מי הזיז את ההפסדים של כור?

ההון העצמי של חברה בסוף שנה הוא בבסיסו ההון בתחילת אותה שנה, בתוספת הרווח בשנה זו. הכי פשוט בעולם - לפירמה יש 10 מיליון שקל בתחילת השנה, הרוויחה במהלכה 1 מיליון שקל, ובסוף השנה הונה מסתכם ב-11 מיליון שקל.

למשוואה הזו מכניסים את התנועות ההוניות (הקשורות לבעלי המניות) - הנפקות של מניות המגדילות את ההון, ומנגד חלוקות הדיבידנדים שמקטינות את ההון, ועדיין חישוב ההון בסוף התקופה הוא טריוויאלי - הון בתחילת תקופה בתוספת הרווח, בתוספת הנפקות ובניכוי הדיבידנד.

אבל למה להשאיר את הדברים פשוטים כשאפשר לסבך? כך, עם אימוץ התקינה הבינלאומית הוצאו סעיפים תוצאתיים קלאסיים מדוח הרווח-והפסד, ואולם הם עדיין משפיעים על ההון העצמי. למשל, התאמות שקשורות לתרגום דוחות של חברות בנות, שנחשבו פעם סעיף מימוני קלאסי, הוצאו מדוח רווח והפסד, וכך גם רווחים והפסדים מניירות ערך (שעמדו בתנאים מסוימים). אלא שאת ההון העצמי אי אפשר לסדר, ולא אכפת לו אם הסעיף הזה נרשם או לא בדוח רווח והפסד - ברגע שהוא קיים, הוא משפיע על ההון העצמי. הוא לא יכול לברוח.

ואם כך, אז מה זה בכלל משנה אם רווחים או הפסדים מני"ע יירשמו או לא יירשמו בדוחות רווח והפסד? אחרי הכול, זו סתם סמנטיקה. זאת ועוד: הסעיפים הללו שמדלגים על הדוח התוצאתי מועברים לדוח חדש - דוח על הרווח הכולל האחר, שבו נרשמים כל אותם סעיפים שמסיבות שונות (ולפעמים משונות) הוחלט שאינם צריכים להיות בדוח רווח-והפסד הקלאסי. שני הדוחות - רווח והפסד והדוח הכולל האחר, מתחברים לדוח על הרווח הכולל שהוא כבר כולל הכול - רווח (הפסד) קלאסי והתאמות שנובעות מסעיפים שונים. וזה רק מחזק את התחושה שיש כאן עניין של הצגה בלבד. הרי מה זה משנה איך קוראים לרווח, "נקי" או "כולל"?

איך סעיף חשבונאי נוגע לבעלי המניות

מסתבר שזה משנה. ההצגה חשובה. דוח רווח והפסד עדיין זוכה למרב ההתעניינות, כאשר מעטים ממשיכים לדוח על הרווח הכולל. ומעבר לכך, לכאורה לא משנה איפה רשומה ההכנסה או ההוצאה (רווח-והפסד או בדוח על הרווח הכולל האחר), היא בסופו של דבר תתבטא בהון העצמי.

אלא שבפועל יש לכך חשיבות ענקית - ההון הוא אמנם אותו הון אבל המרכיבים שלו שונים. רווחים או הפסדים מדוח רווח והפסד מצטרפים ליתרת הרווח (יתרת העודפים), שהיא חלק מההון העצמי והיא מקור חלוקות הדיבידנדים לבעלי המניות. מנגד, סעיפים שמגיעים דרך הרווח הכולל האחר, כמו רווחים או הפסדים מני"ע זמינים למכירה או תרגום של דוחות כספיים של חברות בחו"ל, מתווספים לסעיפים הוניים (כחלק מההון העצמי) אך לא ליתרת העודפים. רווחים או הפסדים מני"ע זמינים למכירה יצטרפו לקרן הון של נכסים פיננסיים זמינים למכירה; רווחים/הפסדים מתרגום דוחות של חברות מוחזקות בחו"ל יצטרפו לקרן תרגום בגין פעילות הון.

