"אני רוצה לספר לכם בדיחה", אומר רו"ח אדיר ענבר לשלושת חבריו למקצוע - רו"ח דב ספיר, ד"ר אייל סולגניק ורו"ח משה פרץ - שהתכנסו לבקשת "גלובס" לשיחה משוחררת על הנושאים הבוערים בתחום החשבונאות.
"רועה צאן צעיר מוביל את העיזים שלו באזור מדברי", מספר ענבר. "פתאום עוצרת לידו פורש יוקרתית, שממנה יוצא בחור מכובד, לבוש בחליפת ג'ורג'יו ארמאני ומרכיב משקפי רייבאן, שאומר לו 'אם אגיד לך כמה עיזים בדיוק יש לך בעדר, תיתן לי לקחת אחת?'. כשהרועה משיב בחיוב הבחור שולף מחשב נייד, מתחבר לקואורדינטות, עושה כמה חישובים ואומר לו: 'יש לך 1,566 עיזים'. הרועה אומר לו 'נכון, ואתה יכול לקחת עז אחת כפי שסיכמנו'. הבחור מרים עז שרצה, ועומד ללכת.
"רגע לפני שהוא עוזב שואל אותו הרועה: 'אם אגיד לך מה המקצוע שלך, תיתן לי בחזרה את העז שלי?' בעל הפורש משועשע מהרעיון ואומר 'בטח'. הרועה מיד אומר לו 'אתה רואה חשבון!' 'איך ידעת?', הוא שואל את הרועה, והרועה משיב: 'קודם כול אתה מגיע בלי שהזמינו אותך ובלי שרוצים שתבוא; שנית, אתה אומר לי את מה שאני כבר יודע, ושלישית אתה לא מבין כלום בביזנס שלי - אתה מוכן להחזיר לי את הכלב שלי?'".
כולם צוחקים. מי ידע שרואי חשבון יודעים להתבדח?, ועוד על חשבון עצמם. כשהצחוק שוכך, נורית השאלה הראשונה: "מה זה חשבונאות בכלל?" ארבעת מומחי החשבונאות לא מהססים לפני שהם מספקים תשובות מלאות, מנומקות, בהירות - כאלה המוכיחות למה הם נחשבים למומחים המובילים בתחומם. התשובות, רובן ככולן, מבהירות את חשיבותו של רואה החשבון לשוק - בלעדיו, שום דבר לא יכול לזוז היום.
"מקצוע ראיית החשבון הוא מהחשובים בעולם המודרני, ומאפשר קיום שוק הון תקין. שני רכיבים עיקריים שלו הם החשבונאות הפיננסית, היא שפת העסקים, שעל בסיסה נערכים הדו"חות הכספיים; וביקורת החשבונות, המיועדת להקנות למגוון רחב של שחקנים כלכליים ביטחון במהימנות הדיווחים הכספיים", מסביר סולגניק בשם חבריו. "בעבר הרחוק, ההסתכלות על החשבונאות הפיננסית היתה כעל תהליך טכני של רישום מידע, אך כיום היא נתפסת כתהליך של מהות כלכלית, המנסה - לצד מטרות של בקרה והיותה בסיס לחוזים - למקסם את ערך המידע, תחת אילוצים".
שאלנו את המומחים מה יש להם לומר על מעמדה של תקינת ה-IFRS היום; על הדו"חות השנתיים המסורבלים; על שינוי מאזן הכוחות בעולם רואי החשבון; האם ארה"ב תאמץ את התקינה הבינלאומית ועוד.
היום, בחלקו הראשון של הפרויקט, "האבות המייסדים" של ה-IFRS בישראל לא עושים הנחות לתקינה החשבונאית שפעם כל-כך אהבו לאהוב. "זה בייבי שסרח", "פיתח מוטציות" ו-"הדו"חות על-פיו הם מפלצת", הם אומרים. החלק השני יתפרסם בשבוע הבא.
