הנקראות ביותר

חו"ד של דלק: "תמר" ו"לוויתן" - זכאים לפטור ממסים ל-7 שנים

פרופ' דן ביין ועו"ד יצחק בן-אשר לוועדת ששינסקי: "תמר" ו"לוויתן" עומדים בהגדרה של "מפעל אסטרטגי" לפי החוק לעידוד השקעות הון ■ ביין ל"גלובס": "אנו לא הולכים לדרוש את זה כרגע"

מאגר "תמר", פרוספקט "לוויתן" ושדות גז נוספים שיתגלו במימי ישראל עשויים להיות זכאים להכרה כ"מפעל אסטרטגי", כך קובע נייר עמדה שכתבו פרופ' דן ביין ושותפו עו"ד יצחק בן אשר עבור קבוצת דלק ושותפויות הגז.

הגדרה כזו מעניקה לחברות המחזיקות במאגרים פטור מלא ממס חברות וממס על דיבידנדים למשך שבע שנים. נייר העמדה וחוות דעת שכתבו ביין ובן אשר בנושא אי-יכולתה של המדינה להעלות רטרואקטיבית את המיסוי על תגליות גז יוגשו בימים הקרובים לוועדת ששינסקי.

"אנחנו לא הולכים לדרוש את זה כרגע. כעיקרון, מאגרי הגז נמצאים באזור שהיה מאפשר לזכות בהטבות מס מפליגות ביותר, לפחות לפי הפרשנות שלנו", אמר פרופ' ביין ל"גלובס". "כמובן שככל פרשנות, גם זו שלנו נתונה לוויכוחים". ביין, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה עד 2002, ומומחה למשפט מינהלי ולדיני מסים, אמר כי הרעיון לבדוק את זכאותם של המאגרים עלה במשרדו.

לדבריו, ממצאי הבדיקה טרם גובשו לחוות דעת משפטית מלאה, "אבל אנחנו סבורים שישנה אפשרות עקרונית לקבל מעמד של מפעל אסטרטגי". דעתו של ביין מתבססת על הגדרת "אזור מזכה" בחוק עידוד השקעות הון. קטגוריה נפרדת בחוק לצד אזורי פיתוח מסוג א' או ב'. החוק מגדיר אזור מזכה "אזור המצוי מדרום לקו רוחב 075 או מצפון לקו רוחב 258". לדעת ביין ובן אשר, את ההגדרה הזו יש לפרש בפרשנות מרחיבה. לפי בדיקה גיאוגרפית פשוטה נמצאים מאגר "תמר" ומרבית שטחו של מבנה "לוויתן" בין שני קווי הרוחב שבהגדרה.

המאגרים עומדים ככל הנראה גם בדרישות הגובה המינימלי של ההשקעה הנדרשת לפיתוחם - 900 מיליון שקל, או 600 מיליון שקל למפעל באזור מזכה. תנאי נוסף קובע כי כדי לזכות בהטבות המס צריכה החברה המפיקה את הגז להיות בעלת הכנסות של 20 מיליארד שקל לפחות או 13 מיליארד, עבור חברה באזור מזכה.

מחוץ לגבולות ישראל

ואולם השאלה הבעייתית יותר המתעוררת במקרה זה היא האם ניתן להעניק הטבות מס למאגרי גז הנמצאים הרחק מעבר לקו המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. מאגר "תמר" נמצא כ-90 קילומטר מערבית לחופי ישראל ומאגר "לוויתן" כ-135 קילומטר. גבול המים הטריטוריאליים של ישראל נמצא כ-22 קילומטרים בלבד מהחוף.

ואולם ביין מסתמך על חוק ישן, חוק השטחים התת-ימיים מ-1953, הקובע כי "שטח מדינת ישראל יכלול את קרקע הים ואת תת-הקרקע... עד היכן שעומק המים מעליהם מאפשר את ניצול אוצרות הטבע שבשטחים אלה". בנוסף, משתמש ביין בהיגיון פשוט. "כשם שחובת התמלוגים נובעת מחוק ישראלי, כך גם החוק לעידוד השקעות הון".

לפי ביין ובן אשר, במידה שלא תתקבל דעתם, שלפיה יש לראות את המאגרים שמצויים באזור מזכה, ניתן יהיה לקבל עבורם הטבות מס אחרות המוענקות למפעלים הנמצאים במה שמוגדר בחוק "אזור אחר".

במקרה כזה, דרישות ההון המינימלי נמוכות בהרבה וגם הטבות המס פחותות יותר - שנתיים פטור מלא ממס חברות ועוד חמש שנים מס מופחת וכן פחת בשיעורים מוגדלים.

בשיחה עם "גלובס" ציין ביין כי באוצר נדון הרעיון להוציא את תגליות הגז במפורש מתחולת החוק לעידוד השקעות הון. עובדה המעידה לדבריו על כך שגם באוצר רואים את החוק במתכונתו הנוכחית כחל על המאגרים.

ביין מכנה את הכוונה להגדיל את המיסוי על תגליות הנפט והגז "חקיקה אופורטוניסטית", ומסביר כי זו "חקיקה שמטרתה היחידה להגדיל את תקציב המדינה תוך ניצול הזדמנות שבה גוף פלוני עושה רווחים מעל למצופה". לדבריו, מניע כזה אינו תכלית ראויה המצדיקה את פגיעה בזכויותיהם של מפיקי הגז.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות