הפתרון של ד"ר שיינין למצוקת הדיור: "כל הבניינים עם 3 קומות - צריך לתת לבנות שם מגדלים"

המחסור בקרקע מביא לעליית מחירים? שטויות, יש שפע קרקעות גם במרכז ורק צריך להצטופף יותר לגובה ■ לד"ר יעקב שיינין יש פתרון לכל בעיה: "רק צריך להתחיל הכל עכשיו, אפילו אתמול" ■ "המדינה הזו לא נורמלית; היא מתפתחת מהר מדי, זה מה שעושה את כל הצרות"

"למה אי אפשר שכל הבניינים הנמוכים הללו ייהרסו ובמקומם ייבנו מגדלים כמו של אקירוב", שואל ד"ר יעקב שיינין כשאנחנו מביטים החוצה מחלון משרדו שבקומה ה-18 של אחד ממגדלי המשרדים במתחם הבורסה שברמת גן. צפון תל אביב כולה פרושה מתחתינו, משופעת בבניינים ישנים, חניונים, כבישים עמוסים וכמה מגדלים יוקרתיים. מחירי הדירות מעולם לא היו גבוהים יותר, וירידה לא נראית באופק.

שיינין, כלכלן ותיק, מנכ"ל חברת מודלים כלכליים, מרצה ידוע לכלכלה באוניברסיטת תל אביב וסגן יו"ר הוועדה המייעצת לבנק ישראל, מחזיק בדעה נחרצת שמצוקת הקרקע במרכז, אותה מאשימים במחירי הדירות המאמירים, היא מיתוס שניתן להתגבר עליו בקלות.

"מדברים על מצוקת קרקעות, על זה שמחירי המגרשים בשמיים ובגלל זה מחירי הדירות גבוהים - אבל יש שפע של קרקע בכל מקום, גם במרכז. מה זה כל החניונים שאנחנו רואים כאן למטה? מה עם כל השטח הזה? אפשר לבנות לגובה, ולא חייבים שזה יהיה מגדלי יוקרה, אפשר גם בסטנדרט נמוך יותר. כל צפון תל אביב, כל הבניינים עם השלוש קומות - צריך לתת לבנות שם מגדלים. פינוי בינוי עם אחוזי בנייה למגדלים. ולא רק לאנשים עם אמצעים - להפך, גם לזוגות צעירים וגם לרווקים. איך מורידים את מחירי הדירות? מפשירים יותר קרקעות. מוציאים אותה לשוק ומורידים את המחיר שלה. לא חסרה קרקע, לא חסרים מתכננים, פשוט לא חושבים עד הסוף קדימה".

- ישנם מתנגדים שאומרים שמגדלים אינם טובים לעיר.

"מה זאת אומרת לא טוב לעיר? זו עיר. וכמובן שיחד עם זה חייבים לעשות תשתיות. צריכים רכבת קלה, שאם אתה שואל אותי צריכה להיות רכבת תחתית. הקו האדום והקו הירוק. קו אחד לא ייתן כלום. לפחות את ה'איקס' הזה, כמו בכל הערים הגדולות בעולם.

"צריך להתחיל, לא לדבר על מה קודם ולהיתקע עם זה. להתחיל הכל עכשיו, אפילו אתמול. חיכינו כבר אלפיים שנות גלות. לחכות אנחנו יודעים. אם יתחילו הכל עכשיו, תהיה לנו בעוד חמש שנים העיר שכולם רוצים. מי שלא אוהב את הצפיפות יוכל להשתמש ברכבת פרברית ולגור בראש העין, הוד השרון או כפר סבא".

- מה עם מתנגדי המגדלים, בנווה צדק למשל?

"אני לא אומר להרים שם מגדלים, יש שכונות שאפשר לשמר. אני מדבר על צפון תל אביב. מה הסגנון פה? סגנון המגדלים. ההיגיון אומר שעיר צריכה להיות צפופה. הפרברים צריכים להיות פחות צפופים. אם אתה רוצה לגור בצמוד קרקע אז אתה צריך ללכת רחוק יותר. לתוך העיר לא נכנסים עם הרכב אלא עם רכבת, ואז אתה מקבל עיר שהיא צפופה. את העיר לא צריך לפזר. צפיפות לא עושה לעיר רע. כל מי שרוצה לגור במנהטן רוצה להיות איפה ששיא הצפיפות. אנשים צעירים שיבואו לתל אביב ותהיה להם מערכת של הסעת המונים לא יצטרכו רכב".

מלונדון לחדרה

הגישה של שיינין אולי נשמעת קיצונית ומרוחקת, אבל כדי להפוך אותה להגיונית יותר הוא שולף דוגמא שמחברת בין לונדון לבין כל אזור המרכז בין אשדוד לחדרה.

"המטרופולין של לונדון, מה שנקרא greater London, משתרע על שטח של כ-1,400 קילומטרים רבועים (קצת יותר משטח רמת הגולן) ומאכלס 7.5 מיליון בני אדם", מסביר שיינין, "ואיך חיים שם? יש שם סיטי עם מגדלים ומסביב אזורים עם צמודי קרקע, גינות ופארקים. לא אחוזות, בתים קטנים. אם אתה לוקח את לונדון ומעביר את אותם הנתונים לשטח בגודל דומה בארץ, תקבל מלבן שנמצא בין חדרה לאשדוד עם הים במערב והקו הירוק במזרח, בלי ירושלים. נכון להיום גרים על שטח זה כ-3 מיליון בני אדם".