ה-IFRS היום - בייבי שסרח
בשנת 2008, כשאימצנו את התקינה החשבונאית הבינלאומית - ה-IFRS המפורסם - כולם דיברו על מהפכה. היה ברור כי התקינה החדשה משנה את ענף החשבונאות מקצה לקצה, אך לא כולם הסכימו שזה לטובה.
לא חלף זמן רב לפני שהביקורת על אופן אימוץ הכללים והבעיות הקיימות צצה וצברה תאוצה וכותרות. האם המחלוקות מאחורינו? נראה שלא. גם היום, שנתיים אחרי "המהפכה", התקינה החדשה-ישנה מהווה נושא לוויכוחים סוערים.
רו"ח אדיר ענבר, שותף בכיר בפירמת רואי החשבון דלויט-בריטמן-אלמגור-זהר, סגן נשיא לשכת רואי החשבון ויו"ר המועצה המקצועית בה, חושב שכל הבעיות התחילו לפני שנתיים, וקשורות לאופן האימוץ.
לדברי ענבר, "כשהתחברנו לתחום כולם באירופה אמרו לנו שוב ושוב אותו משפט: Don't do it fast. Do it right. אל תעשו את זה מהר, תעשו את זה נכון. הם אמרו לנו 'אתם תעשו נזק לסיסטם'. וזה באמת קרה. האימוץ הוא הדבר הכי נכון בעולם, אבל הצורה והמהירות שבה זה נעשה פוגעות בנו היום".
אך לרו"ח אייל סולגניק, מנהל כספים ראשי ב-IDB ולשעבר מנהל מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך; רו"ח דב ספיר, יו"ר המוסד לתקינה חשבונאית; ולרו"ח משה פרץ, שותף בכיר וראש המחלקה המקצועית בפירמת רואי החשבון קסלמן וקסלמן-PwC - קצת נמאס מהוויכוח הישן הזה על דרך האימוץ. מבחינתם ה-IFRS היא עובדה בשטח, ולכן צריך לדבר על כאן ועכשיו.
לדברי סולגניק, "היה מחיר להמתנה. אם היית ממתין אתה לא מחובר לעולם, אתה מחובר לרשת חשמל של הכפר. עכשיו זו עובדה בשטח - אתה מחובר לעולם".
אז אנחנו כבר לא מחוברים לרשת של הכפר, אבל מתברר כי גם לרשת החשמל העולמית יש לא מעט בעיות, ניתוקים, קצרים והפסקות חשמל. באופן מפתיע, ארבעת המומחים שיושבים סביב השולחן מסכימים. דווקא הם, שהיו מיוזמי אימוץ התקינה הבינלאומית, תומכיו הנלהבים של המהלך וגם המוציאים לפועל (כל אחד בכובעו ובתפקידו דאז) - שואלים את עצמם היום: "האם לילד הזה פיללנו?"
רו"ח פרץ מתחיל. "התקינה הבינלאומית לא הגיעה עדיין למצב של יציבות ואחידות. בארץ אנחנו די נאנקים ונאבקים בכל הקשור להבנת המשמעויות והפרשנויות השונות. יש קושי בניתוח דו"חות, בהשוואה בין ביצועי חברות, בניסיון של התקינה הבינלאומית להכניס כמה שיותר מדינות, להתגמש ולהתאים לכולם, ויש גם פוליטיזציה - כל זה בעוכרנו.
הקולגה סולגניק חושב שהבעיה הרבה יותר עמוקה. "התקינה הבינלאומית נמצאת בצומת שמהווה הימור מאוד גדול מבחינתה, שהדברים יכולים ללכת לאחד משני כיוונים שונים; או שבאמת יהיו לנו דו"חות הרבה יותר טובים, יותר כלכליים, איכותיים, שאפשר יהיה להסיק על סמכם מסקנות יותר טובות ברמה הכלכלית, כמרפא וכמזור לאכזבות שהיו לנו מהגישות הקודמות.
