רבבות - או מיליארדים - בעצרת השפויים בוושינגטון

לא ברור כמה אנשים הצטופפו אתמול (שבת) ברצועת המול בוושינגטון, למרגלוות גבעת הקפיטול, תחת שמש סתווית לא קופחת, כדי לראות ולשמוע את השטיקים הנהדרים של ג'ון סטיוארט ("דייילי שו") וסטיוון קולבר ("קולבר ריפורט") במה שהם הגדירו, בדיעבד במידה רבה של דיוק, כעצרת השפויים. להערכתי היו שם מקסימום 100 אלף איש. קולברט צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "לפי אומדנים מוקדמים, גודל הקהל הוא שישה מיליארד". לך תדע.

אבל אין חילוקי דעות על כך שהעצרת הזו היתה חגיגה של שפיות בתקופה של טירוף מערכות פוליטיות. בניגוד לעצרות של התנועה שמכונה מסיבת התה, שאווירתן תמיד רגוזה, עצבנית ומתוחה, משתתפיהן תמיד נראים על סף התפקעות וכרזותיהן תמיד זדוניות, משפילות ומרושעות, אם לא למטה מזה, בעצרת של קולבר וסטוארט היתה אווירת רעות, ממש שבת אחים גם יחד, על הבמה ובקהל למטה, והכרזות היו שנונות, לא כמו הכרזות של מפגיני מסיבת התה, שהטקסטים שלהם מנוסחים בדרך כלל כמהלומות פטיש מילוליות.

עצרת השפויים היתה מענה לעצרת ההמונים שיזם גלן בק, השדרן הימני הקיצוני ואחד מכוכבי פוקס ניוז, באותו אזור לפני חודשיים, תחת הכותרת, "העצרת להחזרת הכבוד". אז נכון, שהעצרת של בק התנהלה בטורים נמוכים יותר מאלה של מפגש ימני טיפוסי, בעיקר מפני שבק עטף אותה באדרת צדקנית של אירוע כמו דתי, אבל לא היה אפשר לטעות בנוכחים באותו אירוע, שכמה מהם נראו מאוכזבים קמעה שבק לא זרק להם נתחי בשר אדום, כמנהגו, כדי לשלהב קצת את הרוחות. באותה מידה, לא היה אפשר לטעות בקהל של סטוארט וקולבר, אתמול. וושינגטון אחת, שתי אמריקות.

מי שציפה ששני הסטיריקנים ישפדו את האייקונים של הימין האמריקני (ובאמת, מה קל יותר מאשר לנעוץ כמה סיכות במועמדת לסנט שהמוטו שלה הוא 'אני לא מכשפה'?) בא לאירוע הלא נכון. סטוארט: "אז מה זה בדיוק? אני לא יכול לשלוט על מה שאנשים חושבים על האירוע הזה. אני יכול רק לומר מה הכוונות שלי לגביו: העצרת הזו לא נועדה לצחוק על אנשים... או להביט עליהם מגבוה, או לטעון שהתקופה הזו אינה קשה או שאין לנו ממה לפחוד. זו אכן תקופה קשה ויש לנו ממה לפחוד. אנו חיים בזמנים קשים אבל זה לא סוף העולם. אנו יכולים להיות עוינים בלי להיות אויבים".

אם היו מטרות לעקצוצים מהבמה, זו היתה התקשורת, ובעיקר ערוצי החדשות בכבלים, שהדיווחים התזזיתיים שלהם זורעים אי שקט. שוב סטוארט: "אנו שומעים כל יום מחורבן עד כמה שבירה הארץ שלנו, ממש על סף קטסטרופה, עד כמה היא שסועה ע"י משטמה פלגנית. האמת היא, שאנו עובדים יחדיו כדי להשיג משהו, יום אחר יום. המקומות היחידים שבהם זה לא קורה הם וושינגטון וערוצי החדשות בכבלים. אבל האמריקנים לא חיים בוושינגטון ולא בטלווזייה בכבלים". וברמז להתהלמות המסורתית של ערוצי הכבלים הוא הוסיף: "אם מגדילים את הווליום כל הזמן אז לא שמועים כלום".

עצרת השפויים היתה הרבה דברים: היא היתה קונצרט רוק (טוני בנט, מייוויס סטייפלס, אוזי אוסבורן, שריל קרו, קיד רוק ויוסוף איסלם העבדקן, שבגלגולו הקודם היה ידוע כקט סטיוונס), מופע סטירי של סטנדאפיסטים מעולים, נשף תחחפושות (על הבמה ולמרגלותיה), ובמה לקופירייטרים חובבים, שבאו להציג כמה מהסיסמאות הפוליטיות הטובות ביותר שראינו באחרונה על הכרזות שלהם. למשל: "פוקס ניוז, ערוץ הצחוק; קומדי סנטראל (ביתם של קולבר וסטוארט) - ערוץ החדשות שלי", או ברמז לגל המשטמה נגד מהגרים היספאנים ש"גוזלים את מקומות העבודה שלנו": "אני לא פוחד מהמקסיקנים שיקחו לי את הפרנסה; אני פוחד מהקנדים שיקחו לנו את הבחורות שלנו".

אבל בסופו של דבר, זו אכן היתה עצרת פוליטית פאר-אקסלאנס, שתמיכתה הברורה בברק אובמה ובמפלגה הדמוקרטית, שלושה ימים לפני הבחירות לקונגרס, הוסוותה בפקחות במעטה דק של תקינות פוליטית, גם אם בשטח לא אותר אפילו פוליטיקאי אחד. עצם קיומה היה הצלחה אדירה מבחינתם של הדמוקרטים. התכניות "דיילי שו" ו"קולבר ריפורט" נחשבות זה מכבר מגנט לצעירים (ולא כל כך צעירים) ליברליים או מתונים, שרואים בהן מקור להשראה ולחדשות פוליטיות לא פחות מאשר תכניות בידור. השאלה היתה, האם הקהל הגדול הזה, מכרה זהב פוליטי, יגיע לעצרת בוושינגטון רק מפני שקולבר וסטוארט הורו לו לעשות כן.

התשובה, כך למדנו אתמול, היתה חיובית רועמת. אנשים הגיעו מרחבי ארה"ב. זה היה קהל מונע. מבחינתו של סטוארט זה היה העיקר: "אתם רוצים לדעת מה אני רוצה מכם? כבר נתתם לי מה שרציתי מכם. הנוכחות שלכם כאן היא מה שרציתי.... לראות אתכם כאן היום, ולראות איזה סוג של אנשים אתם, זה החזיר לי את השפיות". פוקס ניוז נמצא אמנם בראש מידרג ערוצי החדשות בכבלים, אבל עצרת השפויים הוכיחה, שלא כל האמריקנים סוגדים לו או לשדריו. היא אף הוכיחה, שגם אם האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית כועס על אובמה בגלל סטיותיו למרכז והתחנחנותו לימין, בשעת מבכחן האגף הזה יחזור הביתה.. האם זה יהיה מספיק כדי לבלום את הגל הרפובליקני, זו שאלה אחרת.