשבים והוא מרצה על סאונד ומולטימדיה.

אפשר לומר שרזי עשה גם דוקטורט בשימוש ברשת האינטרנט כשהפיץ את החומרים שלו (אתר, שירים להורדה, חנות מקוונת), והפרויקט הבא שלו הוא הקמת אתר לאמן ישראלי ידוע.

באמצע העשור השתמש בידע שצבר כדי להפיק, בשלט רחוק, את אלבומו של זיו רובינשטיין שנקרא 'כאילו אין ים'".

בן עזר, שמעיד שהמעורבות שלו במוזיקה המקומית הולכת וגדלה, עבד על "פינוקיו" של פונץ', אלבום הופעה של ההרכב, "גברת עם יהלומים" של הסולן יוסי בבליקי ו"דצמבר 1" ו"2", הדיסקים שיצר בבליקי עם שותפו לפונץ' וחברו הטוב של בן עזר, בועז כהן.

לפני מספר שנים הקליט אלבום קונספט לפי הספר "13 מקטרות" של איליה ארנבורג. ובשנה האחרונה, כאמור, הוא עמל על "ענווהאהבהחמלהחוצפה", לא פחות מ-23 קטעים, חלקם כליים, אחרים קאוורים (פינק פלויד וסיימון וגרפונקל לצד "ולא היה בינינו אלא זוהר") ושיר שכתב בגיל 17.

"יש אמנים שאני מאד מקנא בהם, עם קו וסגנון מאד ברור. אני לא. אני מחפש. אוהב ושומע קאנטרי, קלאסי, פ'אנק. עשיתי קריירה על מוזיקה אלקטרונית. במקום לצנזר, בחרתי להכליל. מברטוק ועד שירים של להקת שיקאגו שכתובים נפלא - כולם הם אני".

אזרחות כפולה

בארה"ב נולדו תרזה, 14 ("התקבלה כזמרת בלהקה שבתיכון"), ואורן, 11, "ילדים מאד אמריקאים". ולפני 6 שנים הוציא, בעברית, את "בעברית", אלבום בכורה נוקב, עגמומי ומפוכח, שבו בא חשבון עם חייו.

אתה יורד קלאסי. הכינוי מעצבן אותך?

"פעם יותר. כי הקונוטציה הייתה שלילית - ההיפך מ'עולה'. והיום: אז מה? הגרתי לארה"ב במטרה להיות אמריקאי. ואני לא כמו הישראלים שמתחברים לערוץ הישראלי בלוויין, שמחפשים ישראלים אחרים רק כדי לאסוף מספיק ילדים לצופים של דרום פלורידה, וחיים בגטו של גולים, תמיד על המזוודות.

"יש לי אזרחות כפולה. הגעתי למסקנה שאזרח שלם כבר לא אהיה.

"כשאני חוזר לארץ, זה כמו לחזור לחדר שגדלת בו. רק שצבעו את הריהוט או שהחליפו בריהוט אחר".