מה אכפת לציפור

מאז העורבים של היצ'קוק לא נראתה מתקפת בעלי כנף כה קטלנית. אלפי קורמורנים משתלטים על הכינרת ומחסלים את אוכלוסיית דגי המושט. לדייגים לא נשאר מה ללכוד, המאזן האקולוגי מופר, ורק בקיבוצים חוגגים. משרד החקלאות העביר להם מיליונים כדי שיניסו את העופות מבריכות הדגים שלהם, ואת המחיר משלם הציבור. עכשיו זה בבדיקת מבקר המדינה > משה ליכטמן

יום שלישי, עשר וחצי בבוקר, חיל החלוץ נוחת בהמוניו לחופי הכינרת. הוא גדול, קטלני ורעב מאוד מן המסע המפרך. אל דאגה, לא פרצה בשבוע שעבר מלחמה בחזית הסורית שלא דיווחנו עליה. מדובר במתקפה רבת עוצמה מסוג אחר לגמרי: אלפי עופות ענקיים מזן הקורמורניםמגיעים בימים אלה ממזרח אירופה ושוהים כאן בין נובמבר לפברואר, לחגיגה שרובה ככולה זלילת דגי מושט, הלוא הוא אמנון הכינרת. זלילת ענק לא מבוקרת עלולה להכחיד את אוכלוסיית המושט מן הימה בעלת המפלס המידלדל, לחסל את עסקיהם של הדייגים הפועלים לחופיה, ומוצאת את מקומה כעת על שולחנו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. זה נדרש לבדיקת התנהלות אגף הדיג במשרד החקלאות, שבראשו עומד בעשר השנים האחרונות חיים אנג'וני; התנהלות שהובילה את המושטים בכינרת אל פי תהום - פיותיהם הרעבים של הקורמורנים.

רק בשביל לקבל פרופורציה, בעונה שעברה טרפו 7,000 הקורמורנים שעטו על מימי הכינרת כ-280 טונות דגים, בעיקר מושטים. זאת לעומת שלל הדיג של 120 דייגי הכינרת המפעילים 70 סירות, שעמד באותה עונה על כ-400 טונות בלבד. בעונה הקרובה צפויים עשרת אלפים קורמורנים לנחות בישראל, ועם קצב של חצי קילוגרם דגים ביום לקורמורן, אפשר לסמן את העונה הקרובה כטרגית לאוכלוסיית הדגה בימה היחידה בישראל.

ובכל זאת, נשאלת השאלה מה למבקר המדינה ולמאזן הכוחות בין עופות לדגים, הנקבע כביכול בדרך הטבע. ובכן, משום שבין הפיכתה של הכינרת למזנון אכול כפי יכולתך לקורמורני תבל ובין "דרך הטבע" עברו עוד כמה אינטרסים בעלי טבע כלכלי.

לראשונה הגיעו הקורמורנים לארץ לפני כשמונה שנים. הם נחתו בעמק הירדן בלהקות קטנות, והסתערו על בריכות הדגים של הקיבוצים בגליל ובעמק בית-שאן. עבור קורמורן, בריכת דגים היא מזנון פתוח ומפנק. הקיבוצים, שרוב בריכות הדגים שלהם מושכרות למשווקי הדגים הגדולים ומתופעלות על-ידיהם, הקימו קול צעקה וניסו תחילה להילחם בקורמורנים לבדם. משראו שידם קצרה אל מול הבעיה המתעצמת, גייסו את משרד החקלאות, שהחל להזרים תקציבים לסילוק הקורמורנים מבריכות הדגים של הקיבוצים. מיליונים הושקעו בהרעשה באמצעות חזיזים ותותחי רעש, בירי ובסיורי גירוש פיזיים בבריכות הדגים.

המומחה של משרד החקלאות לענייני מושטים, אמיתי גבע, התריע כבר אז: אם לא יהיה טיפול אזורי כולל בשאלת הקורמורנים, הם אמנם יסולקו מהארוחות הקלות בבריכות הדגים של הקיבוצים בגליל ובבית-שאן, אבל יעברו היישר לכינרת. ובמילים אחרות, כפי שאומר בצער מנחם לב, קיבוצניק מעין גב ומפעיל סירת דיג-רשת הוותיקה של הקיבוץ, "הבריחו את הבעיה מרשות הפרט לרשות הכלל".