"או - וזאת האפשרות השנייה - שבעקבות הניסיון של ה-IFRS למדוד דברים שהם כמעט לא מדידים וללכת באדיקות דתית למחוזות שמהם אי-אפשר לצאת, עד כדי הגעה לאבסורד, יש מצב שהכול יקרוס לנו מול הפנים, קריסה טוטלית, ושנגיע למודלים חלופיים לחלוטין למודל הנוכחי".
ב-1998 אירח סולגניק את מזכ"ל מועצת התקינה החשבונאית הבינלאומית (IASC), סר בריאן קרסברג, בכנס במרכז הבינתחומי, והדברים שהוא אמר לו אז עדיין מהדהדים בראשו: "הוא אמר 'יגיע היום שבו לא יהיו יותר דו"חות שמפורסמים לציבור. יהיו אתרי אינטרנט ובהם המון נתונים גולמיים, וכל אחד ייכנס לשם עם המודל שלו'. יכול להיות שאנחנו בדרך לשם", אומר סולגניק.
- אתה מפתיע. כמנהל מחלקת התאגידים לשעבר ברשות ניירות ערך הובלת את אימוץ והטמעת התקינה בארץ לצד משה טרי. אומרים שה-IFRS זה הבייבי שלך.
רו"ח ענבר מעיר: "זה בייבי שסרח. הוא לא הקפיד עליו". וספיר מוסיף זווית אחרת: "היום יש לו בייבי אחר".
סולגניק: "נכון, יש לי את אילאי (בנו של סולגניק, א' ל"ו), אבל אם לחזור לעניין, אני צידדתי מאוד בהבאת ה-IFRS לארץ. אני חושב שלא היתה לנו ברירה אחרת ושפעלנו נכון כשהבאנו את ה-IFRS, ואני שלם עם זה. מה שאני הרבה פחות שלם אתו זה ההתנהגות וההתפתחות של התקינה הבינלאומית מאותו רגע ואילך".
לדברי סולגניק, אין קשר בין הילד שאימץ, ה-IFRS הישן והטוב, לנער המורכב שהוא רואה מול עיניו היום. "כשאימצנו את התקינה הבינלאומית ראינו סט של תקנים מול העיניים, והוא היה די ברור. המרחק שראינו מול התקינה הישראלית לא היה דרמטי כל-כך, והדברים העיקריים היו ברורים. מה שקרה מאז - וזה מה שהדהים אותי - זה שהתקינה הבינלאומית שינתה את מושכלות היסוד שלה".
סולגניק מדבר על תופעה שאנו עדים לה בשנה האחרונה: התקינה מתפתחת ומשתנה לנגד עינינו. ב-1.1.2010 זה החל עם ה-PHASE II, תפיסת המימוש הרעיוני, שבבסיסה שערוך מוניטין המשנה סדרי עולם. וגל השינויים העצום המשיך, בין היתר, עם ההחלטה כי רווחים והפסדים אקטואריים יוכרו ישירות ב-OCI ולא ברווח והפסד בתקופות עוקבות; עם ביטול שיטת האיחוד היחסי בחברות בשליטה משותפת, וטיפול בהשקעה לפי שיטת השווי המאזני, וכן בהכללת החכירות התפעוליות במאזן (יצירת גישה אחת לטיפול בחכירות, אשר תשקף את כל הנכסים וההתחייבויות שנובעים מהסכמי חכירה במאזן, במקום המודל הדיכוטומי שהיה נהוג).
זה מזכיר לסולגניק בדיחה. "אדם דופק לשכנו בדלת ושואל בנימוס 'יש לך קצת סוכר?', וכשהשכן עונה 'כן', האיש אומר 'אז תביא גם עגבניות, ביצים, לחם, גבינה ואת כל מה שיש לך'. כלומר, ה-IASB (International Association of Speakers Bureaus) הוא האדם שדופק לנו על הדלת ורוצה סוכר.
