חיסול בסגנון המערב הפרוע

א. "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי" (אלברט איינשטיין)

בבוקרו של יום השואה, שעתיים וחצי לפני הצפירה, הודיע הנשיא האמריקני על חיסולו של אוסמה בן לאדן, הרוצח שעומד זה עשור בדרגת רוע אחת עם אדולף היטלר. בן לאדן חוסל אתמול, 1 במאי 2011. אדולף היטלר התאבד יממה קודם, לפני 66 שנה, ב-30 באפריל 1945.

שני ספרים, ללא קשר ישראלי, שפורסמו באחרונה מדברים על כך ששורשי הטרור הבן-לאדני הם בקשרים שנוצרו בין מוסלמים באזורי ברית המועצות לשעבר לבין אנשי הרייך השלישי ("לונדון וקירשנבאום", ערוץ 10, אתמול, יום א').

אמריקה מעבירה זה עשור קו ישר בין אויביה הלאומיים: היטלר, סדאם חוסיין ובן לאדן - את שלושתם הם רצו וגם קיבלו, כמיטב המסורת של המערב הפרוע, Dead or Alive. עוד נקמה קטנה: צילום פומבי של גופת בן לאדן המחוסלת, כמו הצילום של סדאם חוסיין בשעתו, עם עיניו המבוהלות ושערו המלוכלך. מי שמתעסק איתנו, שיידע לו.

ב. אמריקה - חבוטה ממשבר כלכלי שמשך כלפי מטה את כל העולם, עם דולר צונח, מעמד שברירי ונשיא שמתמוטט בסקרים; עם תחושה שהיא "מנהיגת העולם" שכשלה באידיאולוגיה ובשמירה עליה - חזרה היום לאיתנה, ובגדול. לא סתם חגיגות השמחה הספונטניות ברחבי המדינה. זה לא בן לאדן, זה אנחנו, האמריקנים. נחושים. מתמידים. משיגים. רק אנחנו מסוגלים לרדוף במשך עשר שנים וגם לחסל. לא סתם קוראים לזה "הומלנד סקיוריטי". שיא של גאווה לאומית. נקווה שזה יעזור לשוק ההון, כתבו הרבה אמריקנים באתרי התקשורת, שזה יעזור לכלכלה, יחזיר את הכתר לארצות הברית.

ג. בן לאדן, סמל הטרור של העידן הנוכחי, ההשראה הגדולה למעשי שטן, לא היה סגפן. הוא לא חי במערות פקיסטן, לא התרוצץ בסלעי טורה בורה, לא התחמם במדורה, לא אוכל צר ומים לחץ. הוא דווקא חי באחוזה בנויה היטב בפרבר של עיר, עם צבא נשק ומגינים אנושיים.

באחת הרשתות האמריקניות, אחרי שאמרו שהיום הזה הוא מסוג הימים של רצח קנדי והפיגוע בבנייני התאומים - מהימים שכל אחד יזכור תמיד איפה הוא היה ברגע שזה נודע לו - דיברו על היכולת הטכנית של זיהוי המטרה. זה היה מתחם גדול במיוחד, שבניגוד לסביבתו לא השתמשו בו בטלפונים סלולריים ולא התחברו בו לאינטרנט. בועה. לכן היא נחשדה ונחשפה. אולי זה היה כך, אולי אחרת. התחקיר לסרט, לסרטים, מתחיל להיכתב היום.

ד. אם הבחירות היו מתקיימות בקרוב, ברק אובמה היה לוקח אותן בענק. גם גיבור, גם נדיב. כשמאחוריו שטיח אדום עם קווי זהב בצדיו, הוא, דווקא הוא, הפייסן בין הנשיאים, הופיע הלילה, שעון וושינגטון, בפני האומות כמנצח מיומן.

בלי חיוך, בלי חגיגה מופגנת על הדם - בא, דיווח, הסתובב והלך, אבל גם פרגן לג'ורג' בוש, הנשיא מימי הפיגועים שזעזעו את העולם ב-11 בספטמבר 2001. נשיא רפובליקני, שעמיתיו היום מוצצים את דמו של הנשיא הדמוקרט.

ה. שמחה לרגע. אופוריה זמנית. עידן חדש של שלום ואהבה לא יבוא. בן לאדן חוסל מאוחר. בעשר השנים שארגוני הביון בכל העולם רדפו אחריו, הוא הספיק לגדל ולטפח אלפים רבים מאוד של מנהיגי שנאה וטרור. הם חונכו להמשיך את דרכה של החזית העולמית האסלאמית למאבק בצלבנים וביהודים, היא אל-קאעידה.

סגנו, דוקטור, הכירורג איימן אל-זוואהרי, חי ובועט אף שכמה פעמים כבר חשבו שגם הוא חוסל. הזרעים הרבים שנטמנו עוד יבערו. מהבוקר התרעות חמורות ביותר בארצות הברית ובמדינות המערב, שמירה על מוסדות ציבור ומוסדות דת נוצריים ויהודיים.