הסדין האדום של אנשי מסיבת התה

בכל מערכת בריאות יש כשלים: האמריקנית והישראלית הן שיאניות מדינות העולם המפותח

התקציב האמריקני הפדרלי בשנת הכספים 2010 הסתכם ב-3.456 טריליון דולר, בערך 23% מהתמ"ג הנומינלי. מהו סעיף ההוצאה הגדול ביותר? לא הגנה, אלא ביטוחי הבריאות מדיקייר ומדיקאייד לגמלאים (65 ומעלה) ולמיעוטי יכולת, וזה במדינה שמתגאה בשירותי בריאות פרטיים. 793 מיליארד דולר, 23% מהתקציב, הופנו למימון השירותים הללו שהולכים ותופחים. הביטוח הלאומי היווה רק 20% מהתקציב, כמו גם הוצאות ההגנה (כ-700 מיליארד דולר כל אחד).

הנה מכתב שנשלח למערכת ה"ניו יורק טיימס" לפני כמה חודשים מקוראת מפילדלפיה: "מי שאומר שמדיקייר הוא שירות חינמי למבוגרים בוודאי לא שאל אף מבוגר מהן הוצאות הבריאות החודשיות שלו.

מדיקייר גובה מדי חודש 96.50 דולר מהמחאת הביטוח הלאומי שלי. אחותי שהכנסתה גבוהה יותר משלמת 245 דולר בחודש מדמי הביטוח הלאומי שלה. הפוליסה המשלימה שלי היא 252.70 דולר בחודש ללא רפואת שיניים או עיניים. ההשתתפות שלי בעלות תרופות היא 32.40 דולר בחודש, מלבד העלויות הנוספות שגדלות ללא הפסקה. בסך הכול מדובר על 4,579.80 דולר בשנה. מה חינמי בזה?"

שירותי הבריאות בארה"ב הם במידה רבה מיצוי הרע בכל העולמות האפשריים - השתתפות גבוהה לפנסיונרים, נטל איום על מעסיקים, תעריפים בלתי-אפשריים וכיסוי ביטוחי לא מלא. המסקנה המתבקשת היא להעביר את המערכת לשיטה האירופית-ישראלית של גביית היטל בריאות ממלכתי בתוספת אופציה של כיסוי משלים.

בהנחה ש-80% מהאמריקנים הם שכירים, כוח עבודה של מעל 100 מיליון בני אדם, ובהנחה של היטל בריאות בשיעור 3%-5% מהשכר שיחליף את רוב ביטוח המעסיקים, הממשל יוכל לגייס 200-300 מיליארד דולר בשנה למערכת בריאות בסיסית לפני ביטוחים משלימים (שאת חלקם המעסיקים יממנו) בהנחת דמי בריאות של 2,000-3,000 דולר בשנה לשכיר ממוצע (שמרוויח 40,000-60,000 דולר בשנה).

אך הסבירות לפתרון כזה, שיבטל הוצאה תקציבית שנתית של 800 מיליארד דולר, נמוכה יותר מהסבירות לכך שאלביס פרסלי חי וקיים. אגף "מסיבת התה" הרפובליקני מכתיב את האג'נדה הציבורית. מערכת בריאות ציבורית היא סדין אדום קיצוני בעיניו, שמצדיק גם שפיכות דמים ברחובות. גם רפורמת הבריאות המגומגמת של אובמה מהשנה שעברה, להקמת מערכת ציבורית מקבילה למערכת הפרטית, מעולם לא המריאה.

בכל מערכת בריאות בעולם יש כשלים. שתי השיאניות בעולם המפותח הן כנראה האמריקנית והישראלית (עם מקום שלישי מכובד למערכת הבריטית) - מהסיבות ההפוכות. בישראל יש תקציב, חסר שירות ושר"פ. באמריקה אין תקציב ואין שכל ישר.