נדחתה תביעת הדיבה של אברהם פלקסר נגד עו"ד חנינא ברנדס

פלקסר, שהיה חשב במשרד נשיץ-ברנדס, טען כי ברנדס הוציא דיבתו בקשר לפרשת ויצמן-סרוסי

‎‎סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר עודד מודריק, דחה היום (ג') את תביעת לשון הרע שהגיש אברהם פלקסר, מי שהיה החשב של משרד עורכי דין נשיץ-ברנדס, נגד ראש המשרד, חנינא ברנדס, אחד מעורכי הדין החשובים במדינה.

בתביעתו טען פלקסר כי ברנדס הפיץ את דיבתו רעה בכך שהגיש נגדו תלונת-שווא במשטרה ופנה לפרקליטת המדינה בטענה כי פלקסר גנב מסמכים מתיק הנאמנות שניהל ברנדס עבור נשיא המדינה לשעבר, עזר ויצמן ז"ל, לרבות מסמכים בעניין הכספים שקיבל ויצמן מהמיליונר אדוארד סרוסי, והעביר את המסמכים לידי העיתונאי יואב יצחק. ‏

‏"עו"ד ברנדס 'פרסם' את החשד נגד פלקסר במסגרת מחויבותו החוקית והמוסרית והאמין באמיתות הפרסום. יתר על כן, ברנדס נקט באמצעים סבירים, לשעתם, כדי להיווכח באמיתות החשד", כתב השופט מודריק בהחלטתו על דחיית התביעה.

עוד ציין השופט כי בפנייתו לפרקליטת המדינה, עשה ברנדס מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה בנסיבות דומות.

"הגעתי למסקנה כי ברנדס נקט בצעדי בירור סבירים לפני שהגיש את תלונתו נגד פלקסר. זכותו ואולי גם חובתו האזרחית הייתה להביא את החשד לרשות המוסמכת לשם בדיקה", הסביר מודריק.

השופט דחה גם את טענותיו של פלקסר כי ברנדס הוציא את דיבתו רעה בדרכים נוספות, לרבות בך שייחס לו במשטרה עבירה של גניבת 200 אלף שקל מהמשרד. "ברנדס לא ייחס לתובע כל עבירה", קבע השופט.

חשבונות נאמנות

בשנת 1998 החל אברהם פלקסר לעבוד כחשב משרד נשיץ-ברנדס. נשיא המדינה לשעבר, עזר ויצמן, נמנה עם לקוחות המשרד. לחנינא ברנדס הייתה היכרות רבת-שנים עמו, ועניינים שונים של ויצמן נוהלו באמצעות חשבונות נאמנות שפתח המשרד.

במאי 1998 הוחלט במשרד לקחת את העובדים לטיול בארה"ב, ופלקסר ריכז את הסידורים המינהליים לנסיעה ואמור היה להתייצב בשדה-התעופה כשעתיים לפני מועד הטיסה עם כרטיסי הטיסה ועם כסף מזומן. ואולם, פלקסר לא התייצב בשדה במועד ובהמשך פוטר מעבודתו.

בדצמבר 1999 ערך העיתונאי יואב יצחק מסיבת עיתונאים, ובה חשף כי עזר ויצמן קיבל מהמיליונר אדוארד סרוסי מתנות כסף בהיקף של כ-453 אלף דולר, שנוהלו בחשבונות נאמנות על-ידי משרד נשיץ-ברנדס. ‏

משפורסם התחקיר והתברר לברנדס, לטענתו, כי מסמכי חשבון הנאמנות לא נמצאים במשרד, התעורר בו חשד כי פלקסר אחראי להיעלמות המסמכים, והוא הביע את החשד בפני ויצמן ובפני אנשים נוספים. דבר החשד הגיע גם לכלי התקשורת.

בתחילת ינואר 2000 שלח ברנדס מכתב תלונה נגד פלקסר לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל (שופטת בית המשפט העליון כיום), שבו כתב בין היתר: "(אני) חושד, אף כי אין בידי הוכחות לכך, כי החומר נלקח או הועתק שלא כדין על-ידי מי שעבד במשרדנו כ-10 שנים כחשב. שמו של החשב שבו אני חושד הינו אברהם פלקסר. למען הזהירות אני מבהיר כי אין לי הוכחות ברורות למעורבותו.".

ארבל העבירה את התלונה למשטרה, שניהלה חקירה נגד פלקסר ולבסוף החליטה לסגור את תיק החקירה נגדו מחוסר ראיות. גם חקירת משטרה בעניין קשריו של ויצמן עם סרוסי הסתיימה בלא כלום. ‏

הוצאות נמוכות

למרות שדחה את התביעה קבע השופט כי פלקסר ישלם לברנדס הוצאות משפט נמוכות, של 40 אלף שקל בלבד. זאת, לאור התנהלות באי-כוחו של ברנדיס, עורכי הדין אלי זהר, רועי בלכר ויניב שטיין ממשרד זליגמן ושות', במהלך המשפט.

"לפלקסר בקושי ניתנה הזדמנות לנהל את תביעתו. קשה לתאר את היקף ההתערבות של פרקליטי ברנדס במהלכי החקירה הנגדית של עדי המפתח", כתב השופט, שציין כי אמנם גם פלקסר עצמו השמיע דברים חריפים כלפי עורכי דינו של ברנדס, "אלא שמה שמותר ל'שור' (לצד הדיוט לא מיוצג) אסור ל'אל' (לעורכי דין עתירי ניסיון ובעלי שם)".‏

צרו איתנו קשר *5988