"אני אולי פגוע קצת שהחליט לא לשתף אף אחד מהחברים במחלה שלו. אולי היינו יכולים להקל עליו בהתמודדות, אבל מצד שני זה התאים לעמוס. הוא היה כל-כך תאב חיים ותמיד חזק וכריזמטי. הוא לא היה רוצה שיראו אותו בדעיכה", כך אמר הבוקר השחקן שמיל בן ארי, חברו הקרוב של השחקן עמוס לביא, בעקבות ההודעה על פטירתו אמש, סמוך ל-23:00, ממחלת סרטן הריאות אחרי מאבק של כמה חודשים.
כאמור, במהלך תקופת מחלתו הקפיד לביא להסתיר את מצבו גם מחבריו הקרובים ורק בני משפחתו היו מודעים להשפעת הטיפולים הקשים שעבר. עד לפני שבוע המשיך לעבוד, בין השאר בחזרות למחזה החדש "כי בנו בחרת" מאת יוכי ברנדס, אותו מביים איציק ויינגרטן לתיאטרון הלאומי הבימה, בהכנות לצילומי סדרת הטלוויזיה "אדמה" שיביים רני בלייר ובהצגת הלהיט "תפוחים מן המדבר" של תיאטרון בית לסין שהועלתה עד כה יותר מ-500 פעם ובה כיכב לביא לצד לאורה ריבלין. רק במהלך השבוע החולף הכריע אותו מצבו הבריאותי המידרדר. עם זאת, לביא מעולם לא הודיע רשמית על פרישה מהחזרות ל"כי בנו בחרת" ובעצת הבמאי איציק ויינגרטן הודיע על כמה ימי מנוחה. זמן קצר אחר כך אושפז במרכז הרפואי איכילוב שם נפטר.
לביא, בן 57 במותו, הותיר ארבעה ילדים משלוש נשים. בשנים האחרונות היה נשוי לשחקנית אוולין הגואל (ששחקה לצידו בסרט "כבוד" של הבמאי חיים בוזגלו). הוא נולד בלוב ועלה לארץ עם משפחתו לעיר קריית גת. אביו, שהיה מוהל ושוחט, נפטר כשהיה בן שבע. אחרי שהשתתף בקרבות מלחמת יום הכיפורים, כחייל מילואים, לקה לביא בהלם קרב ובעצת מטפליו החליט ללמוד משחק כחלק מהליך השיקום.
בתחילת שנות ה-80' סיים את לימודיו בחוג לתיאטרון של סמינר הקיבוצים והשתלב מיד בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה המקומית (בין השאר בסדרה המיתולוגית "מישל עזרא ספרא ובניו"), משם הדרך אל במות התיאטרון הייתה קצרה. בשלושה עשורים של פעילות בלתי פוסקת גילם שורת תפקידים בלתי נשכחים על המסך הגדול (הופעותיו ב"שחור", "נשים" ו"קרקס פלשתינה" זיכו אותו בפרסי אופיר), על המסך הקטן ("אהבה מעבר לפינה", "השיר שלנו", "האי", "מעורב ירושלמי") ועל הבמה. חייו האישיים היו לא פעם סוערים ויצריים, כמו האיש עצמו, ובין השאר נאבק בעבר בהצלחה בהתמכרות לסמים.
עם זאת, אחרי שנגמל לא היסס לגלם שחקן מבוגר המדריך שחקנית צעירה בצעדיה הראשונים כנרקומנית בסרט "מנת יתר" לצד לימור גולדשטיין.
בנוסף הריץ במשך שנים רבות הצגת יחיד בה חלק עם הקהל את חוויית הגמילה.
נותר חלל גדול
הבמאי חיים בוגזלו, שאיתו צילם לביא שלושה סרטים, טען כי ידע על מחלתו אך כיבד את רצונו לא לחלוק את הנטל ולשמור את ההתמודדות בפרטיות. "אני מרגיש שאיבדתי אח", אומר בוזגלו, "עמוס היה אדם ושחקן שהוא עולם ומלואו. לא נתפס בעיני שאיש כל-כך מלא חיים פתאום לא איתנו".
