הריצה להקמת תחנה פרטית

איש עסקים ישראלי חזר לאחרונה נפעם מביקור אצל שותף המפעיל תחנת כוח פרטית באחת ממדינות מזרח-אסיה. הרווח התפעולי של התחנה מגיע ל-350 מיליון דולר לשנה. "זה פשוט מכרה זהב", סיפר האיש למכריו. השוואה שטחית של נתוני אותה תחנה למצב בישראל מגלה פוטנציאל רווחים גדול אף יותר ליצרנים הישראלים.

התחנה המזרח-אסיאתית, בהספק 1,300 מגוואט, מופעלת בגז טבעי, ומספקת חשמל לחברת החשמל המקומית. מחיר הגז שמשלמת התחנה כפול מהמחיר המקובל בישראל לאחר תגליות הגז האחרונות. עלות צריכת האנרגיה של התחנה מהווה 50%-60% מהעלות הכוללת של ייצור החשמל.

החשמל נמכר במחיר של 10 סנט לקוט"ש - דומה מאוד למחיר שגובה חברת החשמל ונמוך בכ-50% מהתעריף המתמרץ שנקבע ליצרני החשמל הפרטיים. זה עוד לפני שמביאים בחשבון את שלל ההגנות וההטבות, שלהן זוכים כאן היזמים, כמו רשת הביטחון וערבויות המדינה. עלויות כוח האדם במדינה המזרח-אסיאתית אולי נמוכות יותר, אבל הנתון הזה בטל בששים.

בישראל לא הוקמה עד היום תחנת כוח פרטית גדולה, למרות שמאז 1996 מנסים לעודד כניסת יצרנים פרטיים. באחת מוועידות האנרגיה האחרונות אמר נציג האוצר, הרן לבאות (שעזב בינתיים את תפקידו), כי אינו מבין את הסיבה לכך. "כל מי שיושב כאן באולם היה צריך לרוץ להקים תחנה פרטית", אמר לבאות, שהיה אחראי במשך 7 שנים על תחום האנרגיה באגף התקציבים.

אלא שהמרוץ להקמת תחנות כוח פרטיות נמצא כבר בעיצומו, ומשתתפים בו כמה מהיזמים החזקים והממולחים במשק - אריסון, תשובה, כצמן, נחמה ואחרים. הרחק לפני כולם נמצאת החברה לישראל, שמקדמת פרויקטים בהיקף כוללת של 1,200 מגוואט. החברה מנצלת את מוטת הכנפיים שלה כדי לנהל מו"מ מרוכז על רכישת הגז הטבעי, שישמש שלוש תחנות כוח שהיא מקימה בבז"ן, מפעלי ים המלח ומישור רותם.

אחד המרוויחים הגדולים מהפיכת החברה לישראל ליצרן החשמל הפרטי הגדול במדינה, עשוי להיות מיזם המכונית החשמלית של בטר פלייס, שבראשו עומד כידוע לא אחר מאשר עידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל.