"היום אתה במאי חם ומחר אף אחד לא יזכור אותך"

האיש שהפיל את מנכ"ל רשות השידור, שנלחם בגופי השידור ובבעלי ההון, הפך לבמאי הריאליטי המתקתק "שלוש" בפריים טיים של קשת. שיכור מאהבה למקום עבודתו החדש, דורון צברי נשבע לא לעשות יותר סרטי קולנוע ומודה שלא צפה בעונה האחרונה של "מחוברות". אחרי שדחה הצעה לביים את "האח הגדול" הוא מתפנה לפרויקט הבא שלו - להביא את השלום

דורון צברי מאוהב. זאת אומרת, שוב מאוהב. ההתאהבות היא הדלק שמניע אותו בעשייה האמנותית, באקטיביזם נגד הממסד, בחיים. הוא מתאהב באידיאות, ברעיונות לפרויקטים, בכוכבי יצירותיו, בנשים. אז עכשיו הוא מאוהב באימפריית תקשורת חזקה ואימתנית, כזו שקשה היה לדמיין שתצליח להפיל אותו. דורון צברי מאוהב בקשת. הזכיינית קשת.

הקשר הזה נמשך כבר חמישה חודשים, מהרגע שבו הוחתם כטאלנט. כמו שזה נראה כרגע, צברי עדיין בשלב הדופק הגבוה, ההסמקה, ההתרגשות, התשוקה, והאידיאליזציה. כשהוא מדבר על אבי ניר ורן תלם עיניו נוצצות. כשהוא מתאר את ישיבות הבריינסטורמינג השבועיות שהתקיימו טרם תחילת צילומי "שלוש", הסדרה שביים עבור הזכיינית, הוא לא מפסיק לדבר על "המקצוענות, צורת העבודה, הירידה לפרטים". לפני שקמנו מהשולחן בבית הקפה שמכבד מעשנים כבדים כמוהו, כאלה שחייבים סיגריה כדי להרגיע את הפרעת הקשב והריכוז, הוא ביקש לדבר עוד קצת על קשת. "אם מדינת ישראל הייתה מתנהלת כמו קשת, הכול היה נראה אחרת. בלי גחמות, נורא שיטתי". לא פחות.

החיבור בין מעוז הפריים טיים הישראלי לצברי לא היה נשמע כה הזוי אלמלא הרזומה המהפכני שלו ותפקידו המסורתי כברדקיסט של התעשייה. צברי של לפני שלוש שנים כתב לחבריו הבמאים עם פרישתו מתפקיד יו"ר האיגוד, "בניתוח שלי את הכיוון אליו הולכת המציאות, ערוץ 2 יהפוך בקרוב מאוד להרבה יותר מסחרי וצהוב. לאנשים כמונו, שמעוניינים ביצירה קולנועית בעלת ערך ומשמעות, לא יהיה בו מקום, משום שמה שלא יהלום בצופה עם פטיש לא יגיע למסך. חכו ותראו".

במשך שנים נהנה צברי מדימוי של אותם האנשים שניזונים דווקא מהדחייה ולא מהחיבוק החם של הממסד. זה התחיל כבר כשפרש מעיתון "חדשות" ומיהר לפרסם בעיתון "התקשורת" מסמך שיצא נגד העיתון שזה עתה עזב, וכונה "מסמך צברי". זו הייתה יריית פתיחה בודדת שאחריה נורו צרורות של מאבקים שניהל כבמאי וכיו"ר איגוד הבמאים, ביניהם מאבק על חתימת הסכמי שכר בין היוצרים לזכייניות, שבו תקף את בעלי ההון שמחזיקים בגופי התקשורת החזקים, עימות אלים עם HOT על תשלום תמלוגים ליוצרים, מאבק על חוק זכויות היוצרים החדש, ניהול קרב נגד השתלטות התוכן השיווקי על הטלוויזיה תוך עימות עם המפרסמים הגדולים במשק, וכמובן, המלחמה הארוכה והסיזיפית שלו למען השידור הציבורי בישראל, שתועד בסרט "המדריך למהפכה".

