ענת לוין: "לרגע לא חשבתי להיות מנכ"ל של מגדל"

לפני ימים אחדים חזרה ענת לוין מחופשה באיי הגלאפגוס. היא הצטרפה למשך שבוע לבנה הבכור, דויד בן ה-23, שמטייל בדרום אמריקה. "בגלאפגוס אין טורפים, בניגוד לשוק ההון", היא מחייכת, "וגם ההתנתקות הטוטאלית הזאת - בלי קליטה, בלי טלפון, בלי טלוויזיה, זה משהו שלא קרה לי כבר שנים. אחר כך קיבלתי בבום אחד את כל המיילים וההודעות, וזה היה קטע קשה. צריך להתרגל שוב".

גם לפני קצת יותר משנה מצאה את עצמה לוין מתרגלת לשינויים, כשעברה לבנק הפועלים, אחרי שמונה שנים שבהן כיהנה כראש חטיבת ההשקעות והאשראי המאוד מוערכת של חברת הביטוח מגדל. "ציון קינן התקשר ואמר שאנחנו צריכים להיפגש", משחזרת לוין. "הנחתי שמדובר בעסקה או בהשקעה. לא חשבתי בכלל שזה קשור להצעת עבודה. כשנפגשנו הוא אמר, 'ראיתי שסירבת להתמנות לתפקיד המפקחת על הביטוח, ואני מציע לך לבוא לבנק'. אמרתי לו שאני נמצאת במקום שטוב לי בו, והוא ענה, 'עצם זה שהתלבטת אותת לי שאת בשלה לשינוי. אני מציע לך לבוא וללמוד עוד מקצוע'".

לוין שקלה שבוע ("ברור שהיו התלבטויות") לפני שנענתה, ובמאי 2010 החלה לשמש כממונה על חטיבת ה- Global Treasury(GT) וכמשנה למנכ"ל בנק הפועלים - מהלך שהפתיע מאוד את השוק, המורגל במעבר של בנקאים בכירים לשוקי הביטוח והפיננסים, אבל כמעט שלא רואה תנועה בנתיב הנגדי. "זה לצאת ממקום מאוד נוח, אבל אני מאמינה ברוטציה", מסבירה לוין. "אני לא מאמינה באנשים שנאחזים הרבה שנים בתפקידים שלהם, ונאה דורש, נאה - מקיים. זה לא קל, אבל זאת גם הזדמנות גדולה. בעצם עשיתי הסבה מקצועית, עברתי יותר לצד הניהולי מהצד המקצועי, ואני משלימה בצורה מלאה את ההבנה שלי על כל ההיבטים של שוק פיננסי. זאת עמדה שמאפשרת לי את הלמידה הכי בסיסית של מה זה להיות בנקאי. אני יושבת בלב הקופסה השחורה של הבנקאות".

נדמה שלוין לא יכולה הייתה להגדיר זאת טוב יותר. מתחילת 2006 לא היה רגע דל בבנק, שהיטלטל בין שערוריית בונוסים לבכירים, הדחת קודקודים (יושבי הראש שלמה נחמה ודני דנקנר, המנכ"ל צבי זיו), הפסדים כבדים (1.5 מיליארד דולרים במשבר ב-2008), זיגזגים (ביטול רכישות של בנקים ברוסיה ובאוקראינה), מריבות מתוקשרות עם הרגולטורים (רשות ניירות ערך ובנק ישראל), מנכ"ל ויו"ר חדשים (ציון קינן ויאיר סרוסי).

חטיבת ה-Global Treasury הייתה זו שהביאה את הבנק להפסדי עתק של כ-4 מיליארד שקלים במשבר הגלובלי החריף של 2008, על רקע השקעות באג"ח מגובות משכנתה (MBS); ולוין אמונה הייתה על פרויקט השיקום. החטיבה כוללת מאתיים עובדים ומנהלת את הנכסים הפיננסיים (שאינם אשראי) של הבנק, כולל הטיפול בהתאמת הנכסים להתחייבויות וניהול כספי הנוסטרו, שהיקפם כ-80-60 מיליארד שקלים.

לשם החטיבה אמנם אין מונח מקביל בעברית, אבל ללוין יש הצעה משלה על מנת להסביר מה היא עושה: השרברבייה. "את יושבת בבטן הספינה על כל הברזים ופותחת את כל הסתימות. אנחנו בעצם הבנק של הבנק, אנחנו מאפשרים כל יום למערכות העסקיות של הבנק לתפקד. אנחנו קונים מהן כסף ומוכרים להן כסף כדי שהן ייתנו אשראי, ובדרך אנחנו מנקים את כל הסיכונים - סיכוני שוק, ריבית, מוניטין ועוד, כל הסיכונים שהם לא סיכוני אשראי או תפעול".

