גליה אלבין מתעקשת לא לדבר על עסקיה. "אני לא אוהבת לדבר עסקים, אני אוהבת לעשות אותם. בשקט. ככה אני מעדיפה. אני כן אספר על הדברים האחרים החשובים בחיי, ואל תהססי לומר אם את לא מבינה אותי. זה כבר לא סוד שיש לי הפרעת קשב וריכוז. אני מאובחנת ומטופלת".
אנחנו יושבות בדירתה המסוגננת של אלבין, 61, בהרצליה פיתוח. אוכלות מהדייסה הבריאותית המהבילה שהכינה במטבחה הקטן והמאובזר, וצופות אל הים. מאמן הכושר הפרטי שלה בדיוק יצא מהבית. היא תזזיתית מאוד ועם זאת גם ממוקדת מטרה. וזה ההבדל, היא אומרת, בינה לבין נשים אחרות. "גברים לא יודעים מה נשים רוצות, אבל מסתבר שגם חלק מהנשים לא יודעות מה הן רוצות", היא טוענת בלהט. "אישה מגיעה לשיא רק כשהיא יודעת מה היא רוצה, ואני יודעת בכל רגע נתון בדיוק מה אני רוצה. המטרה שלי הייתה להגיע לגיל 50 עם חירות כלכלית, כזו שלא תדרוש ממני ניהול, ותאפשר לי לממש חלומות - וכך היה".
אלבין מודל 2010 היא אשת עסקים מצליחה, משוחררת מתוויות, שברזומה שלה כמה וכמה סיפורי אהבה, רובם עם בכירי המשק הישראלי. בחודשים האחרונים היא מנהלת זוגיות עם ישראל מקוב, מנכ"ל טבע לשעבר וכיום יו"ר נטפים. "אני מקיימת זוגיות יציבה ומאושרת", היא מספרת. "זה כיף שיש גבר לידך, ובלי אהבה החיים פחות טובים, אבל אישה לא צריכה גבר כדי להיות מאושרת, מה גם שהרבה פעמים נשים חזקות מאוהבות בעצמן".
- ומוותרות על אהבה גברית?
"יש נשים שמוותרות על אהבה? אני לא מבינה את התבוסתנות הזו. אהבה היא לא דבר שמותר לוותר עליו. אני מוכנה לקנות בניין אחד פחות, ולהשקיע פחות במיזם מסוים, אבל לא לוותר על אהבה. זה לא קשור לאומץ, לא לכסף ולא למעמד.
"המילה 'פרזנט' היא המנטרה של חיי. לכן לכל אישה שחוששת אני אומרת, 'בואי, תנסי, צאי למסע, מתוך ידיעה שאת הולכת לקראת קתרזיס של אהבה שכמוה לא חווית. השיא לא חשוב פה. התוצאה, שאולי תהיה מאכזבת, לא חשובה, אלא המסע חשוב. תחשבי איך זה להיות כל כולך בתוך ההתאהבות, ורק לחשוב על ה-sms בבוקר, ומה לענות לו'. זה הכיף, אלו החיים האמיתיים וזה מה שמגהץ באמת את הפרצוף".
"לא להשיג עוד, להשיג אחר"
בסאגת חייה, שאותם מגדירה אלבין מעניינים וחסרי מנוחה, משמשים בערבוביה יסודות דרמטיים וקומיים. מוטיבים של החיים והמוות שולטים לכל אורכם. היא יכולה בקלות להידמות לפניקס, אותו עוף חול שמתרומם בכל פעם מחדש מההריסות ומנצח כל דבר שקם להפילו. את הכוח לקום מחדש, היא אומרת, קיבלה מתוך הרצון להגיע לשיאים.
בשנתיים האחרונות היא ממוקדת בעסקי הנדל"ן, בעיקר בחו"ל (בין היתר, בניית מלון בקוסטה ריקה), ובעסקי המדיה. היא מתגאה במיוחד בפרויקט 'התקווה', שהחלה בו ביום העצמאות ה-60 של ישראל, ומאז מכרה אותו כפורמט שמורץ בימים אלו ברחבי העולם ומכניס לה הון רב (ראו מסגרת).