מכאן, שזה לא רק סמנטיקה. יש חשיבות גדולה לסיווג של סעיף מסוים בדוח רווח והפסד, או מחוץ לו, כשהסיווג משליך על העודפים ובהתאמה על יכולת החברה לחלק דיבידנדים לבעלי המניות.

כשההפסד "מהותי" או "מתמשך"

והנה מקרה מעניין: כור מקבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר השקיעה בעיצומו של המשבר הגדול (אוקטובר 2008) במניות הבנק השוויצרי קרדיט סוויס (CS). ההשקעה סווגה כ"השקעה זמינה למכירה", שבלשון פשוטה אמורה להימכר מתישהו, ללא מועד מוגדר מראש. בספרים מוצגת לרוב השקעה מסוג זה על פי השווי בשוק, כשהרווחים או ההפסדים ממנה נזקפים לקרן הון (כלומר דרך הדוח על הרווח האחר). עם זאת, אם מדובר בהפסד משמעותי (ירידת ערך משמעותית), אזי תחת מבחנים מסוימים יש לרשום את ההפסד בדוח רווח והפסד; וכאשר מממשים את ההשקעה במניות זוקפים את הרווח/הפסד לדוח רווח והפסד.

כור הרוויחה מיליארדים מההשקעה, גם "על הנייר" וגם במימושים בפועל, אבל בזמן האחרון, ובמקביל לשינויים בפוזיציה בנייר, ההשקעה הנוכחית מגלמת הפסד (אם כי בסך הכול כור עדיין מורווחת מאוד על השקעתה). נכון לסוף הרבעון הראשון, ההשקעה בקרדיט סוויס מגלמת הפסד של 1.34 מיליארד שקל. זה הפסד "על הנייר", שעדיין לא מומש ולכן לא מופיע בדוח רווח והפסד. עם זאת, כאשר ההפסד מהותי ומתמשך, יש לרשום אותו בדוח רווח והפסד.

מתי זה "משמעותי" ומתי זה "מתמשך"? התשובה נמצאת בביאורים לדוחות: "...ירידת הערך תיחשב כמשמעותית אם הירידה בשווי ההוגן היא בשיעור של 30% מהעלות המקורית, או אם הירידה היא במעל ל-25% מהעלות המקורית במשך תקופה של שלושה חודשים רצופים שסיומם בתאריך החתך. ירידת הערך תיחשב כמתמשכת אם הירידה בשווי ההוגן ביחס לעלות המקורית הינה על פני תקופה של 12 חודשים ברציפות". הירידה בערך ההשקעה בקרדיט, שהסתכמה (במונחי עלות) בכ-7 מיליארד שקל, היא סביב 20%, כך שאולי אינה נכנסת בהגדרה של ירידה משמעותית, אבל היא לא רחוקה וקיים סיכון שההפסד הזה יתגלגל לדוח רווח והפסד.

על רקע זה, כור ציינה במסגרת הדוח לרבעון הראשון כי היא בוחנת אימוץ מוקדם של תקן חשבונאי IFRS 9, שמטפל (בין היתר) בהשקעות בניירות ערך ועשוי לבטל את החששות מרישום ירידת ערך ההשקעה בדוח רווח והפסד. על פי התקן החשבונאי, השקעה במניות תירשם בכל תקופת חתך לפי שווי השוק, כאשר קיימות שתי אפשרויות: להציג את השינויים בערך ההשקעה במסגרת דוח רווח והפסד, או להציגם במסגרת הדוח על הרווח הכולל האחר, אבל זה רק אם מלכתחילה (תחילת יישום התקן) החברה מיישמת אפשרות זו (לא ניתן לעבור אליה).

כור, כך נראה, יכולה בעת היישום המוקדם לקבוע את האלטרנטיבה המתאימה לה. במידה שתבחר לרשום את ההשקעה רק בדוח על הרווח האחר, היא תימנע מרישום הפסד גדול (נכון לעכשיו), וכך לא תיפגע יתרת העודפים של החברה הראויים לחלוקה כדיבידנדים.