ניקוי הסיכונים לא עבד כל-כך טוב בעבר. אלה לקחים הופקו בעקבות המשבר?

"הלקח הוא לעבוד כל הזמן עם איזונים. איך בונים תיק יעיל, איך מפזרים נכון את הסיכונים, איך מנהלים אותם אחד מול השני, מהן תוכניות המגירה, איך אתה לומד עד שיש לך הבנה עמוקה של מה אתה עושה. כי תמיד יקרה משהו שלא ציפית לו ואת צריכה להיות ערוכה מראש עם כלים. במונחים האלה, שום דבר לא השתנה מהתפיסות הרגילות שלי, שבגינן לא קניתי CDO (אג"ח מגובות נכסים) בתפקידי הקודם".

"כמו לעלות על מכונת ריצה"

כשלוין נחתה בביצה הסמיכה ומוכת הפוליטיקה הפנימית של הפועלים, היו בכירים בבנק שלא ראו בעין יפה את מינויה של הכוכבת החדשה. שתיים מהן היו חנה פרי זן, ראש חטיבת נכסי לקוחות, ולילך אשר טופילסקי, ראש החטיבה הקמעונית. מיד לאחר הגעתה של לוין החל קינן במהלך לבחינת איחוד חדרי המסחר של הבנק (שהיום מפוצלים בין חטיבת נכסי לקוחות לחטיבת GT) תחת לוין; מהלך שפוגע קשות במעמדה של פרי זן. ואילו אשר טופילסקי האמביציוזית זיהתה מולה יריבה אמביציוזית לא פחות על תפקידים בכירים בבנק בעתיד.

"הייתי צריכה לקחת מיד את המקל", כך לוין. "זה כמו לעלות על מכונת ריצה שכבר רצה מהר מאוד. מישהו קפץ ממנה ואתה צריך לעלות עליה ומיד להתחיל לרוץ".

את מרגישה הבדל בינך, שגדלת מחוץ לבנק, לבין חברי הנהלה שצברו קילומטרז' גדול יותר במערכת הבנקאית?

"ניסיון פיננסי הוא ניסיון פיננסי. נכון שצריך ללמוד שפה חדשה, ולראשונה בחיי אני לא מתעסקת רק בצד הנכסים אלא גם בצד ההתחייבויות, אבל לומדים מהר מאוד והעולם של מערכת פיננסית מורכבת לא חדש לי".

ועדיין, בנק זה לא חברת ביטוח.

"כשלומדים זה אף פעם לא קל, אבל אני אוהבת ללמוד. ברור שההתחלה היא תמיד יותר קשה מאשר להיות בסוף תפקיד, אחרי עשר שנים. אבל כמה פעמים בחיים יש הזדמנות ללמוד דברים מחדש? אני בן-אדם עם רעב גדול לידע של דברים חדשים".

איך את מסכמת את השנה הראשונה שלך בבנק?

"מאתגרת. מעניינת. זה עולם אחר לגמרי. בנק זה כמו קובייה הונגרית, כל מה שאת עושה משפיע על חטיבות אחרות וחטיבות אחרות משפיעות עלייך. זה שונה מניהול השקעות או מניהול תיק. הקצב הוא אחר, כל הזמן צריך לפתור כמה משוואות במקביל".

למה יצא לך שם של מנהלת נוקשה?

"אני מנהלת נוקשה? אני לא חושבת שאני נוקשה. כמו שאני דורשת מעצמי להבין את הדברים לעומק, אני מצפה גם מאחרים. אני חושבת שאנשים צריכים לדעת להגיד לפעמים 'אני לא יודע', 'שאלה טובה', 'אני אלך ללמוד', 'אני אלך לבדוק את עצמי'. אני עושה את זה בהרבה מקומות.

"המחמאה המקצועית הגדולה ביותר שקיבלתי הייתה מאדם חרדי שעבדתי מולו ואמר לי, 'את כמו תלמידת חדר'. אני גם תמיד דורשת מעצמי לראות את הצד השני ולנתח טוב מאוד את הדרך שלא בחרתי, ממש כמו את הדרך שבה בחרתי. זאת נוקשות? לא, אתה מנסה ללמד את האנשים שאם אתה עושה את הלמידה הזאת, כשקורה הדבר שלא ציפית לו - ותמיד בשווקים יש הפתעות - אתה מגיע עם המון ידע כדי לנהל את זה".