והנה, לא עבר זמן רב וצברי נטוע עמוק בלב המיינסטרים בזכות הצלחת "מחוברות" ו"מחוברים" ב-HOT, שהפכו להצלחה פנומנלית. העונה השלישית והלא ממש מצליחה, שהובילה המחליפה שלו ג'ודי שלז, רק העצימה את המיתוס סביב מגע הזהב שלו, שהוביל אותו לקשת. "כשפרשתי מ'מחוברים' קיבלתי הצעה מכל גופי השידור, למעט ערוץ 1, הייתי במצב נדיר שבו יכולתי לבחור מה אני רוצה לעשות ובחרתי בקשת".

למה?

"כי ההצעה שלהם הייתה הכי רצינית".

מבחינה כספית?

"גם. הם יודעים לעבוד, ואני רציתי לעשות את הפרויקט הבא שלי, 'עושים שלום', והם הסכימו".

וזה מה ששכנע אותך?

"מצד אחד אתה אמן, אתה שואף לנשגב, אבל אתה תמיד נמצא בתוך מסגרת של לוחות זמנים, צוות. זה גורם לך להתפעל איך הם מגיעים לכאלה מספרים".

מכרת את נשמתך לשטן הרייטינג.

"קשת היא לא שטן. השידור הציבורי הוא לא שטן. זאת טלוויזיה מסחרית, ואני יודע למה אני נכנס".

אתה מחויב לעשות כל מה שהם יבקשו ממך?

"לא".

הם הציעו לך לביים את "האח הגדול".

"ולא הסכמתי, כי רציתי להתרכז ב-'עושים שלום' (מיזם ריאליטי שאפתני של צברי. פרטים בהמשך - ל"ר). אני רוצה לתווך בסכסוך. לביים את 'האח הגדול' זה לאלף מפלצת".

אולי אתה תצליח לאלף אותה ולהפוך אותה לאיכותית יותר.

"אני לא רוצה לעשות את זה דרך 'האח הגדול', אלא ב'עושים שלום'. אני מנסה ליצור את התמונה שלי במסגרת הכללית".

אתה מתפשר?

"אני רוצה להגיע לקהלים גדולים. אף פעם לא הייתי במאי פרינג', החל ב'האח של דריקס', ב'בית שאן סיפור מלחמה'. זה ש'המדריך למהפכה' לא הביא מספיק צופים זה מבאס".

בזמנו יצאת נגד האחים עופר ז"ל, הבעלים של רשת, ושרפת מקום עבודה פוטנציאלי. אתה מצטער?

"לא. כי אני אומר את האמת".

ואם תצטרך תגיד דברים דומים גם על מוזי ורטהיים, מבעלי קשת?

"כן".

ואם תהיה לך ביקורת על יצחק תשובה, עוד אחד מבעלי קשת, טייקון כמו אלה שמרגיזים אותך, תאמר אותה?

"אני תמיד אומר מה אני חושב. אני אותו בנאדם. קשת היא לא דיקטטורה. היא בית של יוצרים. 'ארץ נהדרת' אומרת הרבה דברים שנויים במחלוקת בפריים טיים".

היית מביים את "ארץ נהדרת"?

"ברור".

הציעו לך את הג'וב?

"לא. יש צוות שעובד טוב ולא צריך אותי. יש בקשת המון אפשרויות. יש דיאלוג, מקצוענות אמתית חסרת פשרות. אם הייתי כדורגלן הייתי רוצה להיות בברצלונה. לכל אחד יש שאיפה לעבוד עם הטובים ביותר".

"אם אני לא מתאהב זה לא קורה"

הפרויקט הראשון שלו בקשת, "שלוש", הגיע בפרק הבכורה שלו לנתון מדהים של 29.1% צפייה. "בקשת מרוצים. אני לא רגיל לדבר במספרים", הוא אומר בדממה. אבל עוד לפני שעלה, הצליח לעורר באזז כשהתגלה כשאחת הבנות שנבחרו לחפש אהבה במסגרת הפורמט היא שרית גומז, אלמנת צה"ל ששכלה את בעלה, טייס המסוקים דניאל גומז ז"ל, במלחמת לבנון השנייה. הביקורות נגד הפיכת השכול למכונת רייטינג מיהרו להופיע. צברי, שרגיל לפולמוסים כאלה, לא נלחץ. אולי כי בניגוד ל"מחוברים", שם הייתה לו זכות וטו על כל החלטה, פה הוא "רק" הבמאי. המוח מאחורי הסדרה הוא רועי עוז, עורך "האח הגדול" לשעבר. אבל צברי לא יודע להיות "רק", וכשהיה לו מה להגיד, כולם הקשיבו.

