"הקנס של פסגות מצוץ מהאצבע; מי יכול לקבל שטות כזאת?"

בשבת האחרונה בשעות אחר-הצהריים המוקדמות ניגן ורטט הטלפון הנייד של מרבית כתבי המשפט, הבנקאות והכלכלה בארץ. הרינגטונים שלהם נשאו עימם בשורה מפרקליט המדינה, משה לדור: הוחלט כי בכפוף למילוי תנאים מסוימים ייסגר תיק החקירה נגד חברות בקבוצת פסגות, הרכש החדש של קרן אייפקס, אך הטיפול במישור הפלילי נגד המנהלים ובעלי התפקידים בחברות הללו, החשודים בעבירות של השפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך, יימשך.

בנימה חגיגית, המשדרת "סוף-טוב-הכול-טוב", פירטה ההודעה את אותם תנאים שאייפקס נדרשת לעמוד בהם לצורך השלמת ההסדר: נטילת אחריות מצידה של אייפקס למעשים שעולים מממצאי החקירה; נטילת אחריות כלפי המדינה והרשויות לתוצאות ולנזקים שנבעו מהפעילות שבה היו מעורבים בעבר; סיום כהונתם של המנהלים ובעלי התפקידים שהיו מעורבים בפעילות הלא-לגיטימית; הכנת תוכנית אכיפה פנימית וכללי ממשל תאגידי שיניחו את דעתה של רשות ניירות ערך; ולקינוח - תשלום 150 מיליון שקל, מעין קנס, לקופת המדינה.

ההודעה הסתיימה באמירה נחרצת, כי עם קיום כל התנאים "אין אינטרס ציבורי בהעמדה לדין". רשות ניירות ערך, שהיתה שותפה מלאה להחלטה, אף הודיעה כי לא ייפתח הליך מנהלי נגד פסגות.

נשמע טוב. הסדר מהחלומות. יש גוף שנוטל אחריות, כספו של הציבור שמור ובטוח, כללי הממשל התאגידי מקבלים במה נאותה, מעל המנהלים עדיין מרחפת אימת הדין הפלילי, והפיצוי משמעותי. 150 מיליון שקל לא הולכים ברגל.

המומחים לא מפרגנים

המומחים לא מהססים לפרגן להסדר. "מבחינה פרקטית זה הסדר מצוין", אומר שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א (בדימוס), שלי טימן; "עיקר ההרתעה תושג בהסדר שרקם לדור משום שלא פוטרים את התאגיד מאחריות ומצד שני הכול פתוח נגד המנהלים, אם אכן יימצא שהם ביצעו עבירות פליליות", אומר פרופ' ידידיה שטרן, מומחה לתאגידים ולניירות ערך.

"אין להתעלם מהעובדה שההחלטה לא פטרה מאחריות פלילית את נושאי המשרה המעורבים, אלא את התאגידים הרלבנטיים, בתמורה לתשלום סכום כספי גדול במידה תקדימית", מוסיף פרופ' רון שפירא, מומחה לעבירות צווארון לבן; ופרופ' אריאל בנדור, מומחה למשפט חוקתי, מינהלי ופלילי מאוניברסיטת בר-אילן, מסכם: "הושג כאן הרבה יותר ממה שהמדינה יכלה להשיג בהליך פלילי. הקנס גבוה משמעותית, יש התחייבות לכללי ממשל תאגידי והציבור לא נפגע. מבחינה ציבורית היו רק חסרונות להעמדה לדין".

ובכל זאת, עם כל הרצון הטוב, אפילו הסנגורים הנחושים ביותר של ההסדר לא יכולים להתעלם מהבעיות ומסימני השאלה שהוא נושא על גבו. ביומיים האחרונים נכתב רבות על חוסר הסבירות שעולה מסגירת התיק מטעמי "חוסר עניין לציבור", על אפליית הגופים "הקטנים יותר", שאין להם עשרות מיליונים לשלם כדי להימלט מאימת הדין, ועוד-ועוד טענות שעלו נגד ההסדר. אלא שכאשר שככה קצת הסערה, נדמה היה ששורש הבעיה, אם כל התקלות, כמעט נעלמה מן העין ומהביקורת הציבורית. אף אחד לא שאל את עצמו מה הבסיס החוקי להסדר מהסוג הזה בכלל.