"המוטו שלי הוא לא להשיג 'עוד', אלא להשיג 'אחר'", היא מחדדת. "מכאן גם מגיע החוזק שלי, התובנה ש-I'm big enough to avoid the credit. למדתי לשים את האגו שלי במקום שלא הוא משתלט עליי, אלא אני משתלטת עליו. לכן, אם אני קונה סתם עוד בניין ועוד דירות, זה משעמם אותי. אני אישה שחיה עם תשוקת חיים בלתי נלאית, אני רעבה וחסרת מנוחה. את חושבת שאני לא שומעת את אלו מסביבי שכל הזמן שואלים, 'מתי תנוחי? מתי די?'. אני לא יכולה לנוח, אני כל הזמן רק רוצה להמשיך להריח את הדבש ולדמיין כמה הוא טעים, אבל לא להגיע אליו ממש".
- בדצמבר 2008 התמודדת בבחירות המקדימות של מפלגת קדימה כדי להיכנס לכנסת. הגעת רק למקום ה-45.
"התחום הפוליטי מאוד מעניין אותי והוא חלק מחיי, אבל היום זה בצורה אחרת. אני חושבת שכמדינה יהודית, אנחנו חייבים להשתלב במרחב של המזרח התיכון, ולדעת לקבל את הערך המוסף שלנו מתוך הפריה הדדית מבחינה עסקית. לנו יש יכולת, להם יש רצון לקבל.
"אני רואה דור חדש של פלסטינים צעירים חדשים, ומאמינה שיש באיראן עם שלם שאין לו שום עניין להשמיד אותנו. אני לא רק מדברת, אני גם עושה, אבל בשקט, כי הדרך היחידה לעשות שלום אמיתי זה לעשות אותו בשקט ובלי קרדיט, במיוחד בגלל שיש הרבה דברים שהפוליטיקה מכתיבה שעושים נזק עצום לכלכלה.
"אני נפגשת עם אנשי עסקים ממדינות ערב, גם בביתי וגם בחו"ל, והם מקבלים אותי כאשת עסקים ישראלית שהאג'נדה שלה היא ליזום עסקים וקשרים ושיתופי פעולה. אני חושבת שאם היו נותנים לכוחות השוק מרחב גדול יותר כדי לנהל את המזרח התיכון הכלכלי, ובמיוחד לנשים, היה הרבה יותר נכון וטוב. אני צופה שנשים במזרח התיכון יתפסו יותר מקום, ולכן אקיים בקרוב בקפריסין פורום של נשים ישראליות ופלסטיניות, שבו הן ידברו על הנושאים האלה".
- את רואה פה בקרוב ראש ממשלה אישה?
"מה שצריך פה זה ראש ממשלה שידע להנהיג. אני מעריצה גדולה של ציפי לבני, וחושבת שהחולשות שלה בטלות בשישים מול מעלותיה.
"אני גם חושבת שאם לבני באמת הייתה רוצה להיות ראש ממשלה, היא כבר הייתה כזאת. היא כפתה על עצמה דרך של 'להיות בסדר עם כולם', ואני אומרת לה 'די להתייפייף', את ראש אופוזיציה ורוצה להיות ראש ממשלה? אז בואי נראה אותך, כנסי ותתחילי לשחות במים העכורים".
- תתמודדי שוב בבחירות?
"לא. אני לא צריכה תקשי"ר על הראש, ומשמעת קואליציונית. רציתי להיכנס לקדימה, התמודדתי בפריימריז וקיבלתי 7,800 קולות. אבל היה שריון לעולות חדשות, ולכן שתי ח"כיות שמכהנות היום בקדימה, יוליה שמאלוב ברקוביץ' ונינו אבסדזה, שכל אחת מהן קיבלה פחות מ-2,000 קולות, נמצאות שם ואני בחוץ. זו דמוקרטיה?".