"אני לא יכול להגיד שהיתה כאן מחשבה מראש, אבל נראה שלכל הפחות היתה התנהגות אסטרטגית. להציג על השולחן משהו כזה חמוד ונחמד, ואתה מכניס אותו הביתה, והוא פתאום מתחיל להשתנות לך לכל מיני צורות, תופח, צובר תאוצה ובא עם מוטציות מאוד גדולות".
רו"ח ספיר מסכים. "צריך מסגרת מושגית שתגיד מה אנחנו רוצים בחשבונאות, מה רוצים שישקף דו"ח רווח והפסד. זה דו"ח למנהלים? דו"ח לציבור? לבונוסים? לחלוקת רווחים? לא מגדירים את הקונספציה. אין א'-ב' בדו"חות הכספיים של היום, ישר קפצו לת'. אני רואה את זה כבעיה עיקרית".
רו"ח פרץ מוסיף כי הבעיה המרכזית של ה-IFRS היא שמטפלים היום בעניינים נקודתיים, ואין הסתכלות ארוכת-טווח. "אני בכלל מצפה שיגידו לי כחברה מדווחת, כמשתמש, לאן המצפן מצביע? לאן הולכים בעוד X שנים? מה רוצים להשיג בדיווח הכספי? אבל מה שקורה כל הזמן זה שיש פרויקט שיפורים. כל הזמן משפרים דברים, יש מטרה ניידת, אבל אתה לא יודע לאן אתה הולך. ועכשיו בכלל הופכים את כל הקערה על פיה ומשנים חכירות ודברים אחרים שלא צפינו אותם".
לדבריו, בכל העולם ישנה התמרמרות מהעניין. "הייתי לאחרונה בכנס בלונדון ושמעתי אנשים ממדינות אחרות שאמרו שאם הם היו יודעים מה יעשו עם זה, הם היו ממליצים למדינותיהם לא לאמץ את התקינה, כי זה כמו אחד שנכנס לך הביתה ומתחיל לשגע אותך. יש ערבוביה ובלבול, ואנחנו בתוך הדבר הזה. ברגע שהתחברנו, אין דרך חזרה. כמו כולם. אבל זה לא באשמתנו".
רו"ח ענבר מסתכל על יישום התקינה מזוויות אחרת. לא השינויים התכופים מטרידים אותו, אלא מנגנוני ההפעלה של היצור שאימצנו. "אנחנו במצב שעדיין אין לנו מנגנוני שוק ראויים כמו במדינות חזקות אחרות. יש לנו אכיפה של רשות ניירות ערך, אבל הסיפור הזה של דיווח כספי והעברת אינפורמציה לציבור שתהיה שמישה, ראויה ושאפשר להבין אותה בקלות, לא נבנה בעולם רק מאכיפה שיושב מישהו למעלה ואתה חושש שהוא יתפוס אותך. הדבר הכי חזק זה מנגנוני שוק".
לדבריו, בחו"ל המנגנונים הללו מפותחים. "מי בכלל שמע על רשות ניירות ערך באנגליה? השוק הורג אותך הרבה לפני זה בלינץ', אם אתה עושה משהו לא נכון. על רשות ניירות ערך הם בקושי שמעו. זה לא אישיו. אם אתה מפרסם דו"חות שנראים לא סבירים, לא ברורים, לא שקופים, או רואים שאתה מנסה להסתיר משהו, השוק דוחק אותך ברגע, מחיר המניה צונח, האנליסטים, התקשורת והסביבה עושים בך שפטים. זה ממש רצח. הם בכלל לא מפחדים מרשות ניירות ערך, כי הם לא מגיעים לזה. הם מפחדים ממשהו שנקרא Market horror - אימת השוק. וזה עובד בצורה פנטסטית. אנחנו עוד רחוקים משם".
- למה אנחנו משתרכים מאחור?
ענבר: "יש כאלה שטוענים שזאת התרבות המזרח-תיכונית לבנטינית, שאין תרבות אמיתית ושכולם חושבים שכולם מבלפים. אני אבלף, גם הוא מבלף, וכן הלאה. יש מין אווירה כזאת של חבר'ה שככה זה. לא מדברים על זה, אבל ככה חושבים. לכן זה עובר, ואתה רואה דברים שבמקומות אחרים בעולם, בקלאס 1, לא קורים ולא יכולים לקרות.
