פצצה מתקתקת

"לפעמים לתת אשראי ללקוח זה כמו לתת ממתקים לילד. זה לא טוב ובסוף צריך לטפל ברמת הסוכר של הילד"

(גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי, מארס 2010)

תצרכו, תקנו, תבזבזו, תתפנקו ואל תדאגו, אנחנו ניתן לכם את הכסף הנדרש. זה המסר של חברות כרטיסי האשראי בפרסומות ובקמפיינים השיווקיים. התוצאה - כחצי מיליון ישראלים כבר נמצאים בתוך מלכודת הדבש ששמה אשראי חוץ-בנקאי, ומספרם גדל והולך מדי שנה.

היקפי האשראי הצרכני החוץ-בנקאי ושיעור הריבית הרצחני שגובות חברות כרטיסי האשראי הם פצצה מתקתקת - מאות אלפי אנשים עתידים להיקלע במערבולת חוב שגדל והולך. הריבית הממוצעת שגובות החברות - בשיעור 11.5% - משקפת סיכון גבוה מדי. ריבית הגבוהה מ-15% היא כבר ריבית שגובים בשוק אפור ולא כזו שגובה בנקאי הגון. אבל החגיגה נמשכת, וכל עוד הרווחים גדלים - זה לא מפריע לחברות כרטיסי האשראי.

מה אתם באים אלינו בטענות? רוחצים המנכ"לים בניקיון כפיהם. הלקוחות רוצים אשראי, אנחנו מתמחרים את הסיכון ומלווים להם. התשובה שלנו פשוטה - אל תתנו להם. יש עסקאות שלא עושים גם בריבית גבוהה מאוד. לא בכדי פתחנו בציטוט של גליה מאור, בנקאית שמרנית ומנוסה. הילד שביקש וקיבל ממתקים נמצא כבר במשקל עודף.

מה אתם רוצים מאיתנו? מיתממים המנכ"לים, אנחנו נותנים ללקוחות את כל המידע הנדרש. ובכן, לא בדיוק. הנה ממצאי ביקורת שערך בנק ישראל בכאל בשנת 2008: "לקוחות רבים אינם מודעים לכך שמדי חודש עליהם ליזום קשר עם כאל, אחרת יחויבו רק בתשלום חודשי מינימלי והיתרה תגולגל לחודשים הבאים, תוך חיובם בריבית גבוהה מאוד". עוד נמצא כי "שיעור הריבית הובא לידיעת הלקוחות בשלב מאוחר, ורק לאחר שעשו שימוש בכרטיס בפעם הראשונה".

אפשר להניח שהמצב מאז הביקורת השתפר וכעת ניתן גילוי נאות פורמלי, אבל אין זה סוד שהישראלי שיודע להתמקח ולהשיג דילים הופך למזוגג עיניים כשמדובר בפיננסים. הלקוח חותם על הניירות, אבל האם הוא באמת מבין מהו גובה הריבית? האם הלקוח באמת מבין את גודל הסיכון שהוא נוטל?

ומה עם מי שאמורים להגן על האזרח - הרגולטור והמחוקק? הראשון "עוקב". מילה יפה, "עוקב". בנק ישראל, העוסק באינטנסיביות בריביות המשכנתאות וכפה בזמנו על הבנקים לבדוק יכולת החזר של לווים כאילו ריבית הפריים היא 5% ולא 2.5%, אינו מוצא לנכון להתערב כשלקוחות משלמים לחברות האשראי ריבית דו-ספרתית באשראי צרכני.

והמחוקק - שלומו טוב, תודה ששאלתם. אבירי ההגנה על הצרכן, ח"כ אופיר אקוניס וח"כ כרמל שאמה-הכהן, עסוקים בנושאים הרי גורל כמו ריבית הזכות ביתרות העו"ש ואם היא תהיה חצי אחוז או שלושת רבעי אחוז. וגם בשאלה אם עמלת הסליקה הצולבת תרד בעשירית אחוז או בשתי עשיריות. הם אינם מתפנים לעסוק בריביות הנשך הנגבות באשראי חוץ-בנקאי.

לקוח שנוטל הלוואה של עשרת אלפים שקלים ישלם ריבית בסך 1,200 שקל, פי שש מעלות עמלות העו"ש השנתית שלו. בעמלות כל הח"כים מבינים, אבל כשחברות כרטיסי האשראי גובות ריביות שוק אפור מהלקוחות אף אחד אינו מוטרד. משבר הסאב פריים בארה"ב היה תולדה של תרבות שחינכה לצרוך באשראי מעבר ליכולת ההחזר. אין ספק, אנחנו בדרך הנכונה.