ברירת מחדל מצערת

העובדה שוועדת הכלכלה היתה צריכה לדון בנושא ניטרליות הרשת היא ברירת מחדל מצערת. כאשר מדובר על ניטרליות הרשת בישראל, אנחנו חזקים מאד בדיבורים - אבל פחות מדי במעשים.

ספקיות האינטרנט בישראל מפירות את נושא ניטרליות הרשת בכל יום ומעכבות תנועת גולשים על-פי האינטרסים שלהן, ומשרד התקשורת לא נוקף אצבע בעניין. החברות הסלולריות מתעדפות תנועה לפורטלים שלהן ומפירות ברגל גסה את נושא ניטרליות הרשת, ומשרד התקשורת לא מצא עדיין זמן לעסוק בנושא הזה.

בכלל, כל הפורטלים הסלולריים הם עיוות אחד גדול והמצאה מופלאה של החברות הסלולריות שמשלשלות לכיסן מאות מיליוני שקלים בשנה על ניצול שלנו, האזרחים, כאשר מחייבים אותנו בתשלומים של 27 שקל בחודש עבור גלישה ב"פורטל הסלולרי" שלהן. זו מסחטת כסף רצינית שדופקת את הצרכנים - אבל איש לא עושה עם זה משהו ומפסיק את הפארסה הזו.

הרפורמה שעברה היום היא מבורכת, אף-על-פי שהיא חלקית. בגדול, מדובר ברפורמה שאמורה להסדיר בחוק איסור על החברות הסלולריות למנוע גישה ליישומים במכשירי סלולר ולמנוע מהן לשבש תנועה שהיא תנועת VoIP. במלים אחרות, נעשה כאן ניסיון רציני לאסור על החברות לעשות תרגילים שיעקפו את הרשת הסלולרית שלהן בשיחות, דוגמת סקייפ.

למשל, כאשר נוקיה השיקה בישראל את מכשיר הדגל שלה 97N (שאגב, כשל) עם תוכנת סקייפ בתוכו, התנגדו המפעילים הסלולריים וביקשו לקבל את המכשיר מנוקיה ללא סקייפ. נוקיה עקרה את התוכנה מהמכשיר, ולקוח שרצה להוריד אותה בעצמו היה צריך לעשות זאת לבד. זו דוגמא להפרה בוטה של ניטרליות הרשת, כיוון שמפעיל סלולרי החליט עבורנו כצרכנים באילו תוכנות נשתמש ברשת אף על-פי שהלקוח משלם הרבה מאד כסף כדי לקנות מהחברה הסלולרית את הצינור, ומקווה שהיא לא תתערב לו.

החברות הסלולריות ניצלו לאורך שנים את היעדר הפיקוח מצד משרד התקשורת, אבל התעוררות הנושא בזמן האחרון הביאה את משרדי התקשורת והאוצר לקדם מיני רפורמה שתטפל בבעיה.

כאמור, מדובר ברפורמה שהיא חשובה וטוב שעברה - אבל היא לא מספיקה. הדיון בנושא ניטרליות הרשת חייב לקבל דגש רחב יותר במשרד התקשורת, כדי שניתן יהיה להתמודד איתו טוב יותר, במקום שהמפעילים יקבעו לנו עובדות בשטח.