הראשון להעלות את הדיון בריכוזיות על פסים אקדמיים היה הנגיד סטנלי פישר. במהלך ראיון לסיכום מאבקו בבעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון, הוא שלף מאמר שלדבריו "מתייחס לישראל מבלי לעסוק בישראל" ודן בבעייתיות הנוצרת מריכוזיות ושליטת משפחות ב"כלכלות הקטנות". אבל מי שיעיין במחקר המצוטט יראה כי ישראל דווקא אינה מקרה קיצוני של ריכוזיות. יתר על כן, המחקרים לא מראים כי ריכוזיות נוסח ישראל גורמת לנזק הנטען.
המחקר שציטט פישר מראה כי מבני שליטה בצורת "פירמידה", אם בשליטת משפחות או קודקוד מסוג אחר, הן תופעות אוניברסליות, ולאו דווקא ייחודית לכלכלות קטנות. החריגות הן ארה"ב ואנגליה. במדינות אלה את השליטה הקודקודית מחליפים מבני בעלות מבוזרים ומנהלים בעלי עוצמה. ישראל היא בחברה טובה עם מדינות מערב אירופה, שאינן קטנות. רק באקדמיה הפיננסית האמריקנית וגרורותיה (ביניהן ישראל), סטייה מהמודל האמריקני נחשבת כבעיה לדמוקרטיה שיש לחקור אותה.
אך אפילו כותבי המאמר המצוטט מודים כי "קיימים עדיין פערים רבים המחייבים עבודת מחקר נוספת לבדיקת החשיבות הכלכלית-פוליטית של מבנה השליטה בתאגידים". במילים אחרות: לא רק שאין מסקנות, עדיין לא ברור שיש סוגיה. אין במאמר אפילו רמז לאפשרות שבמדינה כמו ישראל, שבה הרגולציה בתחומים העסקיים, ההגנה על זכויות הקניין ועצמאותה של הרשות השופטת הן מהמתקדמות בעולם, יש בריכוזיות סכנה לדמוקרטיה.
פישר הספיק בינתיים להסתייג ממחקר אשר נערך בבנק ישראל והתואם למחקר שהוא עצמו שלף במהלך הראיון המוזכר. בכנס קיסריה אמר: "הטיפול צריך להיות מבוסס על נתונים מדויקים ולא על התבטאויות פופוליסטיות". בהתייחסו למחקר שנערך בבנק ישראל הוסיף "הדברים נאמרו על דעת החוקר ואינם מייצגים את עמדת הבנק". פישר הוא אילן גבוה להיתלות בו, אבל הפופוטליסט ייאלץ לחפש אילן אחר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
