בדוחות של נייס(NICE), כפי שראינו בשבוע שעבר, ההבדל בין הדוח החשבונאי (GAAP) לדוח הלא חשבונאי (Non-GAAP) מתחיל כבר בשורה העליונה: ההכנסות בשנת 2010 הסתכמו על פי הדיווח החשבונאי המבוקר ב-689.5 מיליון דולר, ועל פי הדיווח הלא חשבונאי ב-695.3 מיליון דולר. ההבדל, בתזכורת מהירה, מיוחס לסעיף ההכנסות הנדחות אצל חברות שנייס רכשה.
בעת הרכישה, נייס משערכת בדוח החשבונאי את הסעיף הזה, המבטא מכירות של החברות הנרכשות שכללי החשבונאות לא מאפשרים לרשום כהכנסה, ובמקרים רבים היא בעצם מתייחסת להכנסות הנדחות כהכנסות שכבר נרשמו (בחלקן או במלואן). כלומר, נייס לא תוכל בדוחות החשבונאיים בעתיד להכיר בהכנסות אלו. מנגד, במידה שלא הייתה עסקת רכישה, היו החברות הנרכשות רושמות את ההכנסות הנדחות שלהן כהכנסות בעתיד. לכן, אם רוצים לדעת מה ההכנסות הריאליות/כלכליות של הגוף המאוחד (נייס על רכישותיה), יש לכאורה מקום לצרף את ההכנסות הללו, וזה בדיוק מה שנייס עושה בדיווח Non-GAAP הגמיש.
התרומה הזו להכנסות הסתכמה בשנה החולפת ב-5.8 מיליון דולר, כשמנגד יש לרשום את ההוצאות שמתייחסות להכנסות האלו בסך של 0.8 מיליון דולר, כך שהתרומה לרווח התפעולי Non-GAAP של הפשרת ההכנסות הנדחות האלו הסתכמה ב-5 מיליון דולר. זה לא כסף קטן, אבל ביחס לרווח תפעולי של כ-123 מיליון דולר ורווח נקי של 112 מיליון דולר Non-GAAP, גם לא ביג דיל.
ההוצאה לא משפיעה על הרווח
בפועל, הסעיפים שמסבירים את רוב הגידול ברווח בין הדיווח החשבונאי לשאינו חשבונאי, נוגעים לנטרול ההוצאות, בעיקר בגין הפחתה של נכסים לא מוחשיים שנוצרו בעקבות רכישת חברות (Amortization of acquired intangible assets). הרווח החשבונאי של נייס ב-2010 הסתכם ב-48.7 מיליון דולר ואילו הרווח Non-GAAPגדל ל-112 מיליון דולר - גידול של 63.3 מיליון דולר, מתוכם כ-5 מיליון דולר נובעים כאמור מגידול בהכנסות (בתרגום לדיווח לא חשבונאי), והיתר - כ-58.3 מיליון דולר, הם למעשה נטרול של הוצאות. במונחים של רווח למניה - הרווח החשבונאי הסתכם ב-0.76 דולר למניה ובמונחי Non-GAAP זינק ל-1.75 דולר, וזה הרווח שאליו כידוע מתייחס השוק, לרבות האנליסטים שמסתמכים עליו ובעצמם מספקים תחזיות Non-GAAP .
מתוך הגידול ברווח בין שני הדיווחים (63.3 מיליון דולר), נטרול ההוצאות בגין הפחתת נכסים לא מוחשיים (עקב רכישת חברות ופעילויות) מסתכם ל-43 מיליון דולר (ב-2009 הסתכם נתון זה ב-33.6 מיליון דולר). מקורו של הנטרול הזה הוא ברכישות שעשתה נייס בשנים האחרונות. ברגע שחברה רוכשת חברה אחרת היא מייחסת את תמורת הרכישה לנכסים וההתחייבויות של החברה הנרכשת; בשלב הראשון הייחוס הוא לנכסים והתחייבויות מוחשיים ואחר כך לנכסים והתחייבויות שאינם מוחשיים. בשלב האחרון מייחסים את העודף שנותר (אם נותר) למוניטין.
נכסים לא מוחשיים כמו: רשימת לקוחות, הסכמים עם ספקים, הסכמי רישוי, מחקר ופיתוח ועוד, מופחתים על פני אורך החיים שלהם. החברה ביום הרכישה מקבלת הערכה (מגורם חיצוני) על הקצאת תמורת הרכישה לנכסים ולהתחייבויות, על ערך הנכסים הלא מוחשיים ועל אורך החיים הצפוי שלהם. בהתאם לאורך החיים הזה מפחיתים בדוחות הבאים את הנכסים הלא מוחשיים. אלא שב-Non-GAAP, שאמור להיות דוח כלכלי שתורם להערכת הביצועים של החברה ושוויה, מנטרלים את ההפחתה הזו.