"הייתה לי השפעה, אבל ניגנתי את המוזיקה של אחרים. היה לי נוח להיות מספר שתיים. להחזיק תוכנית על הכתפיים זאת אחריות פסיכית. כשהלכנו לחפש שלוש בנות בגילאים שונים, ראינו המון. בהתחלה הייתה לנו בחירה אחרת ונורא התלבטנו. כל בחירה משליכה על האחרת. זה להביא הרכב נכון של מתופפת, גיטריסטית ובסיסטית טובה. שהכול ינגן. ואז הגיעה שרית".

והסיפור שלה הפך אותה לבחירה שתביא הרבה יחסי ציבור.

"השאלה הייתה אם האישיות שלה יכולה להחזיק תוכנית טלוויזיה שעולה הרבה כסף".

לאחרונה צייצת בדיחה: "במאי צעיר ניגש לססיל ב. דה מיל ומבקש את עצתו איך לעשות שלאגר שיצליח בקופות. אז הוא ענה לו: תתחיל ברעידת אדמה ותתקדם לשיא". תודה ששרית גומז, זו רעידת אדמה.

"אם אני לא מתאהב, זה לא קורה. ישבנו רועי ואני במשרדים של 'קסטינה', שמפיקה את התוכנית, והיא התחילה לדבר. אחרי 20 דקות אמרתי 'זהו. אנחנו רוצים אותך'. איטס טו גוד טו בי טרו. הסיפור שלה הוא רק ברקע".

אתה מרגיש צורך מיוחד לגונן עליה?

"קרו ויקרו לה דברים טובים. אחד הדברים שהכי ריגשו אותי, היה שרועי עוז ועמי גלאם, סמנכ"ל הפיתוח, כינסו את הבנות ביום האחרון ואמרו להן שביום שהסדרה תעלה החיים שלהן ישתנו בהרבה מובנים ושקשת איתן. זה מרשים. לא השתמשו בהן. זה נדיר".

תמיכה אבסולוטית כמו שאתה מתאר לא הייתה במקרה מרגול, למשל.

"אני לא רוצה להיכנס לזה. אבל אם טאלנט מסתבך בפלילים יש בעיה".

אחד הסיבובים הידועים, והאחרונים, של צברי מול קשת היה כשהתבקש לעשות סרט על כוכבה הבכיר, דודו טופז. צברי ליווה את טופז בין השנים 1995 ל-2000 וחזר עם מסמך מבהיל על האדם ועל העם שמעריץ אותו. בזכיינית החליטו לגנוז את הסרט, והוא זכה לחשיפה ציבורית רחבה ראשונה רק לאחר התפוצצות פרשת טופז לפני שנתיים, שהסתיימה בהתאבדותו.

לא אחת, בפורומים שונים, סיפר צברי על הפגישה הידידותית והנינוחה שבה הסביר למי שהיה אז סמנכ"ל השיווק של קשת, אבי ניר, מדוע אסור שסרט ייגנז. ניר האזין בקשב רב, גילה אמפתיה ובכל זאת הסרט מעולם לא שודר. "אי אפשר לקבוע שהוא שגנז את הסרט", צברי מסייג היום את גרסתו, "זה היה עוד בתקופה של אורי שנער".

לא דיברתם על זה מאז?

"לא".

ריאליטי זה סכין

העיסוק בתכנים ב"שלוש" וב"מחוברים" די דומה. אהבה, התמודדות עם החיים. אז למה בעצם עזבת?

"הבנתי את הפורמט. בגרעין הפנימי שלי אני אמן, והאמת שלי היא זאת שחשובה, בסופו של דבר. אחרי שהבנתי משהו מסוים, לעשות אותו עוד פעם זה לא מעשי".

גם כסף לא היה יכול לשכנע אותך להישאר?

"זה לא היה עניין של כסף. לא רציתי לעשות את זה שוב".

אהבת את העונה השלישית?

"מיציתי ומאותו רגע זה הפסיק לעניין אותי. הגישה שלי היא להסתכל קדימה, לעתיד. אני לא מסתכל אחורה. עכשיו אני לומד המון".

מה למשל?