הנה דוגמה אחת לסגנון הניהול שלה: כשנכנסה לוין בעבר לתפקיד מנהלת ההשקעות במגדל, היא תלתה לעובדים שלט בחדר העסקות ובו כתבה: "זה לא אתם, זה הכיסא שעליו אתם יושבים".

למה התכוונת?

"כשאתה אחראי על כסף של אחרים, אתה יכול להתבלבל. אתה יכול מהר מאוד לחשוב שזה אתה, שזה ההון שלך, אתה העוצמה. העוצמה הזאת, שיש לך סכומי כסף אדירים תחת היד, עלולה חס וחלילה לגרום לך להיות לא צנוע. ולאבד את הצניעות - גם בחברת ביטוח, גם בבנק - בתפיסת עולמי זה לא נכון. אתה צריך להבין שאתה משרת תפקיד, ארגון ומטרה. אני חושבת שזה נכון גם לגבי מפקדים בכירים בצבא ובכל תפקיד שיש בו כסף, כוח או שררה שיכולים לעוור אותך".

הצניעות הזאת קיימת אצל מנהלי ההשקעות הבכירים בישראל?

"אני מקווה שכן. תשמעו, קל מאוד להסתנוור. את נותנת לאיזה ילד מיליארדי שקלים (הכוונה לגופים מוסדיים), הוא יכול להזיז מניות, למכור ולקנות איגרות חוב, להפיל חברות או להעלות חברות. במקביל יש ריכוזיות שמאוד עולה, ובאיזשהו שלב יצטרכו להתמודד איתה. אם חשבנו בעבר שיש הרבה מאוד גופים מנהלים, היום מדברים על שבעה-שמונה גופים שמנהלים את הכסף של כולם. 97% מכספי קרנות הפנסיה, למשל, מוחזקים בארבעה גופים".

"הרגולציה לא בנויה להצלחה"

הריכוזיות בשוק ההון מובילה לנושא הקרוב לליבה של לוין: הרגולציה בישראל. כבר שנים היא מותחת ביקורת על הרגולטורים, אבל בנובמבר 2009, כששר האוצר יובל שטייניץ הציע לה להתמנות לתפקיד הממונה על שוק ההון והביטוח, היא סירבה. גם שיחת טלפון מראש הממשלה בנימין נתניהו לא גרמה לה לשנות את דעתה.

ברגע האמת, כשנתנו לך הזדמנות להיות רגולטור, סירבת. למה?

"זה נורא אישי. יש המון צדקנות וחשיפה אישית שנגזרת עליך אחרי שאתה פורש מהרגולציה. אנחנו לא סלחניים כלפי אקס רגולטורים ומשרתי ציבור. יש אנשים מצוינים שסובלים אחר כך מאוד קשה בעולם התקשורתי והעסקי, בלי שום סיבה".

למה את מתכוונת?

"זאת מדינה מאוד קטנה. אחרי שהרגולטורים פורשים מנסים לצנן אותם, כמו שוקי אורן (שפרש בחודש שעבר מתפקיד החשב הכללי), שצריך עכשיו לחיות שנה על חשבונו. איפה נשמע דבר כזה? בן-אדם הגיע מתפקיד מנכ"ל בנק לאומי בשווייץ, בא לשרת את המדינה, אחר כך הוא צריך לחיות במשך שנה מהחסכונות שלו. למה? איזו מין מדינה אנחנו? וגם אחרי הצינון, בכל תפקיד שיעשה יגידו, אה, אתה היית חשב כללי, עזרת לו במקום הזה והזה, והנה עכשיו הוא לוקח אותך - לא משנה אם זה נכון או לא".

במילים אחרות, זה הפחיד אותך.

"זה לא הפחיד אותי. זאת דילמה קשה. אבל בואו נגיד שגם עם זה עוד אפשר היה להתמודד. אני לא חושבת שהמבנה של הרגולציה כיום בנוי להצלחה. ודאי שלא בתקופה מאוד קצרה של שלוש שנים, שאת באה מבחוץ, ובקושי יכולה להוביל נושא ולהביא אותו עד לקצה".

מה צריך להיות המבנה הנכון?