"אבל אנחנו עוד בדרך, ואני מקווה שהדור שמחנכים אותו עכשיו באוניברסיטאות יתאים יותר לתרבות הזאת של אימת השוק. אם זה ייקח יותר מדי זמן, בסוף אווירת השוק הלא תרבותית תכניע את הכללים, ולא יהיה מי שיחנך את אווירת השוק".
הדו"חות המסורבלים
ה-IFRS מותקף מעוד חזית: בכל שנה, עם פתיחת עונת הדו"חות השנתיים של החברות הנסחרות בבורסה בתל-אביב, מתחילים לצוץ סימני שאלה לגבי אורך הדו"חות, חוסר הבהירות שלהם ומי בכלל יכול לקרוא את "הספר" הזה שנקרא הדו"ח השנתי, מאז שהתקינה החדשה נכנסה לתוקף. גם בנקודה הזו, המומחים לא מרחמים על התקינה הבינלאומית שכל-כך חיזרו אחריה עד לא מזמן.
ספיר: "זו הבעיה העיקרית שיש לתקינה הבינלאומית. אורך הדו"חות הכספיים ועודף הגילוי שנדרש בהם וניתן בהם. כתוצאה מעודף הגילוי הזה ואורך הדו"חות, אנשים לא קוראים אותם. דירקטור שאמור לחתום על דו"ח של חברה, ומקבל את הדו"ח ליומיים-שלושה לפני מועד החתימה, לא מסוגל לקרוא 10% מהדו"ח. הוא שואל את רואה החשבון, 'תגיד, איפה צריך לחתום?' וחותם, אף שהוא יודע שהוא אחראי ושאם יקרה משהו לא בסדר הוא ייתן את הדין, אבל אין לו ברירה כי בלתי אפשרי לקרוא את הדו"חות הללו".
סולגניק מחדד את הנקודה עם פנייה לנוסחאות מתמטיות שרואי חשבון אוהבים. "הוא צודק 100%. זוכה פרס נובל בפיסיקה אנריקו פרמה היה נכנס לכיתה ושואל את התלמידים 'כמה מכווני פסנתרים יש בשיקגו?'. זה תרגיל שאפשר להגיע בו לתוצאה גם בלי לדעת כלום על מכווני פסנתרים. אני עשיתי אותו תרגיל על השאלה 'כמה שעות מוקדשות לעריכת הדו"חות בכללותם, על פני כל המשק במשך שנה'. יצא לי סדר גודל של בערך 3 מיליון שעות בישראל, בלי חברות פרטיות, רק ציבוריות. יש בערך 600 חברות ציבוריות, בכל חברה יש בין 6 ל-10 דירקטורים, בכל משרד רואי חשבון מעורב יש צבא של 30-50 איש. כשעושים את החשבונות, זה יוצא מיליוני שעות של זמן רואי חשבון".
- זמן רואי חשבון שווה כסף.
סולגניק: "הרבה כסף. ההוצאה המשקית בין אם זה 2 או 3 מיליון שעות היא מטורפת. כשבוחנים את ההוצאה המשקית האלטרנטיבית אם האנשים האלה היו עוסקים בג'וב אחר, אי-אפשר שלא לתהות אם התועלת של המידע מצדיקה את זה. רשות ניירות ערך פועלת נמרצות לשיפור ולפישוט מערך הדיווח, אבל אם לא נעבור מהר למערכת הרבה יותר מקוצרת ומפושטת, גם בדו"חות הכספיים - אנחנו עלולים להיות באזור שבו העלות עולה על התועלת".
- אנחנו עוד לא שם?
סולגניק: "אני תמיד מתנסח בזהירות".