"אתן לך דוגמה מ'שלוש'. כמה חודשים לפני הצילומים בכל שבוע הייתה לנו פגישה עם אבי ניר, שעה-שעה וחצי, עם ירידה לפרטים, לרזולוציות שקשה להבין. זה לא ששותים קפה ומפטפטים. החוויה הטובה הייתה לעבוד עם אנשים שכל אחד מהם הכי טוב בארץ בתחומו, מהצלם, דרך העורך, המפיק. אתה עובד עם אנשים בצוות וכל אחד מהם תותח. ברמת הדיאלוג עם הזכיין זה נדיר. כשיושבים בדיון, זה לא שאבי ניר אומר משהו וכולם מהנהנים. כל אחד אומר את דעתו ויש סיעור מוחות. זה תהליך מרשים, שיטתי, פגישות שמתחילות בזמן, עבודה נטו. וגם ההפקה, הכול תקתק. לא מבזבזים זמן ואנרגיה על שטויות, חושבים בגדול. נותנים כבוד לאנשים".

איך אתה, ברדקיסט ואופוזיציונר בנשמה, תסתדר עם המשטר המדויק והיעיל הזה?

"זו לא מדינה סובייטית. זאת התפעלות".

אילו היה שידור ציבורי ראוי, היית מעדיף אותו?

"נתתי זמן ומשאבים לגרום לשינוי בשידור הציבורי. יש טלוויזיה מסחרית, ואם אתה רוצה לשחק את המשחק אתה צריך להיות שם".

ההבטחה כי יעלה לאוויר את הפורמט שפיתח "עושים שלום" היא הסיבה שבגללה הגיע לקשת. מדובר בתוכנית דוקו-ריאליטי, המפגישה זוגות של ישראלים ופלסטינים בני אותו גיל ומאותו מעמד סוציו-אקונומי ומקצוע, והם אמורים להגיע להסכם שלום בתוך שבוע. השיחות בין הצדדים, בתיווכה של דמות בעלת מוניטין שאינו שנוי במחלוקת, יתקיימו בירושלים, לב הסכסוך. ההסכמות יתומצתו לעמוד כתוב אחד. "נכון", הוא מודה, "זה יומרני ואפילו מגלומני". לפי התכנון התוכנית תעלה לאוויר בעוד כשנה, אבל צברי כבר נמצא עמוק בעשייה. "כשעשיתי את 'אמא מחליפה' נחשפתי לריאליטי ובום. הבנתי מה זה ריאליטי".

מה זה ריאליטי?

"זה כמו להחזיק סכין, שאיתו אתה יכול לדקור בן אדם או להכין סנדוויץ' עם שוקולד. ראיתי את האפשרויות של הז'אנר ואמרתי, בואו ניקח את הסכסוך ונתווך. אני לוקח אותך ומפגיש אותך עם עיתונאית פלסטינית בת גילך, נשואה עם שלושה ילדים, והמטרה היא לעשות שלום על גבי לא יותר מעמוד. בתוך כמה זמן את חושבת שתעשו שלום?"

זאת בעיה מורכבת. הרבה זמן.

"רוב האנשים משוכנעים שהם עושים שלום בין שעה ליום. הסוד הוא לקחת צמדים שהם ראי. אם שכולה ישראלית ואם שכולה פלסטינית. לוחם בלטרון ב-48' ולוחם פלסטיני שלחם בדיוק באותו הקרב".

זה עלול להיות מאוד משעמם. הקהל רוצה לראות אהבה בטלוויזיה. לא פוליטיקה.

"על פניו זה נשמע משעמם, אבל אם אתה עושה את הפרופיל של הבן אדם, אתה בונה אותו בשר ודם, ויש צחוק, מריבות, התקרבות, זאת דרמה. טלוויזיה רלוונטית מביאה צופים, וזאת טלוויזיה רלוונטית".

התעייפנו מהסכסוך.

"כי יש לו פנים של קרב תרנגולים עם תוצאות ידועות מראש. אבו מאזן, יוסי ביילין, דמויות ייצוגיות. אני רוצה לצלם בשטח. מדברים על לחלק את ירושלים? נצא למקום שרוצים לחלק. רוב האנשים לא בקיאים בפרטים. האם זה פשוט להעביר את הסכסוך לטלוויזיית פריים טיים טובה? לא, אבל זה אפשרי".