הופעתו האחרונה של לביא על הבמה התקיימה בסוף השבוע האחרון באולם אריסון בתל-אביב, אז החליף את השחקן אלי דנקר במחזה "מסילה לדמשק" שכתב וביים הלל מיטלפונקט. בהופעה זו אף נפגש שוב עם השחקנית יבגניה דודינה, לראשונה מאז הופיעו יחד בסרט "קרקס פלשתינה". כמה ימים קודם לכן עוד הופיע במחזה "תפוחים מן המדבר" בתיאטרון בית לסין. מתיאטרון בית לסין נמסר בתגובה: "איבדנו אחד מבנינו המובחרים ביותר. שחקן נפלא ואדם מיוחד. זוהי אבדה עצומה לכולנו. נתגעגע אליו".
"העובדה שהופעתו האחרונה על במה הייתה במחזה שלי חסרת משמעות בעיניי", אומר המחזאי-במאי הלל מיטלפונקט. "פשוט ברמה האישית כואב לי עליו. הוא היה שחקן נפלא ומותק של בנאדם. היה לי קשר אישי קרוב אליו, בעיקר בגלל הפגישות הרבות שלנו בבוקר בקפה תמר בתל-אביב. זה צער גדול שהוא הלך מאיתנו בפתאומיות כזו. כמו רבים, לא ידעתי בכלל שהיה חולה".
"דיברתי איתו בטלפון רק לפני שלושה ימים", אומרת לאורה ריבלין, "כבר ידעתי שהוא חולה, אבל כיבדתי את רצונו לא להרחיב בנדון. ארבע וחצי שנים היינו יחד על הבמה כמעט מדי ערב ב'תפוחים מן המדבר'. מחזה שבו צוות השחקנים הפך למשפחה. היינו נפגשים בנסיבות פרטיות, יושבים יחד אחרי הצגות, זה יוצר קרבה עמוקה ועכשיו יש חלל גדול. הוא היה איש מדהים, עדין, נדיב וגם כל-כך יפה. איפה עוד רואים היום אנשים יפים כאלה? אמרתי לו פעם: 'אתה הבעל הכי יפה שהיה לי על הבמה'. קשה לי לעכל שהוא כבר לא איתנו".
נתינה בלתי נלאית
"יש שחקנים שהם נדיבים מטבעם. לא רבים, אבל כאשר פוגשים אחד כזה החוויה מלווה אותך לשארית ימיך כשחקן", אומרת לימור גולדשטיין שכזכור שיחקה לצד לביא בסרט "מנת יתר" שביים שמואל אימברמן בשנת 93' (על פי תסריט מאת אסי דיין). מהסרט ההוא זכורה במיוחד הסצנה שבה לביא, שבחייו הפרטיים היה אז נגמל טרי יחסית, מלמד את גולדשטיין להזריק הרואין. "הוא התייחס לסרט כאל שליחות", היא נזכרת, "כאשר צילמנו את הסצנה הוא התעקש שהכול יהיה אותנטי לחלוטין, פרט לסם עצמו. הוא השתמש במזרק אמיתי והוציא דם מהווריד, בעוד לי נתנו מזרק דמה. נוצרה כפילות מלאה בין יחסי הדמויות שלנו על המסך, והיחסים האישיים בינינו על הסט. יחסי שחקנית מתחילה ומנטור, והוא היה המנטור המדהים ביותר שיכולתי לבקש בשלב ההוא בקריירה שלי, שבו הייתי עדיין טירונית לחלוטין. נשארנו בקשר, והצניעות והאדיבות והנתינה הבלתי-נלאית של עמוס הדהימו אותי בכל פעם מחדש. הייתי בהלם כאשר שמעתי שהוא נפטר".
עמוס לביא הובא למנוחות בשעה 15:30 בבית העלמין ירקון. ב-14:00, הוצב ארונו באולם אריסון של התיאטרון הלאומי הבימה בתל-אביב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