הטענה של המנטרלים היא שמדובר בהוצאה שאינה תזרימית, שמקורה באירועים חד פעמיים, שהיא לא באמת משפיעה על הרווח והרווחיות התפעולית ואין בה כדי לשנות את מצב החברה. כלומר, בין אם תהיה ובין אם לא, החברה שווה אותו הדבר, ולראייה - תיאורטית ניתן למחוק מהדוחות את כל הנכסים הלא מוחשיים כבר בשלב הרכישה, ואז לא תהיה הוצאה שוטפת בדוחות החשבונאיים בגין הפחתה.
אז אמנם ההון העצמי וסך הנכסים שבמאזן יוצגו בערכים נמוכים יותר, אלא שזה לא ממש חשוב - כבר מזמן הון עצמי הוא לא אינדיקציה מרכזית (בחברות טכנולוגיה) להערכת שווי החברות. כך לדוגמה, אם נייס תפחית את כל הנכסים הלא מוחשיים שלה בסך של 141.6 מיליון דולר (נכון לסוף 2010), כמובן שההון העצמי יירד בהתאמה מ-1,160.8 מיליון דולר ל-1,019.2 מיליון, אך זה לא משנה דבר לאנליסטים ולמשקיעים.
רוכשות סדרתיות מדווחות אחרת
במצב כזה של הפחתה מיידית של כל הנכסים הלא מוחשיים, אין כאמור הפחתות שוטפות עתידיות; אין, לצורך הדוגמה, את ההוצאות בסך 43 מיליון דולר על הפחתה של נכסים כאלו כפי שנרשמו בדוחות נייס אשתקד. ואם ממילא זה לא משנה מבחינת ערך החברה אם ההפחתה היא מיידית (אז ההון נשחק מיד) או לאורך חיי הנכסים (וההון נשחק בהדרגה), אזי לכאורה יש באמת צורך לנטרל את ההוצאה השוטפת בגין ההפחתה בדוחות Non-GAAP.
אלא, שהרווח לפי Non-GAAP שאמור להיות הרווח הכלכלי, קרוב לתזרים, ושממנו ניתן לגזור את שוויה של החברה, לא מספק את הסחורה אם מדובר בחברה שהיא רוכשת סדרתית. בחברה מסוג זה, ונייס היא כזו, צריך אמנם, כדי להגיע לנתון המעיד על יכולתה של החברה לייצר מזומנים, לנטרל את הוצאות ההפחתה בגין נכסים לא מוחשיים. אבל מצד שני, יש להתחשב בכך שמדי תקופה החברה מוציאה כמות נכבדה של מזומנים (ובאופן כללי - מזומנים ומניות) כדי לרכוש חברות.
במילים אחרות, הרווח Non-GAAP שמתחשב בנטרול ההפחתה על נכסים לא מוחשיים, הוא אולי אינדיקציה טובה יותר מהרווח החשבונאי ליכולת החברה לייצר מזומנים ולהערכת שוויה. ואולם, הוא לא מתייחס לכך שלחברה יש באופן קבוע תשלומים בגין רכישת חברות, אשר מפורטים בדוח תזרים המזומנים מפעילות השקעה. את התשלומים האלה צריך לקחת בחשבון בחברה שהיא רוכשת סדרתית - וזה לא יתבטא ברווח אלא בתזרים החופשי, שהוא אינדיקציה יותר מדויקת להערכת שווי חברות מאשר הרווח Non-GAAP.
התזרים החופשי מבטא כמה מזומנים נשארו לחברה מפעילותה העסקית (תזרים מפעילות שוטפת), אך בנטרול השקעות (ממוצע השקעות שנתי), כשאלו יכולות להיות ברכוש קבוע וגם ברכישת חברות.
המסקנה היא, שאת ההוצאות שנוצרו בעקבות הרכישה (הפחתת הנכסים הלא מוחשיים) אמנם יש לנטרל, בדוח רווח והפסד; אבל מנגד, את התשלומים בגין הרכישות יש להוריד מדוח התזרים מפעילות שוטפת, כדי להגיע לתזרים החופשי.
(הרחבה על התזרים החופשי - בשבועות הבאים).
הכותב הוא מרצה לחשבונאות וניתוח דוחות כספיים. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו
avishaiov@gmail.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