עוונטה של דמוקרטיה

"לבקש מביבי צדק חברתי, זה כמו לבקש ממנו להמיר את דתו", אומר צברי. ניצוץ אחרון של מהפכנות, יש להודות, צץ בו כשהיה מראשוני המצטרפים למחאת האוהלים והוא ממשיך ללוות את מנהיגיה גם היום. "המנדט של ועדת טרכטנברג בעייתי", הוא ממשיך, "ברגע שהוא מצהיר על כך שלא יפרוץ את התקציב ואין לה גיבוי לקבל החלטות דרמטיות, הכל בשוליים. עד שלא מבטלים את חוק ההסדרים, כל מה שנכתב הוא על הקרח. הרי לא בנו דירה אחת לדיור ציבורי. הוועדה הזאת היא עוונטה של דמוקרטיה".

תפילו את הממשלה?

"ברור. אבל כרגע אין כוחות שיכולים להחליף אותה. צריך שינוי בהרכב האנושי בכנסת".

מי יכול להחליף את נתניהו, שלי יחימוביץ'?

"גם".

יאיר לפיד?

צברי משתתק. "לא יודע. מי שרוצה ויכול שייכנס".

למה אתה לא נכנס?

"זאת עבדות לשנות מציאות. פעם יצאתי עם העוזרת הפרלמנטרית של יוסי שריד. היא אמרה שמגיעות ללשכה שלהם 600 פניות ביום. אני על 200 לא מסוגל לענות. אני חובב בלגנים. חלק מהבעיה של הפוליטיקה היא שמי שהופך לפוליטיקאי הם ילדי הכאפות, החרוצים, ההישגיים, האובססיביים. בוז'י הרצוג כמקרה מבחן. הוא איש משכמו ומעלה, שוחר טוב, ועם יכולות, אבל בסוף הוא ילד כאפות שנולד עם כפית זהב. כמוהו גם אופיר אקוניס ודני דנון".

הטוטאליות היא שעבוד

הפורמט של "מחוברים" נמכר בחו"ל.

"הוא נמכר ל-17 מדינות".

אתה מקבל תמלוגים?

"כן".

תהיה עשיר.

"לא יודע. אני לא מטפל בזה ביומיום. אבי ארמוזה ורם לנדס נמצאים בקשר עם חו"ל".

בינתיים אתה מתפרנס גם מהוראה.

"אני מורה במחלקה לקולנוע של מכללת ספיר. זה חלק מהזהות שלי. הכשרתי יותר מאלף סטודנטים. ההוראה היא עוגן כלכלי".

למה?

"כי היום אתה במאי חם, ומחר אף אחד לא יזכור אותך. זאת הכנסה קבועה וזאת שליחות. אני מורה טוב. אני אוהב ללמד. אבל יש את הצד הזה שלא משנה מה יקרה, אני מורה".

מה עם קולנוע?

"יש לי משבר עם הקולנוע. זה סיוט".

תסביר.

"כל סרט שאני עושה, מהסרט הראשון שלי בשנה א', שהיה סרט אילם של שלוש דקות, דרך 'האח של דריקס' ועד 'המדריך למהפכה', אני בטוח שאחריו העולם לא יהיה אותו הדבר. אבל במהלך השנים בכל פעם שאני גומר סרט אני אומר שאני לא אעשה את זה שוב בחיים. זאת הפלגה באוקיינוס שחור. הרף קאט ה-25 של 'המדריך למהפכה' היה הסופי. שמונה שנים עבדנו אורי ואני על הסרט הזה, סיוט. זה שעבד אותי. נפילה לקאנטים, דיכאונות. הטוטאליות שלי היא שעבוד. בכל פעם כשאני יוצא ליבשה אני אומר, 'נבר אגיין'. כמו במערכת יחסים. נשבר לך הלב ואתה אומר, לעולם לא".

ובכל זאת יוצרים בארץ סרטים כמו "ואלס עם באשיר", שמצליחים לזעזע את העולם, להגיע לפסטיבלים בינלאומיים וגם להראות רווח.

"נכון וזה מדהים. אבל לא יודעים שארי פולמן משכן את הבית שלו, ואילו הסרט לא היה מצליח, הוא היה מאבד אותו. הקולנוע הוא כמו תעשיית הון סיכון, רק בלי ההון ובלי האקזיט".

אם אתה לא מצליח.

"גם בהצלחות אין אקזיט".

אי אפשר לעשות כסף מקולנוע?

"במקרה הטוב לא תפסיד כסף".

אז מצאת את המקום שלך בטלוויזיה.

"זה לא לעבוד על סרט חמש שנים. יש מידיות. אחרי 'המדריך' אני לא יוצא להרפתקאות ארוכות. אני משלם אותו בכל כך הרבה גזרות בחיים שלי. אני לא רואה את הילדה שלי לתקופות כי אני בצילומים".

