מצחיק כמה שזה עצוב

"בלו נטלי", א' 22:00, יס דרמה

סחר בנשים הוא אחת מהתופעות המזוויעות בשולי החברה שקל מאוד להתעלם מהן. זה הרי לא קורה לבנות שלנו, אלא למעין בובות מין אנושיות בעלות תווי פנים סלאביים.

אולי האדישות הזאת, שמאפשרת אכיפה סמלית בלבד כלפי האנשים הרעים ביותר שיש כאן, תיסדק מעט בעקבות "בלו נטלי" שתכניס את הנושא לתודעה דרך המסך. הלוואי. עכשיו, טלוויזיה: נושא לא שגרתי, תסריט מהודק וסגל שחקנים מצוין, גם אם מפתיע, מתלכדים כאן לעוד סדרת דרמה ישראלית טובה, מהסוג שאפשר בהחלט להתגאות בו. אני מודה שיש לי בעיה עם סדרות ועם ערוצי סדרות: בעידן ההורדות המקוונות והממירים-המקליטים, סדרה שבה מבדיל שבוע בין פרק לפרק היא כמעט בלתי-נסבלת בעיני, אבל כמובן שבפורמט הזה אין כדי לפסול את "בלו נטלי", בטח לא עם הופעה כמו של צביקה הדר. במיליה של כתבי הטלוויזיה, מקובל לחבוט בצביקה הדר: האיש שהיה ז'וז'ו חלסטרה ונחום שמש, האיש שמנחה במתק שפתיים את כוכב נולד, הוא בדיוק ההפך מכל מה שעיתונאי זועף מוכן לקבל.

אני מודה שבאופן אישי אני מחבב מאוד את הדר: האיש שלא נתן להצלחה לעלות לו לראש, שמתנייד ברחובות העיר הגדולה על טוסטוס, ששומר אמונים להפועל באר-שבע, כל זה ביחד עם אימוץ בכל זאת של כמה סממנים נובו-רישים, כמו חיבה לשעונים ולסיגרים, היש יותר אנושי מזה. על רקע הדמות האמינה של גדי (תל-אביבי לשעבר שחוזר עם משפחתו לאשדוד אחרי שחווה התרסקות כלכלית, מוצא את עצמו בעסק היאכטות של משפחת אשתו, אלא שאז מתברר כי היאכטות שמשמחות זוגות רומנטיים במשך היום, הן בלילה כלי להברחת נשים לתעשיית הזנות), מתבקש להתייחס להדר בקונטקסט רחב יותר, זה שכולל למשל גם את אדיר מילר: קומיקאים, רבותיי, הם השחקנים הכי מוכשרים במקומותינו.

זה לא רק מפני שלהצחיק זו העבודה הכי קשה על הבמה או מול המצלמה אלא גם מפני שכאשר מישהו מפגין את ההומור הטבעי שלו גם כשהוא מעלה לדיון נושאים קשים, אתה נכבש בקסם ומוכן להפנים מסרים שהיית דוחה על הסף ממקור מסר חמור סבר.

מהבחינה הזאת קו של מצוינות מתוח בין אדיר מילר ב"פעם הייתי" ובין צביקה הדר ב"בלו נטלי". מה עוד יש בדרמה החדשה של "יס"? יש אנשים רעים מאוד, אנשים (ובעיקר נשים) מסכנים מאוד, וכאלו שרצו להיות טובים, הפכו לרעים ועכשיו הם מסכנים.

האיידס של ג'ולי, הפשע של דה-נירו

כמה סרטים לפתוח איתם את השבוע

נתחיל עם דה-נירו המצוין תמיד ועם "הפריצה" ("יס 4" 22:00), בתפקיד של פושע לשעבר, מעין פורץ נוצץ שהחליט לפרוש לגמלאות ונשבע לאישה שאיתו שמעכשיו אין יותר פשעים או אפילו עבירות קלות. אלא שכמו שאוהבים בקולנוע, עברו רודף אותו ומביא אותו להיות מעורב בשוד אחרון, שבו הוא צריך, בעל כורחו, לשתף פעולה עם שודד צעיר שמביא עימו סטנדרטים של דור אחר.

אם נדמה לכם שראיתם את הסרט הזה כבר מיליון פעם, אתם צודקים, אלא שהפעם מדובר לא רק בדה-נירו אלא גם במרלון ברנדו הקשיש, ואם בזה לא די כדי להושיב אתכם מול המסך, אני כנראה מדבר עם האנשים הלא נכונים. אם הצלחתם להימלט מציפורני החוק, ויש לכם כוח לעוד, אתם מוזמנים לראות עוד מפגש דורות, הפעם לא בנוסח עדות ה"גבר-גבר", אלא ברוח הפאם-פאטאל: "ג'יה" ("יס 1" 23:39) שמפגיש את פיי דאנוויי עם אנג'לינה ג'ולי, הוא סיפורה האמיתי של הסופר מודל ג'יה קראנג'י. גם כאן יש את כל המרכיבים הבנאלים: תהילה, עושר, ניצול, סמים, איידס, מוות, וגם כאן המשחק המצוין עושה את ההבדל.