הבעיה המרכזית של ההסדר טמונה ככל הנראה במשפט לקוני ומעורפל, שבאמצעותו תיארה הפרקליטות את התשלום שפסגות התחייבה לשלם. "כמו כן, תשלם פסגות סך של 150 מיליון שקל, שלא יובאו בחשבון בחבות המס של הקבוצה, כביטוי מעשי לנטילת האחריות", נכתב בהודעה על סגירת התיק.

אלא שגם אחרי קריאות רבות וניתוח מעמיק של הודעת הפרקליטות לא ממש ברור מכוח מה הושת ה"תשלום" הזה על פסגות. האם מדובר בקנס, כפי שהיה מושת בתום הליך פלילי המסתיים בהרשעה? עיצום אזרחי? מעין כופר? מה הבסיס החוקי להטלת כל אחד מן החיובים האלה? - המשפט המתאר את "התשלום" טומן בחובו רק שתיקה רועמת בתשובה לשאלות הללו. המומחים (גם אותם מומחים שחושבים שההסדר ראוי) דווקא לא שותקים.

עיצום ללא סמכות חוקית

"הגם שההסדר שנעשה נראה לי מאוזן וראוי לגופו של עניין, אינני מבין מכוח איזו סמכות הוא נעשה", אומר פרופ' רון שפירא. "ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה יש סמכות להגיש כתב אישום או להימנע ממנו מחוסר עניין לציבור, אבל לא להמיר עבירה בכופר או בעיצום אזרחי. כאשר המחוקק מאפשר המרת עבירה בכופר או בעיצום אזרחי, הדבר מעוגן בחקיקה הראשית ונעשה לאחר שיקול דעת, עם בקרות מתאימות, סטנדרטים חוקיים מסוימים וברשימה מוגדרת מראש של עבירות ונסיבות.

"כל מתן סמכות חקיקתית כזאת נעשה בתשומת לב ולאחר דיון ציבורי ומקצועי מעמיק. פרקליט המדינה איננו רשאי, על דעת עצמו, להנהיג עיצום אזרחי ללא סמכות חוקית".

מומחה אחר למשפט פלילי ולדיני ניירות ערך (שמעדיף להישאר בעילום שם כי הוא מייצג גופים כמו פסגות כשגרה) פחות פוליטקלי-קורקט. לדבריו, "זו הפרטה של ההליך הפלילי, במובן הזה שההליך הפלילי הופך להיות מסחרה של עסקה אזרחית. היתה עננה פלילית, ופתאום פותרים אותה בעסקה מסחרית. וזה ברור שזאת עסקה מסחרית. לא סתם ה-150 מיליון שקל אינם מוגדרים כ'קנס'. בתור מה הם משולמים? הקנס הוא לא קנס, הוא מין קנס מסחרי".

הבעיה, כפי שהוא מגדיר אותה, היא זיהום המשפט הפלילי. "אנחנו בעצם מכניסים שיקולים של גודל הכיס של העבריין הפוטנציאלי תחת אמתלה שאין אינטרס ציבורי. משלמים 150 מיליון שקל בלי אינטרס ציבורי? מישהו יכול בכלל לקבל את השטות הזאת?"

- המטרה לא מקדשת את האמצעים? הרי בהליך פלילי לא היו מגיעים לתוצאות יפות כאלה, לקנס כל-כך גבוה.

"באמת תודה רבה להם שהגיעו 'לתוצאות כאלה'. האם זה תקין שבהליך פלילי שמגיעים לי 10 ימי מאסר, אני אסכים עם התביעה שאני ארצה 15 ימי מעצר ואחתום על זה? בית המשפט ייתן לזה גושפנקא? וזה עוד נשמע נחמד. מה אם אני בכלל לא רוצה לעמוד לדין פלילי, אפילו כזה שמסתיים רק בקנס, ולמרות שאני יודע שבפסק הדין אני אשלם פחות, אני לא רוצה, אז אני מוכן לשלם כפול 5 כדי שתורידו את זה ממני.