הקורמורנים למדו בדרך הקשה, ובחמש השנים האחרונות הם לא מתקרבים לבריכות הדגים של הקיבוצים. רובם המכריע מגיע ישירות לכינרת, לסעודת חורף קלה. שם אין תותחים או תקציבים. "הייתי המום לשמוע שאגף הדיג במשרד החקלאות הקצה משאבים בלתי מבוטלים למלחמה בקורמורנים בבריכות הדגים", ממשיך לב, "והכי עצוב זה שידעו בדיוק שהקורמורנים יעופו לכינרת. הייתי מתקשר לאגף הדיג ואומר שהקורמורנים אוכלים את כל המושטים, והתשובה הייתה: מה אתה מבלבל את המוח. משרד החקלאות, ביודעין, הפך את הכינרת לתחנת האכלה של הקורמורנים".

עובר לבדיקת המבקר

הקורמורנים נוחתים בכינרת בתזמון מצוין מבחינתם: באוגוסט נוהג משרד החקלאות לזרוק לכינרת קרוב למיליון דגיגי אמנון קטנים, במסגרת אכלוס מלאכותי של הימה, בתקציב של קרוב למיליון שקל בשנה. כשהקורמורנים מגיעים רעבים בנובמבר, המושטים הצעירים כבר שמנו וגדלו לכדי מעדן של ממש. נוסף לכך, מה שהופך את חגיגת הקורמורנים לקלה במיוחד הוא העובדה שבחודשי החורף המושטים איטיים יותר ומגיבים באיטיות לסכנות.

לא רק המושטים סובלים מהקורמורנים, הם גורמים נזק גם לסביבת הכינרת. לקראת ערב הם עפים לשמורת הבטיחה בצפון הכינרת, וממלאים את הענפים שורות-שורות, בהכנה לשנת הלילה. הלשלשת שלהם חומצית במיוחד, והיא שורפת את עלי האיקליפטוסים העתיקים בבקעת הבטיחה. האיקליפטוסים מתים זקופים, והקורמורנים עוברים לאיקליפטוס הבא. המראה עצוב וצורב את העין.

יש, כאמור, דרכים להציק לקורמורנים ולגרום להם לעשות את החופשה מהקור האירופי במקומות אחרים. ניתן להפריע להם באתרי הלינה, או להסתער עליהם כשהם מתארגנים לצלילות המרהיבות שלהם מתחת למים בעקבות המושט. יש אמצעים פירוטכניים, מכשירים גורמי רעש לפיזור הפגנות קורמורנים, רובי לייזר לסנוור ועוד.

אבל בניגוד להשקעה הרבה בגירוש קורמורנים מבריכות הדגים של הקיבוצים באזור, משרד החקלאות נמנע מלהשקיע בגירוש קורמורנים מהכינרת עצמה; היא הרי הבעיה של המדינה. חלק מאי-העשייה נבע מוויכוחים עם רשות שמורות הטבע, שהתנגדה לפעילות אגרסיבית בשמורת הבטיחה.

כעת בודק מבקר המדינה עניינים שונים באגף הדיג של משרד החקלאות, ובין השאר הוא צפוי להתמודד עם השאלה אם הייתה העדפה של הקיבוצים, ואם כן, מדוע.

הדברים אמורים בכך שארגון מגדלי דגים, המאגד את הקיבוצים המגדלים דגים בבריכות, העביר בשנים האחרונות כספים לאגף הדיג, שהוא גם הרגולטור על אותם דייגים. מדובר בעשרות אלפי שקלים לשנה, כך על-פי מסמכים שהגיעו לידי G, כאשר עיקר הסכום הוקצב למנהל אגף הדיג חיים אנג'וני, יוצא קיבוץ משגב עם ומנהל האגף בעשור האחרון. בעל עניין נותן כסף לרגולטור שאמור להשגיח עליו? זה לא נשמע טוב וזה מזמין את הפתגם על הדג והריח שלו.

אנג'וני נמנע מלהגיב לפניית G. ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "הנהלת ענף חקלאות המים, ששותפים בה נציגי ארגון מגדלי דגים, חוקרים, חקלאים ואנשי אגף הדיג במשרד החקלאות, מייחדת מדי שנה תקציב למימון מחקרים בתחום חקלאות המים. בהתאם למחקרים שמאושרים, מועברים גם תקציבים לביצועם".