"מי שיגיע לו, יחטוף ממני"
בשנים האחרונות צמצמה אלבין את מרחב חייה, במובן הפיזי של המילה: היא עזבה את הווילה הענקית בכפר שמריהו, ועברה לדירה קטנה ואינטימית בהרצליה פיתוח. היא גם מקפידה על אורח חיים בריא, ומתנהלת בצורה יותר מפויסת. "התחלתי לחלק את נכסיי לילדיי", היא מספרת, "וזה חלק מתהליך שעבר עליי בשנים האחרונות. הגעתי לרגע שהבנתי שאני יכולה לעשות זום אין בחיים, ולא רק זום אאוט. היום אני יודעת להגיע למטרה שסימנתי בכוחות עצמי, ולא באמצעות מנטורים".
- לוותר על נכסים זה חלק מתהליך התבגרות?
"כן. ככל שאדם מתבגר הוא יותר שלם עם עצמו, והוא זה שקובע לעצמו את הכללים, ולא החברה. לפני זה הייתי אדם שחי בתחושה שהדשא של השכן ירוק יותר, אכלתי את עצמי על כל עסקה שראיתי שמישהו אחר עשה. חייתי בסחרור נורא, איך אני כל הזמן נמצאת ליד הדברים. לא הבנתי שאני לא ליד, אלא שאני במסלול של עצמי, ושההסתכלות על הדברים שמסביבי מוציאה אותי מהפוקוס.
"הרגע המכונן היה הרגע שבו הבנתי שהגעתי נמוך, עד כדי כך שהכנסתי לעצמי לראש שאני לא שווה כלום, שכולם חכמים ממני. כשהבנתי שלאנשים האלו יש 'כבד לבן', שאין בו כדוריות אדומות שמתפרקות, מה שלא מאפשר להם לגלות חמלה, אז גם הבנתי שאני לא כזאת, ושאני לא רוצה להיות כזאת. הבנתי שמי שיגיע לו לחטוף, יחטוף ממני, אבל שאין סתירה בין היותי אשת עסקים לבין העובדה שאני יכולה להיות עם אינטליגנציה רגשית וחמלה.
"עד אותו רגע חייתי רוב הזמן תחת תחושת ה-Could have, Should have, Would have. הסתובבתי שבועיים עם פנים נפולות בגלל שפספסתי עסקה. בלקסיקון שלי היו רק מילים כמו 'החמצתי', 'פספסתי', 'רציתי להיכנס לבורד, ולא נכנסתי'. הייתי פעם ב-15 בורדים, את יודעת? של מיטב החברות במשק - ובהן מפעלי פלדה, פורמולה ותדיראן. לאט לאט אמרתי לעצמי, גליה זהו, זה לא מה שאת באמת רוצה, זה לא המסלול, צריך לשנות. אלו היו רגעים שבהם הבנתי למה התכוון נפוליאון כשאמר ש'כל טוראי נושא בתרמילו את שרביט הגנרלים'. לכן כל אחד יכול לקבל את 15 דקות התהילה לפי וורהול".
- על מה כן תוותרי?
"על להישאר צעירה לנצח, כי אז אכנס למשהו לא טבעי. בסופו של דבר, הטבע הוא החכם מכולנו, וכל דבר שהוא מלחמה בכוחות טבעיים, הוא מלחמה אבודה. לא נגיע לשום שיא עם מלחמה בטבע. לכן פלסטיקה יכולה לשדרג אותך, אבל את חייבת להישאר בפנים מי שאת. זה נפלא להגיד בתוכנית של אופרה ווינפרי ש'ה-50 של היום זה ה-40 של מחר', אבל כשאת חוזרת הביתה עם עצמך, את צריכה לחיות בשלום עם מי ומה שאת, ולדעת להתבגר בצורה מכובדת.