"האם זה בסדר, שרק מכיוון שיש לי הרבה כסף אני לא אעמוד לדין פלילי? זה לא פשוט. איפה יש את זה? בכופר במס הכנסה. בעבירות ניירות ערך מהסוג שבהם פסגות נחשדה אין את זה".

"מסוכן לסגור את זה כך"

הסכנה הגדולה, מזהיר אותו מומחה למשפט פלילי, היא שמעתה יהיה יותר קל להימלט ממשפט כיוון ש"אין בקרה על העניין, לא מביאים את זה לבית משפט, סוגרים אותו בחוץ. מה שמפחיד זה שמתברר שהמדינה הופכת להיות סוחרת. היא סוחרת בדין הפלילי. באה התביעה הפלילית ומנצלת קונסטלציה ששני צדדים מסחריים חנוקים זה עם זה, וחייבים למצוא איזה פתרון (רוכשת פסגות - אייפקס והמוכרת קרן יורק, א' ל"ו). היא אומרת יש לי הזדמנות פז לנצל את הסיטואציה ו'לסחוט מהם' הרבה יותר כסף מאשר מה שמגיע להם באמת בגלל שהם עם הלשון בחוץ. כך מדינה נוהגת? מה המשפט הפלילי אומר? לא חשוב כמה תשלם, אתה תעמוד לדין".

- אז היו צריכים לעמוד על קיום הליך פלילי במקרה הזה?

"אני לא יודע אם פסגות צריכים לעמוד לדין, אני רק אומר שזה מסוכן לסגור את זה בצורה שזה נסגר. אבל הפרקליטות אמרה כאן, אנחנו מוכנים לתפוס אותך במצוקתך ולאנוס אותך להסכים למשהו שהוא בכלל לא ממין המשפט הפלילי, זה בקונסטלציה אזרחית. המנוף והפרמיה הגדולה של הקנס בכלל לא קשורים לאירועים הפליליים, הם קשורים לעסקה המסחרית שמתחוללת היום בין הצדדים. מדינה במשפט פלילי מחפשת להגיע לכספים גדולים, או מבקשת לבער את הנגע? בשורה התחתונה אני מפחד מסחטנות השלטון".

פרופ' ידידיה שטרן אומר, שלא בכדי המדינה לא כינתה את התשלום שתשלם פסגות כ"קנס". "אסור להם לקרוא לזה קנס, כי קנס חייב להיות תוצאה של הליך, ופה ההליכים נסגרו. הקנס הזה ניתן למדינה כמין משהו ערטילאי שאין לו שום בסיס חוקי, כי עדיין האכיפה המנהלית בתחום ניירות ערך לא נכנסה לתוקף וגם אם היא תיכנס לתוקף הקנס המקסימאלי שאפשר יהיה להטיל יהיה 5.5 מיליון שקל".

לדבריו, "הקנס הזה מצוץ מן האצבע. יש טענה שהוא מבטא את כל הרווחים של הנוסטרו שלהם בתקופה המדוברת, אז זה בהחלט תשלום משמעותי, אבל מדובר פה בחיה חדשה. איך הגיעו לחיה הזאת? מאיפה הוציאו את המספר הזה? אין לי תשובה. זה שזה לא קיים או מעוגן בחוק לא אומר שזה לא מרתיע. זו הרתעה עצומה. חוץ מזה, זו שאלה מרתקת האם הרשויות יכולות להגיע להסכמה מחוץ להסכמה שלא תהיה לה הרשאה בחוק, שמשמעותה היא מעבר כסף שמכשיר פעולות, שעקב כך מקטלגים אותן כחסרות עניין לציבור - שזה מה שקרה פה בפועל. מאוד לא מוצלח לקטלג את זה כחוסר עניין לציבור".

