תנו לגדול בשקט

רצים עם הפעוטות מג'ימבורי להצגה? חוקרים בבריטניה טוענים שמדובר בבזבוז זמן ומזכירים שהמוח מתפתח גם אחרי גיל חמש

התפתחות מכשירי ההדמיה בשני העשורים האחרונים העניקה דחיפה משמעותית ל"מדעי ההורות". חוקרי המוח טוענים שהילדות המוקדמת היא חלון הזדמנויות צר וחד פעמי שבמהלכו צריך מישהו - מבוגר אחראי שהוא בדרך כלל ההורה - לספק לילד גירויים מנטליים.

האם המוח האנושי "מתקבע" אחרי גיל מסוים? הספר Why Love Matters של החוקרת סו גרהרדט, מציג עדויות לגבי המיקום המדויק במוח שבו מתבצע נזק כאשר מזניחים את הצאצא. למקרה שתהיתם, מדובר בקורטקס האורביפרונטלי, שאחראי בין השאר לאמפתיה ולרגשות בין אישיים.

כנס שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטת קנת שבבריטניה, בחר לבחון את הטענות הללו מחדש ולצאת נגד "המיקוד הקיצוני בשנות הילדות הראשונות".

ד"ר ג'ון ברואר, אחד הדוברים המובילים בכנס, הוא פילוסוף אשר מתמחה בתחום מדעי המוח. ברואר טוען בספרו - "המיתוס של שלוש השנים הראשונות" - כי הדגש שמושם על גירוי מוח הילד בשנים הראשונות הוא "בזבוז משאבים".

ברואר מקבל את הממצאים של גרהרדט וחוקרים נוספים, אך מעניק להם פרשנות אחרת. הוא מודה שעד גיל שלוש המוח יוצר כמות אדירה של קשרים בין תאי עצב, אך כופר בטענה שרוב הלמידה מתבצעת עד גיל שלוש. "דווקא ברירת הקשרים וצמצומם- הם הלמידה, ולא שלב יצירת הקשרים", אומר ברואר. "כשזה מגיע לקשרים במוח - פחות זה יותר".

איש עוד לא יודע

איזו חשיבות יש למחקרי ההדמיה שמצביעים על שינויים בפעילות המוח אצל ילדים מוזנחים? לדברי באואר, אין לכך משמעות.

המוח, הוא קובע, מורכב ויש בו מגוון אזורים שאחראים, למשל, על קשרים בין אישיים. ומי בכלל קבע שהשער ננעל אחרי גיל שלוש? יכול להיות שיכולות שלא התפתחו בגיל מסוים, יצוצו בהמשך?

"הבנו שחוסר גירוי חברתי לא טוב לילדים", אומר באואר, אולם טוען שלא צריך להפיל את כל האחריות על ההורים. "איזו חוויה תכין אותם להיות אזרחים טובים של המעמד הבינוני?", הוא שואל, "והאם באמת לא ניתן לעבור אותה בשלב מאוחר יותר? איש עוד לא יודע. ייתכן ואנשים שונים צריכים גירויים שונים".

סטארט דרבשייר מאוניברסיטת ברמינגהם באנגליה מחזק את דבריו של באואר. "מחסור תזונתי חריף או מחסור חמור בגירויים משפיעים לרעה על המוח", הוא אומר, "אך אין שום בסיס עובדתי להסיק מכך שהבדלים פעוטים יותר בתזונה או בגירויים, משפיעים גם הם באופן מובהק.

"כמו כן", מוסיף החוקר, "אין שום עדות לכך שהאזורים במוח הקשורים באמפתיה או קשרים אישיים, 'מתקבעים' אחרי גיל שלוש, או חמש.

"להיפך, מצטברות העדויות לכך שהמוח גמיש לכל אורך חיינו. לצד עדויות על פגיעות חמורות בילדים בגלל תנאי סביבה וחברה לא הולמים, ישנן עדויות על ילדים שהתגברו על קשיים כאלה באופן מעורר התפעלות, שכלל לא תואם את הפסימיזם הדטרמיניסטי בספרות".

להנדס את הילדים

מה גורם למיקוד המוגזם בשנים הראשונות של הילדות? החוקרים טוענים שמדובר באקט פוליטי. פרופ' גלנדה וול, מאוניברסיטת ווילפריד לורייר בקנדה, אומרת כי "המיקוד בהתפתחות המוחית של הילד הובילה לעלייה בדרישות מן התפקיד האימהי. לא רק שהאימהות אחראיות על הבטיחות והבריאות של הילדים, עתה יש להן גם שליטה מוחלטת באישיותם ואפילו במבנה מוחם, בעוד הילדים מוצגים כיצורים פסיביים ושבריריים".

ד"ר אלי לי, ראש המרכז לחקר תרבות ההורות באוניברסיטת קנט, אומרת: "התפיסה כי ישנה גישה 'מדעית' אחת להורות, שבאמצעותה יוצרים ילדים 'נכונים', ממש על ידי עיצוב המוח שלהם - הופכת יותר ויותר נפוצה, הן בקרב ההורים עצמם והן בקרב מעצבי המדיניות. כך נוצר לחץ אדיר על ההורים. הם מרגישים שאם הם לא 'יהנדסו' את הילד נכון, אף אחד לא יעשה זאת. הגישה הזו הופכת את ההורות לחוויה אומללה. חבל, זו אמורה להיות חוויה כיפית שתורמת לחיים".

צרו איתנו קשר *5988