"לפני שנה, כשהייתי בת 60, עשו לי מסיבה בגאנקי. עינת שרוף התחילה לשיר לי 'יום הולדת שמח', ואז היא אמרה שהיא לא יכולה להגיד בת כמה אני, וביקשה שמישהו מהקהל יגיד. קמתי בעצמי, ואמרתי לה: 'יפה שלי, אני בת 60', ולא הרגשתי שום בעיה עם זה. ארבעת הילדים שלי היו איתי, חברים סבבו אותי, היה לי טוב.
"כשיגיע יומי, הרי לא ישאלו אותי כמה יאכטות ובניינים היו לי וכמה כסף עשיתי, אלא ישאלו אם חייתי. ואני רוצה בלב מלא לומר 'כן', והיום אני אומרת 'כן'. האם הגעתי לשיאים במסע הזה? כן.
"אין יום שאני לא מתיישבת לרגע על הכורסה, מביטה אל הים ומזכירה לעצמי שהגעתי לכאן בזכות התשוקה לחיים, בזכות מסע עקשני אחרי שיאים ועבודה קשה".
- זה קצת מבלבל כשאת אומרת מצד אחד שאסור להגיע לשיא, ומצד שני לא נמנעת מזה.
"הכוונה היא לרגעים שאת חווה במהלך החיים, שבאותו הרגע את מגדירה כשיא, ומשם את ממשיכה הלאה. זה משהו כמו אורגזמה - כל הנושא מתמצה ברגע אחד, ואז ממשיכים הלאה. לכל אישה יש שיאים טבעיים. כשד"ר דוד שם את שמואל על הבטן שלי, זה היה שיא. אבל האם זה טבעי ומובן מאליו להביא לעולם ארבעה ילדים בריאים ומושלמים? לא. לכן זה שיא.
"בגיל 45 קמתי והלכתי ללמוד משפטים. סיימתי אותם תוך הליך גירושים מבעלי השלישי, כשבזמן הזה יש לי ילד קטן בבית וחברה ענקית. זה מובן מאליו? לא, לכן זה שיא. ומה אומרים על אישה שבגיל 50 שמה הכול בצד, ונוסעת לממש את חלום חייה? זה לא שיא?".
- מה הוביל לשיא הזה, כהגדרתך?
"ביום הולדתי ה-50 הפקתי לעצמי מסיבת ענק בכפר שמריהו, וכל העולם ואשתו באו. הייתי אז אשת עסקים מצליחה, זוגתו של בני גאון, אבל הרגשתי שמשהו חסר. ביציאה חילקתי לכולם את הספר שכתבתי, וגלילה רון-פדר, ידידתי הטובה, אמרה לי 'יאללה גליה, לכי כבר תשחקי את עצמך, הרי זה מה שרצית כל החיים'. אמרתי לה 'השתגעת? יש לי עסקים, בורדים, בן זוג', והיא ענתה שאם לא אעשה את זה עכשיו, זה כבר לא יקרה.
"תמיד צריך איזה פוש שיביא אותך לרגע המכונן. באותו רגע אמרתי לעצמי, 'גליה, זה באמת עכשיו או לעולם לא. זה הזמן המתאים לממש את חלום חייך, עכשיו את הולכת ללמוד משחק', והשאר היסטוריה. כשמילאתי את טפסי הבקשה, חששתי לרשום את גילי. אבל הנחישות שלי כבשה אותם, וסיימתי שנתיים מדהימות בבית הספר של לי שטרסברג בלוס אנג'לס, שבו למדו גם מרילין מונרו וג'ק ניקולסון.
"מחירים? בוודאי. השארתי פה את שני ילדיי הבוגרים בצבא כ'חיילים בודדים', ובני הקטן נשאר לגור אצל אביו. גם מבחינה כלכלית היה קשה, כי לפני הנסיעה קניתי חברת קוסמטיקה, 'גאיה', בטירת הכרמל, והיה לי את הטמטום להשאיר אותה למנכ"ל ולשותפים ולנסוע. כשחזרתי, מצאתי חורבן שלם, נגרם לי נזק כספי נוראי. מכרתי את המפעל ואמרתי לעצמי שזה מה שעלה לי לממש את החלום, להגיע לשיא הזה".