"צריך רגולטור אחד שיהיה אחראי על היציבות של כל המערכת - בנקים, ביטוח, שוק הון, ורגולטור אחר שאחראי על הצרכן. היום כל הרגולטורים אחראים גם על זה וגם על זה, וזה מתנגש. ואז מקבלים עולם שבו ה'אקו סיסטמס' לא מלא ואין גבולות ברורים של מי עושה מה. יש רגולטורים באמת טובים בישראל, בהיבט הזה שהם ישרי דרך, חבר'ה חכמים שיש להם המון רצון טוב. הבעיה היא שבכל פעם מושכים את השמיכה מכיוון אחר; פעם יוצאת הרגל הזאת ופעם השנייה. אין מחשבה על איך בסופו של דבר הדברים יעבדו".

כשמבקשים מלוין לתת עצה אחת לעודד שריג, הממונה הנוכחי על שוק ההון, היא בוחרת בחיזוק הצרכן. "איך זה יכול להיות", היא אומרת, "שאין על המדף מוצר שמבטיח תשואה בפנסיה? מצד אחד המדינה מכריחה אותך לחסוך, כי היא לא רוצה את האחריות עליך כפנסיונר. מצד שני היא אומרת שהסיכון הוא עליך ומסירה את האחריות. הפנסיה היא השכר החודשי של הפנסיונר, ואנשים לא רוצים אי-ודאות בשכר שלהם. כרגע כל השוק, טריליון שקלים של כספים פנסיוניים, מתפקד כמו קרנות נאמנות עם הטבות מס. לא רואים את זה בשום מקום בעולם. במגדל היה רצון לעשות מוצר כזה, אבל מי שהתנגד היה המפקח על הביטוח. אם היה רגולטור שאחראי על הצרכנות, הוא היה מעודד את האפשרות הזאת".

ואולי אם לרגולטורית יקראו ענת לוין זה יקרה?

"אתם יודעים מה, אין ספק שאני אגיע. אני צריכה לעלות על העגלה הזאת. אבל זה צריך להתאים במקום הנכון במעגל החיים, וכשאתה יודע שיש לך תנאי היסוד להצליח. אתה לא יכול להגיע ולא להצליח".

לשאול הכול מהתחלה

קודם הגעתה לבנק הפועלים, הקימה לוין במגדל מערך ניהול השקעות שהיווה מודל לחיקוי לרגולטורים ולגופים מוסדיים אחרים. היא חלשה על ניהול נכסים בהיקף 100 מיליארד שקלים, והודות ליכולת שלה להיות יצירתית אך גם שמרנית כשצריך, צלחה מגדל בשלום את משבר 2008. אבל לא תמיד נהנתה לוין מפרגון הקולגות. בשנים הראשונות שלה במגדל היא ספגה ביקורת רבה על כך שחברת הביטוח רשמה תשואות פחות טובות מהמתחרים, גם בתקופות של גאות. שוב ושוב היא נאלצה להצדיק את הפעולות שלה, ולהסביר שמבחינתה ניהול השקעות לטווח ארוך לא כולל רק את התשואה המיידית, אלא גם ניהול סיכונים מאוזן.

לשוק לקח זמן להבין את הראש שלך.

"נכון. אבל אני מאמינה שאדם צריך לעשות את מה שהוא מאמין שהוא נכון, ואם הוא לא יכול לעשות את זה, אז שלא יעשה. אני קצת שונה בעניין הזה. אני מאוד אוהבת את הספר 'בגדי המלך החדשים', שאומר, תסתכלו על כל דבר בעיניים רעננות של ילד ותשאלו את השאלות מההתחלה. בהרבה מקומות בחיים, אנשים רגילים לתפיסות מסוימות ולא שואלים את השאלות מהיסוד. זה לא קל, ושלב השאלות אולי מציק, אבל כך עושים את הדברים אחרת, וזה מה שאני אוהבת".

לא רצית להישאר במגדל ולהתמנות בעתיד למנכ"ל?

"לרגע לא חשבתי להיות מנכ"ל מגדל. בשביל להיות מנכ"ל מגדל צריך לעבור מסלול בדרך, ניהולי או אחר. אני גם חושבת שמנכ"ל מגדל מאוד ראוי, ויונל כהן יהיה שם לעוד הרבה זמן".

העזיבה שלך לא קשורה לעובדה שכהן התערב לך מאוד בעבודה ואיים על העצמאות שלך? יש הטוענים שהוא אף ניסה להצר את צעדייך.