לאור תגובת משרד החקלאות יש להבהיר כי הגדרת מטרת הכספים שהעבירו הקיבוצים לאנג'וני לא הייתה בעניין מחקרים, אלא לצורך מה שהוגדר "תגבור ניידות וקשר עם מגדלי דגים".

12 מיליון שקלים לשנתיים

נעים לכתוב מילה טובה על כוונותיו של שלום שמחון. שר החקלאות הבין שיש בעיות בכינרת, ובאפריל 2010 העביר בממשלה החלטה דרמטית להחיל הפסקה מוחלטת של דיג בכינרת ובנחלים הנשפכים אליה למשך שנתיים תמימות. שמחון הסביר לחבריו השרים מה טעון טיפול בכינרת: כמות הדיג קטנה משמעותית בעשור האחרון, גם מפני שדייגים משתמשים ברשתות לא תקניות; יש בעיית אכיפה של אגף הדיג בכינרת, כלומר אין אכיפה; יש צורך בתוכנית רב-שנתית לאכלוס דגיגים; יש לנקוט צעדים לשמירת האיזון האקולוגי של האגם ושל איכות המים בו; העמקת המחקר בכינרת; קביעת תקנים לדייגים וקריטריונים לרישיונות דיג.

התוכנית מתבססת על דרישות ה-OECD, ועלותה כ-12 מיליון שקלים לשנתיים. את ההמלצה לממשלה להקפאת הדיג לשנתיים קיבל שמחון מוועדה בראשות אותו אנג'וני מאגף הדיג, ועמו המליצו עו"ד מוטי נחום (עוזרו של מנכ"ל משרד החקלאות יוסי ישי, שאינו מתיימר להיות מומחה בכינרת) ודוד יורוסלביץ', בעל ידע בניקוז מים.

מומחי כינרת דוגמת פרופ' משה גופן, שב-30 שנות עבודתו במשרד החקלאות התריע על הסכנות לכינרת ונחשב למדען הבכיר ביותר בתחומו, מתנגדים להקפאת הדיג בימה. "הקפאת הדיג לשנתיים היא שטות ממדרגה ראשונה, ונובעת מהעובדה שכבר עשר שנים אין שום מחקר בכינרת", מסביר גופן. "פיצוץ האוכלוסייה של הסרדינים (למושט ולסרדין יש תפקיד חשוב במאזן האקולוגי של הכינרת, היות ששני המינים מתחרים ביניהם על שרשרת המזון של הכינרת, אצות ויצורים זעירים. הפרת האיזון המספרי ביניהם מסכנת את המאזן האקולוגי בימה, מ' ל') הוא נזק מצטבר שיביא למשבר, שצפוי כל רגע, והוא יתבטא בגידול מסיבי באצות מסוימות, שמצדו יאיים על איכות המים באגם".

אז מה צריך לעשות?

"צריך להוריד באופן דרסטי את מספר הסרדינים, שהיום כבר יש להם ערך מסחרי גבוה יותר, לסלק את הקורמורנים מהכינרת, ולסייע לריבוי המושטים בכל אמצעי".

דעתך לא נשמעה בוועדה שהמליצה לשר שמחון על הקפאת הדיג?

"לא מזמינים אותי לוועדות כי מפחדים ממני. מחרימים אותי באופן טוטאלי כי הדעה והמסקנות שלי שונות משלהם, ואני לא מפחד להביע את דעתי. זוהי פרסוניפיקציה של האקולוגיה של הכינרת והמציאות המרה שבה אני פועל".

פיצויים בלי ספרים?

אחת המטרות בתוכנית שהעביר שר החקלאות שמחון בממשלה היא "גיבוש תוכנית לטיפול כולל בסוגיית העופות הנודדים בשטח מדינת ישראל, ובייחוד באגם הכינרת, שתוצג לשר החקלאות בתוך ארבעה חודשים מיום אישור החלטה זו".

זהו סעיף שנועד לשמר את הסיוע לבריכות הדגים של הקיבוצים. אם תוכנית שמחון תתבצע, לפחות בסעיף הקורמורנים הכינרת תקבל יחס שוויוני לזה שקיבלו הקיבוצים. זה לזכותו של שמחון. עם זאת, מאפריל ועד היום התוכנית לא יצאה אל הפועל. הדיג בכינרת נמשך כרגיל, ולקורמורנים מצפה עוד עונה מזינה בכינרת, החשובה כל-כך למדינת ישראל. הסיבה לכך היא שהפסקת הדיג מצדיקה מתן פיצויים לדייגי הכינרת. אולם כיוון שדייגי הכינרת אוהבים דגים וגם אוהבים כסף מזומן, יש בעיה לקבוע פיצוי הוגן לדייג שאינו מסוגל להראות ניהול ספרים ותשלום מסים כחוק.