- חשבת רק על עצמך. לא כעסו עלייך?
"לכעוס? בדיעבד הילדים שלי הודו לי. אימא שלהם נתנה להם דוגמה מה זה לממש חלום. זה שיא, כי היה לי את האומץ ללכת עם החלום שלי עד הסוף, עם כל המחירים שהתבקשו מהמהלך. יש הרבה שמדברות על זה, הן אומרות 'יום אחד עוד אנצח על תזמורת', 'יום אחד עוד אגיע לאוורסט', אבל אני עשיתי את זה. בדרך שלי, הייתי קונסטנטין סטניסלבסקי, שלימד שפעולה שמוכתבת על ידי המטרה מביאה לשיא.
"בשנים האלו גם עברתי תהליך, שהוא פיק בפני עצמו. הבנתי שילדיי גדלו טוב למרות שהייתי עסוקה ולא תמיד שם, ושהיו להם מטפלות שלא תמיד היו ידיים טובות. הקשר הטוב שיש לילדיי איתי, מוכיח לי שהם גדלו טוב. אני לא צריכה לבקש מהם את הכבוד, אני מקבלת אותו בלי לבקש. ואני לא לוקחת את זה כמובן מאליו.
"אני יודעת שלא הייתי אימא טובה כמו אימא שלי, אבל ברגעים כמו ימי שישי או בערב ליל הסדר האחרון, כשכולם הגיעו וישבו מסביב לשולחן על משפחותיהם, הרגשתי שיא. כי אז אני ראש שבט, שכל הזמן מטפח את השבט, והם קוראים לזה גליה הפקות בע"מ".
"שטן קטן על הכתף"
אלבין נולדה בחיפה לוולטר ופנינה ניומן. אביה נפטר מהתקף לב כשהייתה בת 16, ואמה, שנפטרה לפני שנתיים, לקחה אז על עצמה את עול הפרנסה, והקימה בחיפה רשת חנויות אופנה מצליחה. כשפגשה גליה את מיקי אלבין היא הייתה גרושה צעירה ונאה. הוא היה אז איש עסקים מצליח ועשיר ופעיל פוליטי, ובעיקר רווק נחשק בן 35. נישואיהם, זמן קצר לאחר ההיכרות, הרימו לא מעט גבות. יחד הם גידלו את אפרת (בתה מבעלה הראשון), ואת שני התינוקות שנולדו להם, שמואל-מולי ("קשה להאמין כמה שהוא דומה לאבא שלו") ודניאלה (25, לומדת קולנוע בארה"ב). את בנה הצעיר, גיל, הביאה לעולם עם בעלה השלישי, קובי שביט.
ב-25 השנים שחלפו מאז מותו של אלבין, גליה אלבין רשמה לעצמה רווחים נאים מעסקי נדל"ן ומדיה שפיתחה במהלך השנים, כמו גם מספר כישלונות, כדוגמת פרויקט אשראי בינלאומי ומפעל קוסמטיקה בטירת הכרמל שקרסו.
בואי נחזור אחורה בזמן. מיקי אמר לך בוקר אחד, לאחר ליל אהבה סוער במיוחד, שהוא בעצם הגיע לשיא, שיש לו הכול - ודווקא המשפט היפה הזה הפחיד אותך. למה?
"לכולנו יש פעמון פנימי שאומר לנו שהגענו לשיא, וכשמיקי אמר לי 'הגעתי לשיא', הוא התכוון 'אני לא צריך יותר', וזו הייתה הטרגדיה שלו. מיקי לא התכוון אז לשיא כלכלי, למרות שהוא הקים אימפריה של מדיה במהירות הבזק, ובכל דבר שקשור לעסקים תמיד הקדים את זמנו בהרבה.