רו"ח פרץ לא בטוח שצריך להאשים את ה-IFRS בכל הרעות החולות שלנו. "ישראל תמיד היתה חריגה לרעה בסגנון ואורך הדו"חות"; אך ספיר משיב מיד: "אבל זה גדל פי כמה".
בכך גם פרץ מודה. "היום, כשהדו"חות יוצאים, מרוב עצים אתה לא רואה את היער, ולא מבין מה רוצים להגיד לך. זה סוג של מפלצת שאף אחד לא מעוניין בה ולא קורא אותה".
לענבר יש הסבר לתופעה: כמו תמיד הבעיה מתחילה באופי הישראלי. "זו מחלה ישראלית, שהיתה קיימת גם בעבר, אבל התגברה מאוד עכשיו. עושים את זה בשביל להוריד אחריות. כשאני לא ממש מבין, כשאני לא יודע להתמודד עם משהו, מה אני עושה? אני אצטט את כל ההסכם. וואלק, אתה צריך להגיד משפט או שניים שבעצם אומרים את תמצית העניין, ואז תיתן את האינפורמציה. למה אתה מצטט שני עמודים מההסכם בדו"חות שלך? וכולם עושים את זה. לא מדברים ולא מסבירים שום דבר לקורא סביר, אלא מנסחים במילים מסובכות ומשפטיות. למה? כי אתה מוריד אחריות מעצמך".
אם שואלים את סולגניק - עובי הדו"חות, עומס האינפורמציה ואי-נטילת אחריות, הם סממן של בעיה חמורה הרבה יותר. "מה שנורא מטריד אותי בשנה האחרונה זאת השאלה אם בן אדם יכול להבין דו"חות כספיים, אם הוא לא מבין את הכללים שבבסיסם, רק מקריאת המספרים, רק מניתוח מגמות? התשובה שלי היא: לא באמת".
- אז נוסף לזה שלא קוראים דו"חות, מי שמתאמץ לקרוא לא ממש מבין מה הוא קורא?
"נכון. וזה מחזיר אותי לכך שה-IFRS משתנה לנו מול העיניים. אתה לא יכול לצפות ממנהל בכיר, שהוא לא דב ספיר, אדיר ענבר, משה פרץ או החבר'ה המצוינים שיושבים ברשות או במחלקות המקצועיות של המשרדים, שהולכים לישון עם ה-IFRS מתחת לכרית - לעקוב אחרי כל השינויים, אחרי כל תפיסות העולם, אחרי 7 הגירסאות של 18 משרדים שיש בכל נושא. אי-אפשר להבין דו"חות כספיים בלי להבין את הכללים שבבסיסים, בהבנה אמיתית".
המקצוע שייך לצעירים
מי באמת מבין ב-IFRS? השאלה הזו מעסיקה את שוק ראיית החשבון, שמתקשה להסתיר את תדהמתנו נוכח ההשפעה של ה-IFRS על המרקם האנושי במשרדים ועל שינויי מאזן הכוחות ששלט בכיפה.
רו"ח סולגניק מציג את המאזן החדש. "כשאדם צריך ללכת לרופא ועומדת בפניו אפשרות לבחור ברופא צעיר לבין רופא בכיר מאוד מנוסה, ותיק, שראה הרבה מקרים - הרוב היו בוחרים ללכת לרופא הוותיק. כי רופא ותיק, בכיר, מבוגר ובעל ניסיון - יכולת הדיאגנוזה שלו היא לאין ערוך יותר גבוהה משל רופא צעיר, גם אם הצעיר יותר מבריק ויותר מעודכן ואפילו יותר ערני קצת.
"ההמשלה היא שתחת ה-IFRS קרה דבר מדהים. אם אני מסתכל היום על ההתפלגות של הידע במשרדים, הידע ממוקד במידה רבה במחלקות מקצועיות, ובתוך המחלקות האלה בצעירים שבצעירים, אלה שלומדים עכשיו IFRS, יושבים ומסוגלים עכשיו לקרוא את כל פרטי הפרטים של התקינה הזו.
