הפליק-פלאק של שטייניץ

שר האוצר, יובל שטייניץ, נוהג להסתובב בחצי השנה האחרונה עם חזה נפוח. המאבק הצודק והמרשים שלו להעלאת תמלוגי הגז ולאימוץ מסקנות ועדת ששינסקי הפך אותו לרברבן סדרתי. כנס אחרי כנס הוא מגיע ומתהדר בקשיחותו הגברית והבלתי מתפשרת. עשוי ללא חת, איש לא יכופף אותו.

כך היה בכנס קיסריה האחרון, שהתקיים לפני כחודש. הוא שב לאיים על ברוני הגז ושלח רמזים גם לכיוונם של טייקוני החלב, אבל קודם הוא דיבר על העובדים הזרים. שטייניץ הישיר מבט אל באי הכנס המכובדים ואמר להם בלי להתבלבל: "אני מודאג. היום מתחיל ביקוש לידיים עובדות בישראל, ואני רואה התגברות של הלחצים להביא עוד עובדים זרים מצד קבוצות של אינטרסנטים. אנחנו צריכים לעצור את הלחצים האלה".

אדון רמבו כלכלי שכח לספר לקהל דבר אחד קטן: הוא כבר הקפיא אשתקד את החלטת הממשלה להפחית משמעותית את מספר העובדים הזרים בבניין, לאחר שנכנע לאותן "קבוצות של אינטרסנטים". לא רק הקבלנים היו בין הלוחצים, אלא גם הצמד שרגא ברוש ועופר עיני.

כותב שורות אלה, בהערת ביניים לא אופיינית (ולא מנומסת) אך מתבקשת לאור הנסיבות, ניסה להעיר את תשומת לבו של שטייניץ לדיסוננס הזה. אבל שטייניץ, אימת האינטרסנטים, הרים את קולו והשתיק את הרחש המעיק בקלות מרשימה. איש מרשים.

השבוע התבשרנו שלא מדובר רק בדיסוננס, אלא בפליק-פלאק של ממש: שטייניץ הסכים להגדיל את מכסת הזרים בבניין ב-3,000 עובדים נוספים, ולדחות בשלוש שנים נוספות את מתווה ההפחתה של מספרם. בכנס קיסריה הוא הסביר שהעובדים הזרים לא מאיימים על עורכי הדין או על טייסים באל על, אלא על העובדים החלשים ביותר בחברה.

איך מתגברים לדעתו על הטענה כי הישראלים לא רוצים לעבוד במקצועות מסוימים? "השוק יאזן את עצמו, ושכרם של העובדים החלשים יעלה", הוא הסביר אז. נו, אז הוא הסביר.

הבלבול של האוצר

משרד האוצר טען השבוע כי הגדלת מספר העובדים הזרים בענף הבניין נובעת מהגידול בהיקפי הבנייה בשנת 2011. זה מעניין, בעיקר משום שאותו משרד פירסם השבוע סקירה שבה נאמר כי בחודש יוני "נמשכה הירידה החדה בהיקף העסקאות בשוק הנדל"ן, לרמה הנמוכה ביותר מאז יוני 2004".

לפי אותה סקירה, מחירי הדירות ירדו בחודש מאי ב-0.5%, ואילו באזורי הביקוש העיקריים (במרכז ובשרון) נרשמה ירידה של 1.8%. ואם למישהו היה ספק, בסקירה נאמר עוד כי החולשה במכירות בלטה במיוחד בפלח השוק של דירות חדשות - כלומר אותן דירות שבונים אותם קבלנים שלמענם העניק שטייניץ מתנה יקרת ערך בשל ה"גידול" בהיקפי הבנייה. בכנס קיסריה, אגב, שטייניץ התריע דווקא כנגד הנטייה לדרוש עובדים זרים בשל נתוני צמיחה. "הדבר הכי חשוב בעת צמיחה הוא למנוע מהצמיחה להביא בעקבותיה גידול משמעותי במספר העובדים הזרים... המנגנון הבדוק ביותר להבטיח שצמיחה תביא להגדלת פערים בחברה הוא שהיא תלווה בשאיבה של כוח אדם זול של עובדים זרים מדינות העולם השני והשלישי".

המתנה הזו של שטייניץ לקבלנים כבר יצרה מדרון חלקלק. בעלי המלונות, ברוב חוצפתם, כבר דורשים מהמדינה לאפשר להם להעסיק עובדים זרים. המלונאים בצפון מסתדרים היטב עם כוח האדם הישראלי-ערבי, אולם המלונאים באילת "סובלים" מהיעדר של כוח אדם כזה. היהודים, לעומת זאת, כבר לא ממהרים לעבוד בבתי המלון, בטח שלא בתפקיד של חדרנים.

קל להאשים את הישראלים היהודים בפינוק, אלא שזה הרבה יותר מורכב: כמו בענף הבניין, הבאתם של העובדים הזרים או הפלסטינים מיתגה ענפים מסוימים כענפים "של זרים", ולכן הדירו את היהודים.

זה לא רק השכר הנמוך, אלא בעיקר המרקם החברתי, המעמד במקום העבודה. שטייניץ, ה"רמבו הכלכלי" שלא נכנע לשום לחץ, האיש שהתנגד להסכם קיבוצי שנועד להעניק לעובדי הניקיון תוספת שכר של 20%, עשה עכשיו עוד צעד לריסוק הצווארון הכחול בחברה הישראלית.