- זה הגיוני שהפרקליטות סוגרת הסדרים בלי שיהיה להם בסיס חוקי?

"אני מריח פה כוונות טובות שאין להן מבנה משפטי הדוק שיכול להכיל את אותן הכוונות הטובות. אין לי ביקורת על המהלך במובן הפרקטי שלו, אבל אין כנראה יכולת אמיתית לשים אותו בתוך המבנה הנורמטיבי. יש פה קושי לגשר בין הצורך המעשי בעסקה קונקרטית לבין שיקולי רוחב ושיקולים נורמטיביים. שיקולים נורמטיביים אינם מתממשים פה. אין בחוקים שלנו אפשרות להגיע לתוצאה הזו, ולכן פועלים פה מחוץ למסגרת החוק, לא בניגוד לחוק, וזה לא אותו דבר. זה מרתק, אבל בשורה התחתונה יש פה מהלך מנצח".

גורם שמכיר את התיק מבפנים מודה אף הוא שמדובר במניפולציה משפטית, אלא שלדבריו רשות ניירות ערך מאמינה שיש לה סמכות בלתי מוגבלת לעשות אותה, והיא אף השתמשה בסמכות הזו בעבר. "זה קומבינה. זה קצת דומה למה שעשו במשפט של נדב גרינשפון מאפריקה ישראל (גרינשפון, יד-ימינו של לב לבייב, נאשם בשימוש במידע פנים, והפרשה הסתיימה בהסדר שכלל "תרומה" בסך 750 אלף שקל מטעם גרישנפון, ללא הטלת קלון, א' ל"ו).

"מה שקורה פה זה שהרשות מטילה דה-פקטו קנס מנהלי לפני שעבר החוק של אכיפה מנהלית. במקרה הזה, הקנס הוא בערך פי 6 ממה שהיה נקבע בהליך פלילי, וזה הישג אדיר, אבל זה לא מוריד מהעובדה שאין לו עוגן חוקי".

- מותר לרשות לעשות זאת?

"מי יעצור אותה?"

- אבל הסכום הזה לא מוגדר כקנס. אולי זה סוג של עיצום כספי בדומה להליך אזרחי?

"זה לא קנס ולא עיצום כספי, זה משהו שניתן מרצון, וולונטרי".

- אז כל חשוד או נאשם בפלילים, חברה או יחיד, שיש לו כסף יכול להתנדב לשלם למדינה סכום "וולונטרי" כדי לחמוק מאימת הדין?

"כל מי שרוצה לתת כסף למדינה יכול, אלא שהקשירה של זה עם הוויתור של המדינה על ההליך הפלילי היא שאלה קשה. הקישור הזה נעשה בצורה של קומבינה. הוא עוד לא מוסדר בחוק. חוק אכיפה מנהלית של רשות ניירות ערך נמצא בקריאה שנייה ושלישית, אבל הוא עוד לא קיים בחוק. בשלב הזה מדובר באיזה חוזה של המדינה. המדינה עשתה התקשרות, שבה היא מקבלת סכום כסף ומוותרת על זכותה שבדין לתבוע את החברה. זה דבר נורא מוזר כשהוא קורה במשפט פלילי".

- ומה בג"ץ יגיד?

שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א (בדימוס), שלי טימן, חושב שהדילמה מסתכמת בשאלה אם היא תעמוד במבחן האולטימטיבי - מבחן בג"ץ. "במישור העקרוני, הציבורי והפרקטי לא הייתי רואה פסול בהסדר עם חברה שהיא נאשמת, ובלאו הכי ניתן להטיל עליה במסגרת הענישה הפלילית רק קנס, שלפיו יימחק נגדה כתב האישום, ובמקומו יושת עליה תשלום כופר.

