"גם אוטיסט יכול להיות מוכשר"

"גם אוטיסט יכול להיות מוכשר", אומר מיכאל זפסוצקי בן ה-7 ממזכרת בתיה, מי שמגלם את עמרי, הדמות המרכזית בסדרת הדרמה החדשה "פלפלים צהובים" של "קשת" (ערוץ 2).

עמרי הוא ילד אוטיסט בעל תפיסה מוזיקאלית מפותחת במיוחד. הוא מתקשר דרך המוזיקה, שולט במילות להיטי רוק, על יוצריהם, עד שנת הוצאת התקליט. ההורים שלו (בגילומם של עלמה זק ויוסי מרשק) חושבים שהוא גאון. והם האחרונים להרגיש שמשהו לא בסדר.

עד כה שודרו שני פרקים מתוך ה-13 שצולמו, והרייטינג הוא מהגבוהים שידעה קשת בתחום הדרמה, עם יותר מ-30 אחוזי צפייה. נהוג לומר שילדים גונבים את ההצגה, אבל במקרה של "פלפלים צהובים", התבטאות מן הסוג הזה תעשה עוול ליוצרי הסדרה ולמשתתפים בה. יחד עם זאת, עוצמת ההזדהות עם הדמות של עמרי גבוהה, והיכולת של זפסוצקי הצעיר לעורר בצופה רגש, יוצאת דופן ומעוררת התפעלות.

"זו פעם שנייה שאני משחק", מספר זפסוצקי ל"גלובס". "שיחקתי לפני כן בסרט הקצר 'חנוכת בית'. ב'פלפלים צהובים' גילו אותי במקרה. אימא עבדה בחברת הפקות של סרטים של יולי אוגוסט. התקשרו ושאלו אם היא מכירה ילדים שיתאימו לתפקיד. היא הציעה אותי".

מה ידעת על אוטיזם שסייע לך לעבוד על הדמות?

"ראינו עם ההפקה סרט על ילד אוטיסט. ויש בכיתה שלי ילד שיש לו בעיות תקשורת. באים לבית הספר אנשי מקצוע לעזור לו. ראיתי ויצרתי משהו דומה. לא, לא סיפרתי לו על הסדרה. אבל הוא לא כמו הילד בסדרה. הוא, נגיד, אומרים לו דברים והוא לא שם לב".

איך היחס של הילדים בכיתה אליו?

"האמת שיש לו המון חברים".

איך זה לראות את עצמך על המסך?

"קצת מוזר, כי אני רואה את עצמי בטלוויזיה ואני רואה את עצמי פה. בכיתה אומרים לי ששיחקתי טוב".

אתה רוצה להיות שחקן כשתהיה גדול? יש לך כבר סוכן?

"אני הכי אוהב לרקוד. בעתיד אני רוצה להיות רקדן ברייקדנס. התחלתי לרקוד מגיל שנתיים, ועכשיו יש לי מורה פרטי. אני מופיע ומשתתף בתחרויות ברחבי הארץ".

 מיכאל / צלם תמר מצפי

וולדה, אמו של מיכאל, מצטרפת לשיחה: "הוא לא יודע מה זה סוכן. יש לו את ההורים שלו".

הופתעתם ממנו, מהיכולות שלו, כשצפיתם בסדרה?

"הוא ילד אמן. הוא הרבה יותר ביישן בחיים, ומול המצלמה הוא היה טבעי. זו הייתה חוויה מעניינת להכיר אותו ככה. קרה לו משהו מאוד יפה, הוא התחבר לעולם הזה ממקומות טובים. לא בשביל להיות מפורסם, אלא בשביל האמנות".

הרגשתם שהוא עובר שינוי תוך כדי העבודה על הסדרה?

"זו הייתה חוויה נפשית והתפתחותית מאוד חזקה בשבילו. הוא נקשר מאוד ליוסי מרשק, שהיה מדהים. ולקרן (קרן מרגלית, יוצרת הסדרה, מ.ש), הוא התחבר אליה מאוד. החיידק נדבק בו, בתוך הדם שלו. הוא כותב עכשיו תסריט יחד עם אחותו.

"אני מקווה שזה יישאר שם, במקום של לחפש השראה וליצור משהו אמיתי. אני משתדלת שהוא לא יראה הרבה טלוויזיה, חשוב לי לשמור על העולם העשיר שיש לו, על הדברים הטובים שהוא הספיק לרכוש והשפה שלו היא שפה של אמנות ויצירה".