יעקב פדידה, יו"ר ארגון דייגי טבריה, מתנגד לפגיעה בחפים מרישום הכנסות, והתוצאה היא שהפיצוי לדייגים תקוע, ואמור להגיע לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. רק אחר-כך אפשר יהיה ליישם את התוכנית.

פדידה עצמו מלא טענות על הזנחת הכינרת ועל העברת תקציבים לטובת בריכות הדגים של הקיבוצים. לדבריו, למשרד החקלאות אין תוכנית ממשית. עמדת הדייגים בשאלת הפיצוי היא שדייג שיציג ספרים יקבל פיצוי על-פי הנתונים שבספרים, ומי שלא יציג ספרים יקבל פיצוי של 4,500 שקל לחודש. תהיה בעיה לא פשוטה לקבל הכשר לכך בוועדת הכלכלה של הכנסת, ובכל מקרה, כאמור, זה לא רלבנטי לחורף הקרוב.

"לא היה שום אסון טבע ב-30 השנים שאני עובד בים כינרת, מלבד המפלס שעלה וירד", מנתח מנחם לב את מצב הביש שאליו נקלעה הימה. "כל תירוץ למצב הכינרת שנוקבים במשרד החקלאות אינו מבוסס מדעית, ומסיבה פשוטה: מ-2002 אין שום ניטור מסודר של ממשק הדיג בכינרת. החלטת הממשלה היא טיוח של בעיה יותר רצינית, והופכים את הדייגים לשעיר לעזאזל. משנת 2003 אני מתריע ומפציר בעניין האסון האמיתי בממשק הדיג בכינרת - הקורמורנים".

ארגון מגדלי הדגים של הקיבוצים העביר כספים לאגף הדיג במשרד החקלאות. מה דעתך על זה?

"זה מפתיע אותי, אבל עכשיו אני מבין, לצערי הרב, מאיפה הדג משתין במשרד החקלאות. איפה מבקר משרד החקלאות? איך ייתכן שעובד ציבור ברמה הזו (אנג'וני, מ' ל') עובד בניגוד אינטרסים? איך הוא מעז לייצג דייגים?".

מה צריך לעשות בכינרת?

"בכל העולם מנסים לשקם אגמים, כי יש בעיה בכלכליות של גידול דגים בבריכות, ומחירם עולה. חבל שפוליטיקה וכלכלה נכנסות ומעכירות את מכל המים של המדינה, ועומדות ליצור מחדל חמור, וזאת למרות המחדל הגדול הקודם של ייבוש החולה, שהייתה הפילטר של הכינרת. השבתת הדיג בכינרת תגרום לתהליך ישיר של הידרדרות הכינרת ושל הידרדרות במקומות העבודה.

"מה שצריך לעשות הוא להגביל את רשתות הדיג לכאלה שתופסות רק אמנונים (מושטים) גדולים, לצאת למלחמת עולם נגד הקורמורנים, להגדיל את דיג הסרדינים, לסגור את בקעת הבטיחה בעונת ההטלה של המושט ולהגביר את אכלוס הכינרת במושטים. במקום למנף את הכינרת, משרד החקלאות מחסל את המושט ועמו גם את התיירות בכינרת".

לב מסכם כי המדיניות הנוכחית של משרד החקלאות עלולה להגיע עד לכדי פגיעה ביחסי ישראל עם העולם הנוצרי. הוא מכוון לכך שהמושט הוא דג קדוש לנוצרים, וככזה אין צליין שפוקד את הכינרת ושאינו מזמין מושט, תוך שהוא מוודא שהדג אכן מגיע מן המים הקדושים של הכינרת. "ברגע שהעולם הנוצרי יידע שמדינת ישראל מטפלת באופן חובבני באגם הקדוש ביותר לנצרות ובדג הקדוש ביותר לנצרות, תתרחש תקרית דיפלומטית שאי-אפשר לדעת לאן תתפתח".

lichtman@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988