"כאשר קיימת אפשרות חוקית, שלא להגיש כתב אישום ולהסתפק בתשלום כופר; וכשטובתו של ציבור משקיעים גדול עומדת לנגד עיני התביעה הכללית - זה ראוי ונכון. אולם כשאפשרות כזו, של תשלום כופר, איננה קיימת בחוק הספציפי - נראה המהלך שנקט בו פרקליט המדינה, תמוה, במקרה הטוב; בלתי חוקי, וכזה שספק אם יעמוד במבחן בג"ץ".

מאייפקס נמסר שאינם מעוניינים להגיב לכתבה.

תגובת הפרקליטות

דובר משרד המשפטים, בשם פרקליט המדינה, מסר: "ראשית יובהר, כי פרקליט המדינה לא הטיל עיצום כספי על פסגות ואף לא קנס. מדובר בצעד וולונטרי, שננקט על-ידי התאגיד כחלק משורה של התחייבויות שלקח על עצמו, על מנת לשכנע את פרקליט המדינה ויו"ר רשות ניירות ערך, כי בהתקיימן - תוגשמנה תכליות האכיפה וניתן יהיה להימנע מהעמדה לדין פלילי ומנקיטת צעדים מנהליים.

"ברור כי קודם לפניית התאגיד ולהתחייבויות בהן התחייב, ובכלל זה התשלום האמור, התקיימו דיונים בפרקליטות (וברשות ניירות ערך) ביחס לשאלה מהן ההתחייבויות שאם התאגיד יציע - יהיה בהן אכן כדי להגשים את תכלית האכיפה ולייתר נקיטת הליכים כאמור.

"הסמכות להימנע מהעמדה לדין מצויה בידיו של התובע במסגרת סע' 62 לחוק סדר הדין הפלילי המקנה שיקול דעת לסגירת תיק בשלוש עילות חלופיות אפשריות: חוסר אשמה, היעדר ראיות והיעדר עניין לציבור. וזו הסמכות שהפעיל פרקליט המדינה בנושא זה. ככל סמכות מנהלית, ניתן להפעיל סמכות זו בתנאים. במקרה דנן התחייבה החברה מיוזמתה למספר תנאים, וביניהם יישום תוכנית אכיפה ושיפור הממשל התאגידי, שתובא לאישור רשות ניירות ערך, ושתבטיח ניהול תקין לטובת ציבור הלקוחות והציבור בכלל, ותשלום הסכום האמור, כביטוי מעשי לנטילת אחריותה למעשים נשוא החקירה.

"באשר להיקף הסכום - התשלום הוא ביטוי מעשי ללקיחת האחריות על-ידי התאגיד, וסכומו משקף את כל רווחי הנוסטרו של התאגיד (שבו בוצעה הפעילות החשודה) בתקופה הרלבנטית, 2007-2009. יובהר כי הרווחים מהפעילות החשודה הם רק חלק מכלל רווחי הנוסטרו. התאגיד בהצעתו מוכן היה לוותר על כל רווחי הנוסטרו בהכירו בכך כי לא ניתן ולא ראוי לבודד את "הרווח האסור" מכלל רווחי הנוסטרו. הסכום מבטא גם את הנזק לאוצר המדינה ולשוק ההון בכללותו.

"העברת התשלום האמור לאוצר המדינה מתיישבת עם תכלית האכיפה בעבירות כלכליות, ועם הרציונל של הוצאת "פרי בלעו" של העבריין, כך שלא יצא נשכר מביצוע העבירה ועבירות מסוג זה יהיו בלתי משתלמות. מגמה זו אף עומדת בבסיס הסדרי חקיקה ראשית הנמצאים בהליכי חקיקה סופיים בכנסת.

"סוגיית הוצאת כספים הנגועים בעבירה היא סוגיה שמשתלבת בדרך-כלל בדין הפלילי, כאשר מוכחים מעשי העבירה, אלא שהיא מוגדרת גם כסוגיה אזרחית והליכים פליליים אינם מחויבי מציאות. העיקרון המשפטי בסוגיה הוא שיש להוציא מהמחזיק ברכוש אסור את הרכוש האסור. גם אם מבצעי העבירה אינם מועמדים לדין מסיבות שונות, עדיין ניתן לחלט את הרכוש האסור. במקרה הנדון לא נדרש הליך חילוט נוכח עמדת החברה.