שיינין טוען שכל השטח הזה יכול וצריך להיות מיועד לבנייה. מגדלים במרכזי הערים וצמודי קרקע בפרוורים.

כמו באמריקה

כמובן שכמו כל כלכלן טוב, יודע שיינין להסביר בדיוק את המודל שמצדיק את התוכנית. "תראה את המודל האמריקאי" הוא אומר, "אני לא יודע אם הוא נכון או לא, אבל אני יודע שאנחנו מחקים אותם כמעט בהכל, אז למה לא בזה. שם הצעירים גרים במרכז הערים הגדולות. בצנטרום. אז לא מעניין אותך כמה חדרים יש בדירה, כי אתה לא בבית - אתה בחוץ. יוצא לבלות, לומד באוניברסיטה או עובד הרבה. מה שמעניין אותך זה חיי הלילה, זה היופי של העיר.

"אחר כך מגיע גיל 30 ואתה מחליט לגדל ילדים. אז הגיע הזמן לעזוב את המרכז - אתה רוצה לגדל אותם במקום יפה, עם מערכת חינוך טובה. הולכים לפרוורים, צמוד קרקע, מגרשי משחקים, לא צפוף. בבוקר נוסעים למרכז לעבודה וחוזרים בערב. הפרוורים מבחינתי זה אופקים, נתיבות, שדרות, או בישובים שמצפון לחדרה - זיכרון, בנימינה, אליקים. אחרי שהילדים גדלים ועוזבים את הבית, אתה מוכר וחוזר למרכז, למגדלים".

- ומה על כל השטחים הירוקים?

"איזה שטחים ירוקים? אם אנחנו קוראים לפרדס 'שטח ירוק', אז זה בלוף. אתה הלכת פעם לטייל בפרדס? אני לא. זה לא שטח פתוח לכולם. גני יהושע זה שטח ירוק, וצריך לעשות הרבה כאלו. אז ניקח כל פרדס, על חצי ממנו נבנה בתים ועל חצי נעשה פארק, שיהיה פתוח לכולם. אין היום הרבה שטחים ירוקים באמת. פארק הירקון משתרע מרמת החי"ל ועד לים. זה מדהים, משהו ברמה בינלאומית. יותר יפה מהסנטרל פארק. עם שבילי אופניים, עם הנחל באמצע. זה שטח ירוק. מאשדוד ועד חדרה אפשק לבנות ולשלב את השטח עם פארקים. במרכזי הערים מגדלים, וכל השאר בתים צמודי קרקע".

- מה עם כל הדברים שעומדים בדרך לחזון הזה? הארגונים הירוקים, הארכיאולוגיה, הקברים וכל ההתנגדויות שיכולות לקום?

"להכל יש פתרונות. בנוגע לירוק - גם אני רוצה ירוק, רק ירוק. צריך לקצר תהליכים, לשמוע התנגדויות, לשמוע את הצד השני ולהחליט מהר. לא לזלזל בטענות אבל לא למשוך את הטיפול שנים. הירוקים עושים עבודה טובה, אני לא נגדם. יש להם תרומה מאוד משמעותית".

רבים אולי לא יסכימו עם דבריו של שיינין וימצאו סיבות מגוונות לדחות את טענותיו. הרי כולם מגיעים בסופו של דבר למסקנה שהתשתיות הן המפתח להתפתחות, כמו גם התחדשות עירונית. שיינין בעצם אומר את מה שרבים אחרים אומרים כל הזמן, אבל הוא מתעקש שאין זמן לחכות וצריך להתחיל הכל עכשיו.

להחליף דיסקט

"מי שיכול היום לשנות דברים זה הדור הצעיר, לא הדור שהקים את המדינה. אז באמת היו בעיות. לנסוע משדרות לתל אביב לקח שלושה ימים. אבל אי אפשר היום לספר את הסיפורים של 48'. אז הכל היה שממה, לא היה כאן כלום. אבל זה בדיוק האבסורד, בעצם עברנו המון בשנים הללו. יש כמה דוגמאות שמראות זאת מצוין - תראה את רידינג. איפה שמים תחנת כח? מחוץ לעיר, ופעם זה באמת היה רחוק מתל אביב. אותו דבר פי גלילות.

"היום הכל בלב העיר, וצועקים מי שם את זה באמצע תל אביב. לא הבינו את זה אז, כשבנו את המדינה. לא תכננו אותה וזה בסדר, כי אחרת לא הייתה כאן מדינה. אבל עכשיו הדברים השתנו, אנחנו מעצמה אזורית, חלק מה-OECD. היינו פעם 600 אלף איש והיום אנחנו 7.7 מיליון איש. כל מה שהיה נכון אז כבר לא נכון היום. הדור שהקים את המדינה ושגדל בשנים הקשות שלה עדיין מנהל אותה, אבל חי בדיסקט לא רלוונטי. או שנחליף דיסקט, או את הדור.

"אני יהודי בן 63. ראיתי כאן את ההתחלה. המדינה הזו היא לא מדינה נורמאלית, היא מתפתחת מהר מידי וזה מה שעושה את כל הצרות. בארצות הברית למשל לא משנים את הכללים לדור הנוכחי, זה תמיד לוקח זמן. אצלנו זה קורה מהר מידי. אנחנו עדיין תקועים בקונספציה שתל אביב לא צריכה רכבת תחתית כי אין מספיק אנשים".