ורק בוחבוט נשאר בחוץ

1. "אנחנו מתחילים בהליך היסטורי", הכריז רק לפני שבוע וחצי יו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט. "היום אנחנו משלבים ידיים ואומרים לממשלת ישראל - החברה הישראלית חשובה לא פחות מהביטחון... אני מקווה שיבינו שהחיבור בינינו, שהוא למעשה החברה הישראלית כולה, יוצא מפה למאבק קשה - מאבק שיחזיר את החברה לשולחן הממשלה".

ובכן, איך לומר זאת בעדינות, עיני וברוש באמת חזרו לשולחן הממשלה. בוחבוט, לעומת זאת, נשאר בחוץ. לא מאבק משותף ולא תהליך היסטורי. גורמים במה שהיה קרוי עד לא מזמן "מטה המאבק" ניסו להסביר לנו שראש הממשלה נתניהו זימן היום לביתו את פורום "השולחן העגול" ולכן בוחבוט לא הוזמן, אבל ההסבר לא ממש משכנע. בוחבוט הרי השתתף בפגישה הקודמת בביתו של נתניהו, ואם עיני וברוש היו מתעקשים על השתתפותו גם הפעם, אף אחד לא היה מונע את זה. אבל בוחבוט נתפס כילד הרע של המאבק הזה, וילדים רעים נוטים לטפס על העץ ולא ממהרים לרדת. לעיני וברוש זה התאים לפני שבוע, עכשיו פחות.

2. עופר עיני פתח השבוע את העיתונים וגילה שהוא האיש הרע ושרגא האיש הטוב. "הגישה המתונה של ברוש ניצחה", בישרה אחת הכותרות. בעוד עיני מתעקש שביבי הציג תוכנית וירטואלית, לברוש יוחסו אמירות כאילו הוא סבור שנתניהו "עשה כברת דרך". בפועל, נתניהו עשה חצי דרך, אבל לא בדרך של ברוש. הוא לא נתן דבר וחצי דבר למעסיקים, שאותם ברוש מייצג. לא הפחתה במחיר הפחם, לא במחיר הסולר וגם לא במים לצורכי תעשייה. על הפחתת התשלומים הנוספים לביטוח הלאומי בכלל לא מדברים איתו.

הירידה של ברוש מהעץ החלה כשחבריו התעשיינים גילו כי האיש שלהם נלחם מלחמות של אחרים. הוא מדבר על התעשייה, ומקבל תחבורה ציבורית. נאבק על הפחם, ומקבל הנחה על הבנזין. גם הטענות שהוא צפוי להתמודד בבחירות הבאות ברשימת קדימה לכנסת, לא עשו לו טוב. עיני, מצדו, מבין את זה היטב. ככה נראית פוליטיקה, ובפוליטיקה שום דבר לא מפתיע אותו. אבל לדבר עם עיתונאים ולהציג את עצמך כאיש הטוב בסיפור, זו כבר פוליטיקה מלוכלכת. השניים ימשיכו לשתף פעולה על בסיס מכפיל הכוח שהזוגיות שלהם יוצרת, אבל ארוחות משפחתיות בסלון של ברוש בר"ג נראה הרבה פחות.

3. עכשיו זמן הביזנס. לא לחינם בפגישה שהתקיימה היום השתתפו גם הממונה על התקציבים באוצר אודי ניסן ומנכ"ל האוצר חיים שני. מעבר לרצון לשדר לכולם שראש הממשלה לא עוקף "חלילה" את האוצר, תפקידם של הפקידים הוא לתרגם את הדרישות של עיני וברוש למספרים, לכסף. עד עכשיו הם שיחקו משחק: הוזילו את המים במדרגת צריכה אחת וייקרו את המדרגה השנייה. הסכימו להעלאת שכר המינימום גם במגזר הציבורי, אבל צמצמו את מספר הנהנים לקצת פחות מאלף בלבד. כלפי חוץ באוצר מתעקשים שאין מאיפה לתת יותר, אבל הם יתנו. כולם רוצים לסיים את זה, והפגישה הבאה שנקבעה ליום חמישי היא ההזדמנות. נתניהו ושטייניץ עשויים להסכים לביטול המס הנוסף על הדלק בתחילת 2012 ואולי גם לביטול המס על הפחם. תעריפי המים יופחתו אולי גם במדרגת הצריכה השנייה, ואל תתפלאו אם תשמעו על ועדה שתקום לבחינת מבנה תאגידי המים. כמיטב המסורת הישראלית, על כל עץ שמישהו טיפס עליו יש ועדה על שמו. ועדת בוחבוט זה שם לא רע.