היקפו של הרכוש האסור במקרה הנדון אינו ניתן למדידה מסיבות ברורות, ואייפקס הודיעה שמשעה שהיא תרכוש את הזכויות בקבוצת פסגות (שהיא חברה פרטית) פסגות תישא באחריות למעשים שבוצעו בעבר, בין השאר על דרך של תשלום לקופת המדינה בגובה הולם, שמקביל לערך היקף הרווחים שבהם התערבבו כספי העבירה. הכספים יימסרו על ידה לאוצר המדינה כביטוי להכרה בפעילות שבוצעה ולנזקים שהיו בצידה".

תגובת רשות ניירות ערך

"החלטת הרשות לקדם ולקבל את ההסדר ביחס לתאגיד פסגות מצויה בסמכותה המלאה. לרשות סמכות מנהלית לשלול רישיונות לתאגידים המנהלים כספי אחרים כאשר מתגלה פגם במהימנותם, פגם שיכול להיגרם גם מהתנהגות פסולה של עובדים בכירים בחברה.

"לרשות סמכות מנהלית לשלול היתר לחברה לניהול קרנות ורישיון חברה לניהול תיקים כאשר מתגלה פגם במהימנות התאגיד. סמכותה המנהלית של הרשות עצמאית לחלוטין ואיננה תלויה כלל בהרשעה פלילית ואפילו לא בהגשת כתב אישום. ההצדקה לכך מניעתית - שלא להפקיד כספי ציבור בידי גורמים שחשודים במעשים פסולים, אפילו אם עדיין לא הועמדו לדין או הורשעו.

הרשות יכולה להפעיל סמכות זו רק נגד תאגידים. האופציה החוקית היחידה העומדת לרשות במקרה של התנהגות פסולה של עובד, היא לשלול רישיון לתאגיד. סנקציה זו היא חמורה וקיצונית ביותר, ופוגעת בכלל לקוחות התאגיד. על כן בהפעלתה הרשות צריכה תמיד לשקול אם קיים צעד מתון יותר המרפא את הפגם. כגון, נכונות החברה להעזיב מיוזמתה את העובד שמעורב במעשים הפסולים.

"בעניין פסגות, הרשות שמה לנגד עיניה, מחד, את תפקידה כגוף חוקר ואוכף, שתפקידו לאכוף את הדין הפלילי ולהביא לענישת עבריינים. מאידך, עמד תפקידה כגוף המפקח על הפעילות בשוק ההון, ואחראי על עניינם של ציבור המשקיעים בו, ויציבות השקעתם. פסגות מנהל סך של 140 מיליארד שקלים של כספי הציבור. העמדה לדין פלילי ולשלילת רישיונות עלולות לפגוע בציבור זה ובשוק בכללותו.

"ההסדר שהוצע לרשות במישור המנהלי מנע את התוצאות הקיצוניות הללו, תוך שהושגה במלואה תכלית האכיפה: בין היתר החברה נאותה להעזיב את הגורמים החשודים בהפרת דיני ניירות ערך. החברה נאותה לשלם סכום כספי שמשקף גם את הרווחים שהושגו שלא כדין, את הנזק לשוק ההון, ואת הנזק שנגרם למדינה עקב המעשים הפסולים שבוצעו נגדה. התוצאה הושגה תוך זמן קצר יחסית אחרי תחילת החקירה, כך שהתגובה מהירה ואפקטיבית ואיננה יוצרת פער בלתי סביר בין מועד ביצוע המעשים לבין הסנקציות.

"סגירת התיק בעילת "חוסר עניין לציבור" אין משמעותה כי מדובר בפרשה שולית שאיננה מעניינו של הציבור.

"הכוונה היא לחוסר עניין בהליך פלילי דווקא, שכן במקרה זה נמצאה חלופה ראויה לטיפול בפרשה שלא במסגרת ההליך הפלילי".

