הנקראות ביותר

כלות פרס נובל: "ישראל מדינת אפרטהייד, מפעילה טיהור אתני"

מייריד מגווייר וג'ודי וויליאמס, כלות פרס נובל לשלום, תוקפות בראיון ל"ליידי גלובס" את ההתנהלות הישראלית: "לא ברור איך אתם יכולים לקרוא לעצמכם מדינה דמוקרטית וחופשית"

אומרים על מייריד קוריגן מגווייר, כלת פרס נובל לשלום, שהיא מזדהה באופן מוחלט עם חמאס. שהיא משווה את הישראלים לנאצים. שהפעילות שלה לא נובעת מתוך מצפון מפותח, אלא מתוך אובססיה. שהיא מתעלמת מהתמונה המלאה. למרות שהיא מגדירה את עצמה "פעילת שלום", טוענים שמעשיה אינם מחזקים את השלום, אלא הופכים אותה לאויבת העולם החופשי. למשל, העובדה שחתמה על מכתב הקורא לאיחוד האירופי להסיר את חמאס מרשימת ארגוני הטרור. אבל מייריד מגווייר, כלת פרס נובל לשלום, שכניסתה לישראל נאסרה בחודש שעבר, מתעלמת מהקולות. היא נחושה להמשיך עם האג'נדה של חייה.

"צריך להשמיע קול ברור", היא אומרת. "האפרטהייד שבו אתם חיים הוא לא בסדר. אתם מפעילים גם טיהור אתני, כיוון שמהיום שישראל קמה, מאות כפרים של ערבים נהרסו וישראל בנתה על גבם יישובים ישראלים.

"בעזה יש 1.5 מיליון אנשים שמוענשים באופן קולקטיבי וחיים תחת מצור. ותראי את ההחלטה של הממשלה שלכם לדרוש הצהרת נאמנות מערבים בלבד. אתם הופכים את הערבים לאוכלוסייה סוג ב'. אתם הולכים ובונים מדינה גזענית. זה לא דמוקרטי על פי כל סט של נורמות".

טיהור אתני זו האשמה מאוד חזקה.

"אני אומרת טיהור אתני, כי כאשר מתייחסים כך לאנשים אחרים, הורסים את בתיהם, פוגעים בתרבותם ופוגעים ביכולתם לנוע בחופשיות, זה בניגוד לחוקים הבינלאומיים. זה לא מקובל מה שישראל עושה.

"אנשים היו רוצים לראות את ישראל הולכת לכיוון של זכויות אדם, על פי הרוח היהודית. אני עבדתי עם רבנים באירלנד, ואני יודעת מהי הרוח הדתית האמיתית".

מגווייר, אירית בת 66, עלתה ביוני האחרון על הספינה 'רייצ'ל קורי' שיצאה מאירלנד לכיוון עזה, ובשל תקלות טכניות הגיעה כמה ימים אחרי המשט הגדול שכלל את ספינת ה'מרמרה'. 'רייצ'ל קורי' הובלה לתוך נמל אשדוד, ומגווייר, יחד עם יתר הפעילים, הורדה ממנה, הובלה למעצר וגורשה מהארץ.

חלפו רק כמה חודשים, ומגווייר, שכבר ביקרה בישראל וברשות הפלסטינית פעמים רבות, החליטה לבוא שוב. הפעם, כחלק ממשלחת של נשים זוכות פרס נובל, שתוכננה להיפגש עם עמותות נשים יהודיות וערביות. עם הגיעה לארץ נעצרה, והופעל נגדה צו הרחקה - שעליו מיהרה לערער לבג"צ, ללא הועיל.

"באתי ברוח טובה, וזה היה לי מאוד עצוב שלא נתנו לי להיכנס", היא אומרת כעת. "אנחנו מתכננות את הביקור הזה כבר שנתיים. בכלל, מאז שנפגשתי לראשונה עם ארגון 'רבנים עבור זכויות אדם' הפועל בשטחים, העמקתי את העניין שלי בישראל.

"ביקשתי מעורכי הדין שלי להגיש בקשות למשרד הפנים, כי באפריל מתוכננת משלחת שלום גדולה שתגיע מבלפסט, ואני רוצה להגיע שוב. אני מקווה שנצליח לשנות את ההחלטה".

זמן קצר לפני שביקשה מגווייר מבית המשפט בישראל לבטל את צו הגירוש נגדה, הובאה בפני השופטים בקשה של משפחה פלסטינית. מגווייר, שלא יצאה מחדר המעצר בנתב"ג כל אותו שבוע, למעט לדיונים בבתי המשפט, התעניינה בסיפורה של המשפחה. "הביאו לי מתורגמן, והוא הסביר לי שמדובר בזוג הורים מהשטחים שהילד שלהם היה בעזה בדיוק כשהחל המצור על העיר, והם לא יכולים להיכנס לראות אותו.

"הם ביקשו מבית המשפט שיתנו להם לראות אותו, והשופט התיר רק לאימא להיכנס ולאבא לא. אם אימא ישראלית האוהבת את ילדיה לא הייתה רואה את הילד שלה במשך ארבע שנים, איך היא הייתה מרגישה? אם זה היה קורה לי, ולילד שלי, מה הייתי עושה?".

ומה עם גלעד שליט, שהחמאס מחזיק בעזה כבר למעלה מארבע שנים?

"אני מדברת גם נגד החמאס. הייתי בעזה ב-2008 וביקשו ממני לדבר בפני הפרלמנט של החמאס, והדבר הראשון שאמרתי בנאום שם זה שישחררו את החייל הצעיר. לפחות שיתנו למשפחה לדעת שהוא בסדר. שיתנו להיכנס לבקר אותו. לבי עם המשפחה שלא ראתה אותו זמן רב כל כך".