"בשפתו המיוחדת הוא בעצם אמר שהוא בשיא, כי הוא מצא אותי ובנה משפחה. הוא היה בן 36 כשהוא התחתן, נולדו לו שני ילדים והוא חווה אהבה עזה כל כך. הוא גם הגיע לשיא היכולת לתת לחברים שלו, שתמיד היה עסוק בלקדם אותם. אותם חברים שאחרי שהוא נהרג, רק רצו למחוק אותו, כדי שלא יזכרו שהקרדיט של ההצלחה שלהם בעצם שייך לו. תחשבי, גבר בן 41 וכבר הגיע לשיא? זו הטרגדיה בהתגלמותה.
"זו אחת הבעיות שיש היום לחבר'ה הצעירים שמגיעים לשיא מהר מדי. דאגתי כשהוא אמר לי את זה, כי כנראה שכבר אז הבנתי שכשמגיעים לשיא, מתיישב על הכתף שטן קטן שאומר לך, 'אהה, אתה זחוח? אתה חושב שהגעת לשיא?', וצוחק. לנו, כבני אדם, אסור להיות בשיא. צריך תמיד לחיות על הקצה, אבל לא להגיע לקצה, כי אז עפים. כשאתה מגיע לשיא ואתה לא בשל לכך, זה הורס אותך, כי מאחורי שיא יש ריקנות, יש ואקום. קשה להבין את זה בגיל צעיר, וגם מיקי לא הבין את זה.
"היום אני חיה לפי האג'נדה של פו הדב החכם, שאמר שרגע השיא שלו זו השנייה לפני שהוא טועם את הדבש. שיאים כלכליים לא מעניינים אותי. השיא הכי גדול שלי היה להגיע לתובנה שמה שחייבים זה לא להגיע לשיא, אלא לשנייה שלפני השיא. לתובנה הזאת הגעתי מהפינה ששאלתי את עצמי מה באמת מסב לי אושר.
"בעיניי שיא זה רגע של אושר, שאף אחד מכל אלו שעשו עסקים עד היום ומכרו אותם בהרבה או במעט ועשו אקזיטים, לא הגיע אליו, ושלא ימכרו לי לוקשים שברגע שהם מכרו, הם הרגישו התעלות שהביאה להם אושר. לא אאמין להם. הביזנס לא נותן את תחושת השיא, אלא התהליך.
"תחשבי, מה אנשים לא עושים כדי להגיע לשבת בבורד או להיות מנכ"ל? אז הם עבדו קשה, התאמצו והגיעו, ואז מה? וכשאני שואלת אותם למה הם מתגעגעים, הם עונים שליכולת שלהם לנתב את המסע הזה לקראת השיא. לדעת ליישם את זה, זו דרך החיים".
"נכנסנו לשיא גינס"
פרויקט ההמנון המשותף שיזמה אלבין לקראת יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל, הופך ליוזמה כלכלית חובקת עולם - החודש ישירו יחדיו מיליוני פינים ברחבי העולם את ההמנון שלהם, שישודר בכמה רשתות טלוויזיה. אלבין עצמה תעמוד ביד השמונה, מושב ליד ירושלים, שהוקם על ידי פינים, ותשיר יחד איתם. את החסות המרכזית לשידור הזה תיתן ענקית הסלולר נוקיה, לאחר שבכירי החברה ראו את המצגת של אלבין, והתחברו לרעיון.
"על כל אחד שישיר בפינלנד, אקבל כסף מנוקיה", היא מסבירה את המודל הכלכלי. "אגב, באוקטובר האחרון, כשנודע לי שנשיאת פינלנד, טריה הלונן, מגיעה לישראל, ביקשתי מהנשיא שמעון פרס להזמין אותי למפגש ביניהם. פרס הציג אותי בפניה, ולאחר שהיא שמעה את הרעיון ואמרה שהיא המומה מהסטרט-אפ שלי, הבטיחה שהיא עצמה תשיר באולפן את ההמנון".