לארוז את האוטיזם

קרן מרגלית, תסריטאית ותיקה ("בטיפול") שמרה את הסיפור האישי שלה במגירה. בנה בן העשר הוא אוטיסט, והסדרה נכתבה בהשראת חייה שלה. "אני בהלם מכמות התגובות", היא מספרת, מופתעת מאחוזי הצפייה הגבוהים, מודעת לחוסר השגרתיות שבעניין, ומוסיפה: "זה דוך, ישר ללב". כמו הילד עמרי בסדרה, בנה של מרגלית הוא, כלשונה, "גלאי להיטים מטורף. אם הוא שומע שיר ואוהב אותו, הוא חופר ולא עוזב עד שאנחנו לא מורידים את השיר. הוא שומע הרבה 'מוניקה סקס'. נתפס לזה ממש".

מרגלית מספרת שהפרויקט נמצא כמה שנים טובות בפיתוח ושהדמויות בסדרה כולן לוקות בבעיות תקשורת. מרגלית: "גל זייד, שאז היה מנהל הדרמה בקשת, נתן אור ירוק לפרויקט, אחרי שהגשתי לו 35 עמודים כתובים. ב-35 העמודים האלה היה הלב הפועם של הסדרה. היה בזה הרבה מאוד אוטיזם ועלילות משנה. לימים, כשכבר הסדרה עברה לידיים של רן תלם, נועה קרבט ושל עמיר מאורי - מנהל הדרמה הנוכחי, אני ניסיתי לארוז להם את האוטיזם יפה, שלא ייבהלו, אמרתי שזה סיפור על משפחה, אבל בקשת אמרו: לא, זה נורא מעניין אותנו, האוטיזם. לזכותם ייאמר שהם עודדו את הדבר הזה".

מה עמד בראש מעיינייך - לעורר מחשבה, להביא את האוטיזם למודעות, או לפרוק ולהביא להזדהות עמך?

"שאלה מורכבת. לא היה שום אספקט חינוכי. אני בשום פנים ואופן לא מעוניינת להציג את עצמי כאוטוריטה בתחום. החשיבה שלי סובייקטיבית. אני רק עושה את הדברים מהחוויה שלי כאימא. כמובן שאני מכירה את כל קשת הרגשות שעוברת על כולם. התחושות שפוקדות במהלך ההתמודדות. וכל דבר שאתה מתעסק בו כתסריטאי, קיימת בו הליבה של תפיסת ה-DNA של האופן שבו אתה מבין את העולם, הרגש האנושי. ניסיתי לתאר אוטיזם כפריזמה לעולם".

הקרדיט לליהוק זפסוצקי מגיע למפיק אילון רצ'קובסקי מ"יולי אוגוסט הפקות", שגם הוא המום, לדבריו, מאחוזי הרייטינג הגבוהים אליה הגיעה הסדרה. בשיחה עם "גלובס", ממושבו הזמני בקטמנדו, לצורך צילומי סדרה על בית חב"ד בקטמנדו, אומר רצ'קובסקי: "לגבי ההצלחה של הרייטינג, אני חייב להודות שזה באמת באמת מפתיע. דרמה של 40 דקות, זה לא סיטקום. וכשקיבלנו את הנתונים, היה שוק. זה היה מרגש. הרבה אנשים שלא רואים טלוויזיה, נשארו לראות את הסדרה. 'האח הגדול' הושיב לנו יותר ממיליון צופים מול הטלוויזיה, לנו נותר לעשות דרמה טובה".

מעבר לאספקט התדמיתי - לך, כמפיק, יש רווח מהפקת סדרה שכזו? אפשר בכלל להרוויח?

"לא. ממש לא. צריך אפילו קצת להשקיע מעבר כדי שייצא כמו שצריך. אין מה לעשות. כשרוצים שמשהו ייצא טוב, אתה לא יכול לשבת כל היום מול התקציב ולספור שקלים. כל שקל נוסף נתנו באהבה, בידיעה שעושים משהו מוצלח ביותר. נכון שבסרטי קולנוע אתה משקיע ואומר - אוקיי, אולי יבואו צופים שיחזירו את ההשקעה. בטלוויזיה יותר קשה להרוויח, אם בכלל".

אתם מתוגמלים על רייטינג גבוה?

"זהו, שלא".

לפחות יש רוח גבית מהקהל, שמחזיר אמון בדרמה?

"תמיד אמרתי שכל מי שיצליח להביא דרמה טובה, עושה טוב לכולנו. כי זה מראה שאפשר להביא צופים לא רק לריאליטי".