סדקים בבועה

כבר תקופה ארוכה קשה לקבוע לאן נע שוק המגורים המקומי. הלמ"ס והאוצר מתווכחים בכל חודש אם מחירי הדירות עלו או ירדו, נתניהו והשרים בעיקר מדברים על שינוי, והגינדים ממשיכים למכור דירות כמו כלום.

ובכל זאת, מי שמחפש סדק ראשון בביטחון המוחצן של הקבלנים, ימצא אותו כעת בנתניה - בירת הנדל"ן של העשור האחרון (אולי ביחד עם פתח תקוה). עיר שבה, על פי נתוני השמאי הממשלתי, טיפס מחירה של דירת 4 חדרים ממוצעת מ-966 אלף שקל ברבעון הרביעי של 2008, ל-1.27 מיליון שקל ברבעון הרביעי אשתקד - עלייה של 32% בשנתיים.

אבל לא לעולם חוסן: לפני חודש נסגר מכרז גדול ב"דובדבן" של נתניה - שכונת עיר ימים במערב העיר. 10 מכרזים שונים הציעו מגרשים ל-1,147 דירות. ולראשונה מזה זמן רב, תשעה מתוך עשרת המכרזים נסגרו מתחת למחיר השומה שקבע השמאי, לעיתים גם בפער של 20%.

המחיר הממוצע עמד על כ-630 אלף שקל לקרקע ליח"ד, עלייה קלה בלבד בהשוואה למכרזים שנסגרו בדצמבר 2009 - שנה וחצי שבהן מחירי הדירות עלו בשיעור דו-ספרתי.

ויותר מכך: אחרי תקופה ארוכה שבה התרגלנו לפיזור רב של זוכים במכרזי המינהל - ודאי בסביבה של מחירים עולים, קרקעות מבטיחות ומימון זול במיוחד - נרשמו בנתניה בסה"כ 3 זוכים. חברת יהלומית פרץ הקטנה זכתה למשל בשישה מכרזים תמורת 400 מיליון שקל, תרחיש שכלל לא בטוח שהיא חלמה עליו ויכולה לממן אותו, כשהאווירה בחוץ לא כשהייתה.