גוטה מורגן

עוד מעט נהיה עם האיש, האישה והאישיו, אבל קודם כל, קצת סדר בבלגאן: הדרך הטובה ביותר לצופה טלוויזיה ישראלי לצפות במשדר הוותיק והמוערך של CNN, היא בשידור של 22:00 לפי שעון ישראל. אם אתם ברמנים או סוחרים בבורסות הרחוקות ביותר במזרח ובמערב, חפשו את השידורים החוזרים.

"הלילה", תוכניתו הוותיקה של לארי קינג, שפרש ממנה לפני מספר שבועות במהלך מתוקשר, עברה לידיו של פירס מורגן. הוא אנגלי, הוא שנוי במחלוקת, על יכולתו המקצועית אין עוררין, אבל על הבחירות המוסריות שעשה בחייו (טבלואידים, רוברט מקסוול, פרסום תמונות ספק-מפוברקות של חיילים בריטים מתעללים בעצירים) יש לא מעט ביקורת.

מוקדם אמנם לדעת אם המינוי של CNN מוכיח את עצמו, אבל לפחות לפי התוכנית הראשונה, מדובר בפצצה: אופרה וינפרי, אשת הטלוויזיה הגדולה והמשפיעה ביותר אי פעם, מישירה מבט אל המצלמה ומספרת על ההיריון בגיל 14, על הסתרתו מאביה שאמר לה פעם שהוא מעדיף שגופתה תצוף בנהר מאשר שתמיט קלון על המשפחה, ועל הרגע שבו ילדה עובר מת והרגישה, בניגוד אולי למה שמצופה ממישהי במצבה, שזכתה בהזדמנות שנייה... וואו!

סביר להניח שלא בכל תוכנית יוכל מורגן לראיין מישהי בסדר הגודל של וינפרי, סביר להניח שהווידוי המצמרר וגלוי-הלב הזה, מפיה של אושיית תקשורת שכזאת הוא חד-פעמי, אבל מאחר שלפי שעה אפשר לשפוט את מורגן רק לפי תוכנית הפתיחה, לא נותר אלא להתפעל.

לא מדובר ב"הארד ניוז" - איראן, אפגניסטן ושער היואן, אבל מדובר בדיוק בסוג התוכניות שהופכות את CNN מאופציית צפייה למי שמבקר במדינה שכל יתר תחנות הטלוויזיה שלה מדובבות (איטליה, גרמניה, ספרד ועוד), לערוץ שיש בו כמה תוכניות שמהוות חלופת צפייה ראויה למי שאברי גלעד או יפות וחנונים אינם כוס התה שלו.

פוקר פייס

"קזינו רויאל", ג' 22:00, "יס 4"

אפשר שזהו הבונד המעניין ביותר - ולאו דווקא לטובה. כמה שבועות אחרי שגמרו בערוצי הלוויין לשדר את כל סרטי בונד מהתחלת הסדרה הקולנועית המצליחה, הם חוזרים אל כמה מהבולטים שבהם. לא חייבים להימנות עם מעריצי בונד כדי לגלות עניין - אם לא בתוצאה הסופית, אזי לפחות במרכיבים של התוצר הקולנועי הזה. זהו סרטו הראשון של דניאל קרייג בתפקיד, ולמרות פתיחה מרשימה בסגנון ה"פרקור", מתברר לכל מי שגדל על קודמיו בתפקיד, במיוחד על קונרי ועל ברוסנן, שלא לנער הזה התפללנו.

בונד הנוכחי הוא מטרוסקסואל: יש לו שיער בלונדיני על הראש, אבל אפילו לא שערה אחת על הגוף, הוא לא מתבייש לדבר על רגשות ואפילו, רחמנא ליצלן, להתאהב - ועוד ב"פולנייה" כמו אווה גרין! אחת שעם כל הכבוד למראה הכובש, ברור לך שהיא עוד תעשה לו את המוות (כמעט נשמתי לרווחה כשהיא טבעה לקראת סוף הסרט, יש עונשים שלא מגיעים אפילו לבונדים-גרועים).

גם הפופולאריות של הפוקר, אמצע הדרך בין ברידג' לרולטה רוסית, מקבלת ביטוי נאה בסרט הזה, אבל מבחינתי הסרט הזה (שאני מוכן להודות שאינו רע לכשעצמו) ייזכר לדראון עולם כסרט שלקח מהגבר את האלטר-אגו הקולנועי שלו, ההוא שיודע מתי לשלוף, יודע תמיד לומר את המשפט הנכון מול פני הסכנה או מול פני סוכנת חשאית רעת לב וטובת מראה, ההוא שיהיו לו תמיד את המכוניות הכי מגניבות ואת הצעצועים הכי מושלמים, הדמות הקולנועית שנבראה למען גברים, הרבה לפני שמפיקי הסדרה נדרשו להתחנף לקול הנשי כדי למלא את אולמות הקולנוע.