"ישראל צריכה להכיר בחמאס"

כשהיא לא עוסקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני, מגווייר פעילה במכון השלום בבלפסט. "יש לנו יוזמה חדשה שבה אנחנו מנסים לשכנע את ממשלת אירלנד, ואולי ממשלות נוספות בהמשך, שצריך למנות שר לענייני שלום", היא מספרת. "לכל מדינה יש שר ביטחון ושר חוץ, ואנחנו חושבים שצריך גם משרד ממשלתי מתוקצב, שיוקדש כל כולו לפתרון סכסוכים בדרכי שלום".

את טוענת שאנחנו צריכים לדבר עם החמאס, אך מדובר בארגון שלא רק שאינו מכיר בישראל, אלא גם נוקט נגדה פעולות אלימות ויוצר שפיכות דמים.

"בצפון אירלנד אנשים תמיד אמרו שאין שום דרך להידבר עם ה-IRA, אבל אני תמיד טענתי שחייבים לדבר עם האויב, ושכולם חייבים להשתנות. ובאמת השינוי הגיע כשהממשל הבריטי התחיל לדבר עם ה-IRA והתחיל לשחרר אסירים לבתיהם, כדי שישתלבו בחזרה בתוך הקהילות שלהם.

"ישראל צריכה להכיר בחמאס כגוף הנבחר בפלסטין בבחירות דמוקרטיות, והחמאס צריך להכיר בישראל. כל הצדדים צריכים להכיר זה בזה, ולהבין שכולם חייבים להיות חלק מן הפתרון".

בעבר השווית בין אחזקת נשק גרעיני על ידי ישראל, לבין השימוש שעשו הנאצים בתאי גזים. זו השוואה מאוד קיצונית.

"אני שנים מדברת נגד נשק גרעיני. אני אקטיביסטית נגד נשק גרעיני בבריטניה, בארה"ב, בישראל, בכל מדינה, כי נשק גרעיני הוא ההרס האולטימטיבי של האנושות. אבל אני מעולם לא אמרתי שישראל היא כמו גרמניה הנאצית, ואני לא יודעת למה מצטטים אותי כך בישראל. גם לא השוויתי בין עזה לבין מחנה השמדה. אני ביקרתי במחנות ההשמדה באוסטריה, ביחד עם חתן פרס נובל אלי ויזל, ואני חושבת שזה נורא שאנשים לא ניסו לעצור את רצח העם היהודי".

האם לדעתך הנשים בישראל ובשטחים תורמות לתהליך?

"בוודאי. קחי לדוגמה את הנשים שהחליטו להסיע את הפלסטיניות לחוף הים בתל אביב - זה מעשה קטן של אנושיות, פעולה לא אלימה. זה דבר מאוד חשוב, ונשים מסוגלות לעשות את זה ולהגיע לצד השני.

"מעשים כאלה מעניקים לנו תקווה, כי צריך להתקדם מעבר לפוליטיקה לאומנית, ולראות את האנושיות המשותפת שלכם עם הצד השני. אחרת כולם סובלים".

את חושבת שרק אירועים אלימים דוחפים אנשים לפעולה?

"חס ושלום. בשום פנים ואופן לא אלימות. הייתה מספיק שפיכות דמים. כל הפעולות צריכות להיות בדרך של שלום, ללא הרג. אנשים צריכים לחשוב מחוץ לקופסה, ולחפש להוביל מעשים תוך כבוד לצד השני, שלא ייהרג עוד אדם אחד".

"עזה? לא היה לנו זמן"

אנחנו יושבות על ספסל אבן באזור המושבה הגרמנית, אחרי יום ארוך שרובו הוקדש לסיור במזרח ירושלים. ולא שאין ספסלי אבן במזרח העיר, אבל אם יש דבר שוויליאמס וחברותיה לקחו איתן מהסיור הזה, הוא שאבני שפה מסותתות יפה, מדרכות, תאורת רחוב ואפילו גינת משחקים, הוקמו במזרח ירושלים אך ורק במקומות שבהם גרים יהודים.

לאיזו מסקנה הוביל אותך הביקור בישראל?

"אתם חיים באפרטהייד. אין לי ספק. זוכה פרס הנובל דזמונד טוטו אמר את זה, ותמיד חשבתי שמדובר בשפה מטאפורית. אבל אחרי שראיתי את מערכת ההפרדה הביטחונית בשטחים, אין ספק שזה אכן אפרטהייד.

"אני יודעת שיתקפו אותי על מה שאני אומרת, אבל אני לא מתכוונת לתקוף בחזרה. אני רק מדברת על מה שראיתי בשטח. למרות שיש כאן הרבה פסימיות, בשני הצדדים פגשתי אנשים שמנסים להגיע לשלום, ואני בוחרת לייצג אותם, לתמוך בהם".

למה לא נסעתן לעזה?

"כי לא היה לנו זמן".

אבל אתן קוראות לפתוח את המצור על עזה, כשיושב שם ארגון טרור שלא מאמין בקיומה של מדינת ישראל.

"אני לא חושבת שבידוד וענישה קולקטיבית יפתרו את זה. זה נוגד את החוקים הבינלאומיים ולדעתי ישראל, כמו גם ארה"ב, משתמשת בחקיקה בינלאומית באופן אקספציונלי, כלומר דובקת בחוקים הבינלאומיים רק כשזה מתאים לה.

"הפעילות של מגווייר ושלי היא לא נגד אנשים, אלא נגד מדיניות של מדינה. מדיניות החוץ של ארה"ב, וגם מדיניותה של ישראל, מובילות לדיכוי. הרס בתים ובמקומם בנייה עבור מתנחלים. אני פשוט לא מבינה איך אתם יכולים לקרוא לעצמכם מדינה דמוקרטית וחופשית".

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!