על במה חשוכה, שקירותיה כמו עשויים בד אפרפר, ניצב שולחן, שעליו מנורת שולחן ולידה מאוורר. סאונד מורכב מרעשים לא ברורים, שנדמים כמו סלוטייפ שנקרע, טפטופי מים, ורעשי גוף עמומים. בתאורה הקלושה נראית דמות מעורפלת, יושבת ליד השולחן, בתנועות קצרות וחדות היא תופרת איזשהו בגד בלתי נראה.
כך נפתחת עבודת הסולו של הכוריאוגרפית טליה בק, רקדנית בלהקת המחול ענבל פינטו, ש"מעצמה" היא לה היצירה השנייה במסגרת הלהקה. באמצעים דלים יוצרת בק עולם פנטסטי שבו הדמות ה"מעצימה" את עצמה - בביצוע המצוין של שיר מדוצקי, מקיימת דיאלוג בינה ובין עצמה, בינה ובין הקהל, או העולם. היא מתלבטת, מתייסרת, מתרצה ונלחמת ומתוך התנועה והחיבורים הבימתיים נוצרת דמות שלמה שאותה הצופה מרגיש שהוא מכיר - הכול ללא מילים.
חוזקה של העבודה יורד קצת כשהדמות נוטשת את השולחן שלידו ישבה, ומתקדמת על הבמה, כך שפניה נגלים ואז התחושה של צפייה ביצור דמיוני ותלוש מן המציאות נחלשת. בתוך הריקוד המשונה והקודר הזה יש גם לא מעט הומור, ויופי, ובסופו היא נראית כמו בובה שכל הקפיצים השתחררו ממנה. על אף רגעים שבהם היצירה נחלשת, נוצר כאן ריקוד קסום המעיד על יוצרת צעירה ומסקרנת.
פינטו ופולק, שהשפעתם כמובן ניכרת ביצירתה של בק, ידועים אולי יותר מכל ביכולתם המופלאה ליצור עולם פנטסטי, מדומיין, עתיר רגשות ויצרים אנושיים, שבו נוצרים קונפליקטים ומאבקים בין דמויות שלמות המשוחחות ביניהן ללא מילים.
כך גם ביצירתם החדשה והמקסימה - "טורוס". אל הבד העוטף את הבמה ביצירתה של בק מתווסף וילון צבעוני מלוכלך - מעין קיר של קרקס ישן או טפט בבית בובות עתיק, והתחושה היא שאנו נמצאים בתוך קופסת צעצועים משוגעת.
צומחים ממגבלות
היצירה מורכבת מקטעים קבוצתיים שמבוצעים על ידי חמש רקדניות מצוינות, ובהם נבחנים יחסי כוחות, מאבקים וקשרים. בין הקטעים הקבוצתיים צצים מאחורי הווילון, כאילו ללא קשר, שני יצורים גרוטסקיים, שהריקוד שהם מציגים הוא לטעמי האירוע שעושה את הערב הזה. האחד, בגילומו של לזארו גודוי, הוא מעין שילוב בין ליצן ולוחם שוורים, ולצידו השור, שמגלם צביקה פישזון - שניהם מציגים דמויות מופלאות שמקיימות מאבק זו בזו, וכל אחת עם עצמה. לוחם השוורים משתדל להיות חזק, אך כולו חולשות והתפוררות, ואילו השור, שפישזון מעניק לו הבעות פנים פנטסטיות ושפת גוף מקסימה במחוות קטנות נלחם על חייו במסגרת המגבלות שהטילו עליו הכוריאוגרפים, שגם עיצבו להפליא את הבמה ואת הפסקול - טנגו פולני משנות ה-30, קטעים מתוך האופרה "אקווריוס" של המלחין הפלמי קרל גויווורטס, ועיקרו הוא הסונטות המסתוריות של המלחין והכנר האוסטרי היינריך איגנץ ביבר.
פישזון ולזארו גודוי מקיימים ביניהם דיאלוג נפלא, גרוטסקי, מצחיק, עצוב, שמשתלב היטב בקטעי הריקוד של חמש הרקדניות, ומביאים לבמה את אותו עולם מופלא של צמד היוצרים המוכשרים שמצליחים ליצור דיאלוג קליל אך מלא תוכן, בין מציאות לדמיון.
"טורוס" מאת ענבל פינטו ואבשלום פולק; "מעצמה" מאת טליה בק מרכז סוזן דלל, 2/01/2011
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