"יונל ואני חברים מאוד-מאוד טובים. אני מאוד מעריכה ואוהבת אותו, ואני חושבת שהוא איש ביטוח מבריק ואיש עסקים טוב מאוד".

בכלל, לוין מתגאה ביחסים טובים עם כל הבוסים שהיו לה. את אחד מהם, ניר גלעד, לשעבר ראש תחום אסטרטגיה והשקעות במגדל ובהמשך מנכ"ל החברה לישראל ויו"ר צים, היא פגשה בסיטואציה לא טריוויאלית: כשטיפלה, כנציגת הגופים המוסדיים, בהסדר החוב בצים.

איך היה לשבת מול הבוס שלך לשעבר בהסדר חוב?

"זה דווקא תרם לדיאלוג. את יושבת מול מישהו שעבדת מולו והסתדרת איתו ויש אמון גדול מאוד בין הצדדים, בלי כל החשדנות והמשחקים. מעבר לכך, שני הצדדים הגיעו מתוך רצון להציל את צים".

איך את מסבירה את העובדה שזה אחרי זה, אנשי עסקים בישראל לא עומדים בחובות שלהם? בשבוע שעבר היה זה אילן בן-דב, שהודיע על הסדר חוב בטאו.

"לכל איש עסקים יש תקופות טובות יותר ופחות. זה לא משהו נדיר. במשבר הקודם, כל עולם האשראי היה בנקאי והבעיות לא יצאו החוצה. היום האשראי בחציו בנקאי ובחציו מוסדי. אנשים שנותנים אשראי, ולא חשוב מאיזה גוף הם, צריכים לדעת ללוות עסקים גם בתקופות פחות טובות, וניהול אשראי זה חלק מהעניין. בשביל זה אתה לוקח מרווח סיכון, כי לפעמים הוא מתגשם. האם לקחת מספיק מרווח סיכון? זאת כבר שאלה אחרת".

זוגיות שוק הונית

לוין חיה ונושמת את שוק ההון גם בבית. בן זוגה הוא מאיר ברון, ממקימי פסגות וכיום משנה למנכ"ל בית ההשקעות איי.בי.איי.

איך מסתדרים בני זוג שעובדים בשוק ההון?

"בתחילת מערכת היחסים שלנו לקחנו צנצנת, וכל פעם שמישהו דיבר על שוק ההון הוא היה צריך לשים בה שקל. אבל זה תורם לשיתופיות, אנחנו מאוד מבינים אחד את העולם של השני. הוא מבין את הלחצים ואת הלבטים שבהם אני נמצאת, ואם קורה משהו והוא נשאר בעבודה ארבעה ערבים רצופים, אני יודעת בדיוק מה עובר עליו. אבל אנחנו לא מדברים על דברים ספציפיים בעבודה. שנינו 'יקים' ושמירת הגבולות מאוד חשובה".

במערכת הפיננסית מעריכים שהפוזיציה של לוין בבנק הפועלים היא בבחינת מקפצה טובה, שתביא אותה בעתיד עד לקצה הפירמידה. הרי אם סמדר ברבר-צדיק יכולה להיות בנקאית במשך פחות משלוש שנים ולהפוך למנכ"לית הבינלאומי, ואם רואת חשבון כמו רקפת רוסק-עמינח היא המועמדת המובילה לתפקיד מנכ"לית לאומי, אף אחד לא יתפלא אם זה יהיה בעתיד גם הכיוון של לוין.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"חכמה הדרך מההולכים בה. חלק מהצניעות זה לדעת שהחיים חזקים יותר מכל דבר. יש אנשים שמשרטטים את הקריירה שלהם שנים קדימה, אבל אני לא מאמינה בזה. אף פעם לא בניתי לעצמי מסלול ואמרתי, כדי להגיע לתפקיד מסוים אני צריכה לעשות ככה וככה. כל מה שאפשר לעשות זה לאסוף מיומנויות ולהעשיר את מגוון הידע שלך. אחר כך החיים מובילים אותך".

תפקיד של ראש חטיבה עסקית בבנק הוא אופציה מבחינתך להמשך?

"יום אחד - ברור. ברור שזה תפקיד שמתאים. אבל גם יכול להיות שזה לא יקרה".

את רואה את עצמך בעתיד בתפקיד מנכ"ל בנק?

"אני בנויה להוביל מערכות. אני בנויה לזה מחשבתית. אם זה יהיה בנק, אני לא יודעת. זה כבר עניין של הדרך".