ישראל תצא מזה גרוע בכול מקרה

אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלי www.theothersideblog.com

המאמר של איתן הבר ב"ידיעות אחרונות" הבוקר (א') העציב אותי.

לכאורה, הוא מתאר את השמחה לאיד הפוטנציאלית של ישראל נוכח חשיפת פשעי המלחמה של האמריקנים וההתנהלות של צבא ארה"ב בעיראק. מה, שרק עלינו ירדו? מה פתאום. עכשיו שגם האמריקנים המתחסדים ייראו מה זה.

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני חייבת להגיד שעם כל הפטריוטיות שלי, ויש פטריוטיות, הדבר האחרון שאני מרגישה הוא שמחה לאיד.

מצד שני, קשה לי לומר שאני מופתעת. עם יד על הלב - האם מישהו באמת מתפלא מכך שרבבות אנשים חפים מפשע עברו גיהינום בעיראק בשנים האחרונות?

אני מניחה שלא.

דורון אביגד, העורך הראשי של אתר "גלובס", כתב היום בסטטוס שלו בפייסבוק את המשפט הבא: "דו"ח גולדסטון על פשעי המלחמה האמריקנים בעיראק: ישראל לא פעלה מספיק למניעת הזוועה, וכמובן שימשה השראה". הוא הראה לנו שאין כמו הציניות כדי להשאיר אותך חי, בועט ומחייך גם כשהחיים אינם ממש ורודים או צודקים. במיוחד בפייסבוק.

אבל הסטטוס ההומוריסטי הזה מתמצת בתוכו בדיוק את ההיגיון שצריך להנהיג את הדרך שבה ישראל צריכה להגיב לחשיפה הזו.

אם נביע הסתייגות או גינוי, יגידו שאנחנו צבועים ושאנחנו הרבה יותר גרועים, גם אם זה לא נכון. ואם נגיד את האמת לאמיתה, גם נצא איומים. ומה היא האמת?

האמת היא שמלחמה זה דבר מסריח. War is hell, אמר הגנרל וויליאם שרמן בזמן מלחמת האזרחים בארה"ב, ולמרבה הצער, המשפט הזה עדיין תופס גם היום. מלחמה זה דבר אכזרי, הרסני וגורם לסבל אנושי בדרגות שלא יתוארו. לאמת הזאת לא ממש עזר עד היום האו"ם עם הצביעות שלו, ולא ממש עזרו האמנות היפות שכולם ששים לחתום עליהם כדי להרגיש טוב עם עצמם.

כשחיל נמצא בשדה קרב, כשהחיים שלו מצויים בסכנה והוא צריך להתמודד עם אנשים בעלי תרבות לא-מי-יודע-מה מערבית, פוליטיקלי קורקט או מתחסדת, הראייה שלו משתנה. יש הבדל גדול בין לדבר על זה בתיאוריה, לבין להיות שם. אני דווקא מאלה שרק מדברים על זה, ובכל זאת, אני יכולה לדמיין שלחיות בתוך אש תופת במדינה שבה אמות-המידה האנושיות לא קרובות למה שאתה מכיר מהבית, זה דבר שמשנה אותך.

שורה תחתונה: אין מצב שבאיזשהו מקום תהיה מלחמה או מצב של מלחמה, ולא יתרחשו מקרים של עבירות על הכללים הבינלאומיים, שכותבים אנשים שלא בהכרח חוו שדה קרב מימיהם. נכון שזה נורא, נכון שזה מזעזע, נכון שזה קשה מאוד לעיכול, ונכון שזה מבייש את הטבע האנושי. לעולם לא אצדיק מעשי פשע ועינויים, ועדיין, קשה לי לשפוט חייל שעומד בפני החלטה של "החיים שלי מול החיים שלו", ומקבל החלטה להעדיף את הביטחון של עצמו.

אז איך ישראל צריכה להגיב לחשיפה הזו נוכח כל מה שאמרתי?

הרי לא משנה מה ישראל תגיד, זה יתפרש נגדה. אם תצא נגד האמריקנים, היא תסיט את האש אליה, ופתאום במקום שהעולם ידבר על עיראק - יקרה משהו דומה לתיאור מהסטטוס של דורון אביגד. אם ישראל תגן על האמריקנים, ייתכן שמצבה יהיה עוד יותר גרוע. ואם תגיד משהו חלבי שאינו אמירה של ממש לכאן או לכאן? אולי כך היא תמשוך אליה פחות אש, אבל עדיין תסתכן בגל של תקשורת גרועה בלי שבכלל עשתה משהו.

בקיצור, נראה שבמקרה הזה, הכי טוב לנו כמדינה להתנהג לחלוטין בניגוד לטבע שלנו. נראה שבמקרה הזה הכי ייטיב עם ישראל אם היא פשוט תשתוק.