ארבעה מי יודע?

4 המלצות צפייה להערב: "כוכב נולד", "המקור", תוכנית על דני סנדרסון והסרט "שרלוק הולמס"

מסיקה מסקנות

"כוכב נולד", יום ד' 21:45, ערוץ 2 קשת

אחרי שנדדה לדרום-אמריקה ולהודו בחיפושיה אחר גימיקים חדשים, שיוכיחו שאין לצעיר ישראלי אחרי צבא חלום זולת לככב בתוכנית ריאליטי, החליטו ב"כוכב נולד" לחפש את המטבע מתחת לפנס. במקום לחכות שהצעירים יתפזרו להם ברחבי הגלובוס, בואו ונפתיע אותם באודישנים בטרם שחרורם מהצבא.

אבל לא רק על המבחנים בחאקי עומדים האודישנים של הערב, אלא גם בצל העימות המסתמן בין מרגלית צנעני למירי מסיקה.

הייתי יכול להכביר עליו מילים, אבל בואו וננסה לתמצת: אנשים כמו מסיקה מחרפנים אנשים כמו מרגול. רק הבהייה והתהייה שלהם, שופעת אופטימיות קוסמית והרמוניה פנימית, מסוגלת לגרום לאנשים שמעולם לא הייתה להם ברירה, אלא להיות נטועים עם שתי רגליהם בקרקע, לרצות לאפס אותם בסטירה מצלצלת.

חובה להבהיר שמרגול מעולם לא חלקה אתי את הכמיהה האלימה הזאת. אבל אם ההרהור חלף בראשך, גברת צנעני, תדעי שאת לא לבד.

נאמנים למקור

"המקור" יום ד' 21:00, ערוץ 10

בשתי מילים: מגיע להם. מגיע לאנשי "המקור" שאחרי שדעכה מעט היסטריית "האח הגדול", שכיווצה מאוד את הרייטינג (הלא גבוה גם כך) שלהם, ומאחר ש"כוכב נולד" נמצאת עוד עמוק באודישנים, ובכן - מגיע להם שנעשה להם כבוד. למה? כי ככל שיישמע הדבר מוזר, אין היום תוכנית תחקירים חשובה זולת "המקור".

אצל אילנה דיין ב"עובדה" יש סרטי תעודה מעולים, ב-"360" מנסים בלי הצלחה לרבע את המעגל, ואפילו תוכניות תחקירי הצרכנות לקחו פסק זמן עד סוף העונה.

אלמלא "המקור", לא הייתה נחשפת פרשת הנסיעות של בנימין נתניהו למשל. אמנם נתניהו מיהר לתבוע, אבל אנשי "המקור" מסרבים להתרגש ומעריכים כי מדובר בתביעה שתימשך בטרם תידון.

מאחר שימי החג דלים באירועים חדשותיים, נזכה לסיבוב נוסף בפגייה: פולו-אפ על כתבה מרגשת מתחילת העונה.

החוליה החסרה

דני סנדרסון "לא יפריד דבר", יום ד' 21:35, ערוץ 1

גם לדני סנדרסון מגיע כבוד. אמנם חלק ניכר משירי הנונסנס שלו איבדו במשך השנים את הלחלוחית, אבל סנדרסון ומפעלותיו - מימי "כוורת" דרך "גזוז" ועד ל"דודה", הם בעיניי החוליה החסרה של המוזיקה הישראלית.

"כוורת", למשל, הייתה נקודת האמצע בין להקת הנח"ל של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 לבין "משינה" של אמצע שנות ה-80 וצפונה.

אז מגיע לסנדרסון שנשב מול המסך ונפזם איתו כמה שירים ישנים ואהובים, נקשיב בנימוס לשירים צעירים יותר (אם כי כבר לא ממש חדשים) שגורמים לו (ולנו) להיראות זקנים יותר, ובעיקר נפרגן לאיש קטן עם אנרגיות גדולות.

ניצוצות של טירוף

"שרלוק הולמס", יום ד' 22:00, ערוץ יס 4

על הסרט הזה המלצתי כאן בעבר, אבל מאחר שעבור רבים מאיתנו ימי חול המועד הם הזדמנות בלתי חוזרת לערנות מאוחרת, הנה הוא שוב, הגדול מכולם, שרלוק הולמס.

הגירסה הקולנועית היפה הזאת של גאי ריצ'י ספגה חבטות מהמבקרים, אבל זכתה לאהדת הקהל, והוכיחה שלפעמים הבנתו של האחרון גדולה מיומרנותם המתנשאת של הראשונים.

שרלוק הולמס מוצג כאן אמנם כבלש מבריק, אבל מאוד לא אלגנטי: רדוף, פסיכוטי, אומלל, על גבול הטירוף. לונדון של המאה ה-19 מוצגת כביצה אפלולית של תככים ומזימות, והכול מגובה במשחק מעולה, בעלילה מותחת ובאקשן מצויין נוסח ריצ'י.