ברשימת המדינות שכבר ביקשו לאמץ את המודל נמצאות ברזיל, דנמרק, צרפת וארה"ב. "הרצון האמיתי שלי לשמר את הזהות היהודית התפתח לעסק", אומרת אלבין. "הפכתי את הדברים - אנשי עסקים בדרך כלל יוצאים מפעילות כלכלית אל הפילנטרופיה, אני עשיתי את זה הפוך - יצאתי מהערך והגעתי לכלכלה ולרווחים". בין היתר מתכוונת אלבין גם לכך שהפרויקט פתח עבורה את החלון לערוץ ג'ואיש לייף טי.וי, ערוץ תכנים יהודיים שמשדר למאות אלפי מנויים באמצעות רשתות הכבלים האמריקניות, ושבו היא מחזיקה 7%.
- איך נולד הרעיון להמנון?
"אחת הדאגות שלי היא שלא תהיה פה מדינה יהודית, ולכן החלטתי לעשות מעשה. 52 אלף מיהודי העולם שרו 'התקווה' בשידור חי, ונכנסנו לשיא גינס. תחשבי, כל אחד היה יכול לעשות את זה, אבל רק גליה אלבין חשבה והצליחה".
- איך אנשים הגיבו בפעם הראשונה שהעלית את הרעיון?
"חשבו שנפלתי על הראש. אז מה. גם על הרצל אמרו שהוא זרק רעיון מטורף לאוויר, והנה, בזכותו יש לנו מדינה. שנה שלמה עבדתי על הרעיון. אני רגילה שמרימים גבה ועושים תנועת ביטול, למה שאחר כך מתגלה כמשהו ענק, כשיא שלי. אגב, השקעתי בפרויקט הזה עשרות אלפי דולרים.
"ב-4 ביולי ישירו מיליוני אמריקנים ברחבי העולם את ההמנון שלהם, במקום לצפות בפוטבול, ותהיה להם 'איידנטיטי'. חברות ענק כמו קוקה קולה ונוקיה ובנקים כבר נתנו חסות, והיום אני מנהלת משא ומתן עם גופי תקשורת מהגדולים בעולם, עם רשתות אינטרנט ועם חברות פרסום גדולות, ומוכרת להם את הפורמט בכסף רב. מעבר ל'קופה' שאעשה, השגתי גם איחוד של עם סביב ההמנון. זו דוגמה לאדרנלין שמנוצל נכון".
"לא היה לי חמצן"
המרדף אחרי שיאים לא פשוט, אבל אלבין צברה ניסיון בטיפוס לפסגה. "אני נלחמת על עסקה, אבל בשנייה שחתמתי, האדרלנלין הלך לי - וכך קרה גם כשטיפסתי על הקילימנג'רו", היא מספרת. "לא היה לי חמצן, התנשפתי והתאמצתי, ובכל פעם הסתכלתי למעלה לפסגה, אבל ברגע שהגעתי, זה נגמר. כל מה שרציתי באותו הרגע זה לחזור למטה, להשתחרר מהאדרנלין ולעשות הסבה להר חדש, שונה, שלא ישעמם אותי".
את הטיפוס ביצעה במסגרת חגיגות ה-25 שנה של עמותת משאלת לב. בעמותה "שידכו" בין ילדים לפילנטרופים שטיפסו יחד על ההר הגבוה ביותר באפריקה. "בתור יו"ר ידידי המועצה לשלום הילד, ליוויתי את יוני דותן, שהיה אז חולה בסרטן והחלים ממנו", מספרת אלבין. "אלא שיצאתי למסע הזה בלי הכנה. פשוט נסעתי, וטיפסתי. 200 מטרים לפני הפסגה, שהיא בגובה של 5,800 מטר, הכחלתי והתעלפתי מחוסר חמצן. לא תאמיני, אבל נתנו לי ויאגרה, כי מסתבר שנהוג לפעמים לתת את זה גם לנשים, כדי להרחיב להן את כלי הדם. זה החזיר אותי לחיים, והגעתי לפיק".
כתבות
ני"ע