"ההון האנושי שמתמחה ב-IFRS זה צעירים שבצעירים, חלקם חבר'ה בני 25-24 שיצאו הרגע מהאוניברסיטאות. האנשים שאמורים להיות המבקרים של הדו"חות הכספיים, הוותיקים - משהו מאוד בסיסי ניטל מהם".
- זה רע שהעולם שייך היום לצעירים?
רו"ח ספיר: "זה לא רע. העולם שייך לצעירים. זאת עובדה. הבעיה היא שרוב השותפים הבכירים במשרדי רואי חשבון, שותפי השטח, אין להם מושג ב-IFRS, ואז הם גם לא יודעים אם הם נתקלו בבעיה או לא. הם לא יודעים אפילו שצריכים לשאול את המחלקה המקצועית, כי הידע שלהם ב-IFRS מרוכז במחלקות המקצועיות של המשרדים הגדולים".
- אז למה הם לא לומדים את הנושא?
ספיר: "הם הרימו ידיים. יש לי חברים בני גילי בפרקטיקות, שיש להם משרדים של ראיית חשבון, שכשהם היו מקבלים מהלשכה תקן חדש לקראת המעבר ל-IFRS - הם נחרדו. אמר לי חבר חכם פעם: 'דב תשמע, כשמגיע תקן חדש אני ישר זורק אותו לפח'. הוא חשב שהוא אומר דבר חוכמה שהוא ישר זורק לפח. הם לא ניסו לקרוא את זה אפילו, כי הם אמרו 'זה לא בשבילנו, זה כבר לא לדור שלנו'".
אלא שלדברי סולגניק לא היה לוותיקים סיכוי. גם אם הם היו מנסים ללמוד את התחום זה לא היה עוזר. "אנשים לא עצלנים ולא עצלים. אלה אנשים מהקלאסה הראשונה. מה שקורה זה דבר אחר. למעשה, אם עכשיו אתה לא מקדיש את כל עתותיך, 24/7, ללימוד של החומר, לנסיעה לכנסים, לקריאת כל ההרצאות באינטרנט - אין לך צ'אנס להיות בסטייט אוף דה ארט".
רו"ח ענבר חוזר שוב לאופי האדם. "הבעיה הרבה יותר עמוקה, וזה לא שונה אצלנו ממקומות אחרים בעולם. כשאתה מסתכל באירופה על השמות המובילים היום בתחום, יש שמות שלא הכרת אותם לפני כמה שנים. יש מעטים שעשו את הטרנספורמציה. למה? כי כדי לעבור ל-IFRS צריך להיות בעל אופי חדשן. זה עמוק בפנים".
לדבריו, לרואי החשבון הוותיקים קשה לקבל שינויים. "כל החבר'ה האלה הולכים עם המשקפיים תלויים על אחורי הראש. הם מביטים אל העבר, כי הם מפחדים. צריך תעוזה והבנה ויכולת הכרעה כדי לקבל החלטות על כלכלה. כלכלה אינה דבר מדויק. לאנשים קשה להחליף את הקופסה ולהחליף את הראש ולעבור לעולם אחר".
לרו"ח ספיר זה מזכיר תקופה אחרת. "ב-1985 עברנו לחשבונאות בתנאי אינפלציה. היתה אינפלציה גבוהה מאוד, והוציאו תקן של מעבר לדו"חות מותאמים לאינפלציה. כל מי שהיה באותו זמן מעל גיל 40 פרש. לא היה לו מושג בזה. זה זהה למצב היום, רק שאנשים לא פורשים".
- מה השלכות הדבר?
פרץ: "מדובר בעולם שלם, בתפיסת עולם חדשה, שכל הזמן צריך להתעדכן בה כדי לא להיות מופתע. ויש בורות. החוכמה היא לדעת לזהות את הבור ולא ליפול בו. לצערי, הוותיקים עובדים עם הניסיון, וניסיון לא עובד כאן".
כתבות
ני"ע