המצדדים

לא כולם מסכימים עם הביקורת. פרופ' אריאל בנדור חושב שפרקליט המדינה חזר בסך-הכול, בשינויים המחייבים, על הסדר יום-יומי שעושה הפרקליטות כדבר שבשגרה. "זה דבר יום-יומי שעושים שהשיקולים של אינטרס ציבורי יכולים להיות תלויים באיזו התחייבות שלוקח על עצמו הנאשם. זה לא דבר כל-כך מיוחד. למשל, הדוגמה הפשוטה היא עד מדינה. מה זה עד מדינה? הרבה פעמים זה אדם שלא מעמידים אותו לדין משיקולים של אינטרס ציבורי כיוון שהוא מעיד נגד שותפים שלו, שביצעו עבירות יותר חמורות.

"לגבי עד מדינה ההסדרים מפורטים בחוק, אבל אין מניעה משיקולים של אינטרס ציבורי שחשוד ייקח על עצמו התחייבויות שיש להן תוקף משפטי ואם הוא לא ימלא אותן אפשר לשנות את ההחלטה ולהעמיד אותו לדין. מנגד, בהנחה שהוא עומד בהתחייבויות הללו, אין אינטרס ציבורי".

- גם כשההתחייבות שהוא לקח על עצמו היא 150 מיליון שקל שנכנסים לקופת המדינה בלי שיהיה לכך בסיס חוקי?

בנדור: "פרקליט המדינה לא הטיל על פסגות שום דבר. פסגות נטלה על עצמה את ההתחייבות מרצונה החופשי במסגרת ההסכם. אין בכך שום פסול".

גם עוה"ד פנינה גיא, ראש מחלקת שוק הון במשרד עוה"ד גדעון פישר ולשעבר הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך, לא מקבלת את הטענות הללו נגד ההסדר. "אין כאן הפרטה של ההליך הפלילי כלל וכלל. ההיפך הוא הנכון. יש כאן מהלך המעיד על ייעול ההליך הפלילי, הגעה לאכיפה מיידית ואפקטיבית. יש לזכור שרשות ניירות ערך, בניגוד למשטרה, היא גם גוף חוקר, גם גוף אוכף וגם רגולטור. תפקיד הרשות לשמור על שוק הון הגון המתנהל כראוי.

"אי אפשר להתעלם מהעובדה כי ההחלטה על תשלום סך 150 מיליון שקל התקבלה רק לגבי החברה ולא לגבי נושאי המשרה. בעצם, כל הצדדים יצאו נשכרים. לו היה מוגש כתב אישום נגד פסגות, ההליך היה נמשך, בכל הערכאות, עד לפסק דין סופי, כ-10 שנים. ומה העונש שהיה מוטל על פסגות בסופו של הליך, בהנחה שתורשע? קנס בלבד, ובוודאי לא בהיקפים כאלה.

- אז אולי את יכולה להסביר מהיכן נשאבת הסמכות החוקית?

"אין סמכות קבועה בחוק לצעד שננקט. ראוי להזכיר, שגם בעניין בנק לאומי וגבי רביד הסכימה הפרקליטות למחוק מכתב האישום את הפרסונות שהואשמו, וביניהן גבי רביד, תוך הטלת קנס של 25 מיליון שקל על בנק לאומי, והפרסונות גזרו על עצמן לא לעסוק במקצוע לתקופות כאלה ואחרות. גם שם לא היתה סמכות טבועה. כשדברים מתקבלים בהסכמה, ועל דעת כל הצדדים, יצאו כל הצדדים נשכרים".

גיא סבורה כי בג"ץ לא יתערב בהחלטה. "בית משפט אינו משים עצמו במקום מקבלי ההחלטות, אלא רק בודק את סבירות החלטתם. ההחלטה סבירה מאוד ויש לשבח את תוצאותיה. היא נתקבלה לאחר שקילה ראויה, בשום שכל ותוך לקיחת כל הנתונים בחשבון".