ותקציבים.

"אם אני עובד על 'עושים שלום' עכשיו, עוד שנה זה באוויר ורואים אותה מיליון איש בממוצע לתוכנית".

בעולם אידיאלי, מה היית עושה?

"הייתי עושה קולנוע. בעולם אידיאלי אמנים היו חיים מהעבודה שלהם. לא רק אנשי טלוויזיה וקולנוענים, אלא סופרים, משוררים. סשה ארגוב היה פקיד בבנק ועמוס עוז מלמד באוניברסיטה".

אתה לא מוכן להזדקן ככה.

"יש לי היומרה להזדקן בכבוד".

איך עושים את זה?

"לא שמים את הביצים בסל אחד ולא מגיעים למצב שנמצאים עם הגב לקיר".

משלוש יוצא אחד

"לא מחפש אהבה"

צברי עצמו לא היה משתתף בתוכנית כמו "שלוש". הוא גם לא חש חלק בסיפור האהבה של ספקטור-שריג

דורון צברי דוחה טענות לפיהן התערב בצילומי "מחוברים/ות". "אדם מצלם את עצמו במשך שנה, שעה ביום, שזה 300 שעות חומר גלם שצריך לערוך. מישהו צריך לעשות את הבחירה מה נכנס ומה לא".

זאת מציאות ערוכה.

"בכל פעם שאתה מספר סיפור אתה בוחר מה ייכנס ומה לא. זוג מדבר שעה ואתה בוחר על מה יהיה הדגש. אין דבר כזה מציאות נקייה. אתה מסתכל על המציאות דרך נקודת מבט סובייקטיבית. מי שטוען לאובייקטיביות לא יודע איפה הוא חי".

היית מעורב בסיפור האהבה של דנה ספקטור ורן שריג?

"יש להם סיפור אהבה גדול. אני חבר טוב של שניהם ואוהב אותם יחד ולחוד".

אתה מאמין גדול באהבה.

"אבל אני לא חש חלק בסיפור האהבה הזה. הכלל הגדול בדוקומנטרי הוא להאמין בצדק הקוסמי".

היית מתראיין כרווק מול הבנות?

"לא. כי אני לא מחפש אהבה".

אולי כי יש בזה משהו אקסהיביציוניסטי, כמו ב"מחוברים"?

"אני מספר סיפורים. בעיניי זה סיפור של אנשים שמתמודדים עם דברים, עם סיטואציות. לכל סיפור יש לפחות גיבור אחד שקורה לו משהו בחיים".

המדריך למהפכה ב'

"מי בכלל רוצה לעבוד שם?"

דורון צברי לא התייאש מהרצון לשנות את רשות השידור. עכשיו הוא מכין בג"ץ

המאבק של דורון צברי ואורי ענבר להבראת השידור הציבורי היה ארוך, אובססיבי, סיזיפי ונגמר בכישלון. הוא הביא אמנם להדחת מנכ"ל הרשות יוסף ג'ו בראל, אבל גם להצעה שכתבו ל"חוק רשות השידור" החדש, שלא התקבלה, ולהתפטרותו מתפקיד חבר המליאה, לאחר התפטרותו של משה גביש מתפקיד היו"ר. נראה היה שאחרי עלייתו לאקרנים של "המדריך למהפכה", שתיעד את מאבקם, הם הרימו ידיים. אבל מתברר שעכשיו הם מבשלים בג"ץ שעשוי לשתק את רשות השידור, "על הפרות החוק בקשר להשקעה בהפקות מקור".

וזה יעזור?

"כשנאבקים תוקפים כל נקודת תורפה. כשהם היו צריכים להוציא 36 אחוז מהתקציב על הפקות מקור והם הוציאו בקושי שני אחוזים, אז יש כאן עילה לתביעה".

אתה מקווה שיעסיקו אותך שם בסוף?

"מי בכלל רוצה לעבוד שם? אני רוצה לשנות אותם".

גדולים וחזקים ממך נכשלו.

"כמעט הצלחנו לשנות את החוק. גם הסרט היה חלק מהכשרת הלבבות".

מה דעתך על מה שקורה שם היום?

"ביבי הוא השר הממונה, הדובר שלו הוא היו"ר, והרשות כנועה מאי פעם. שירות תעמולה שלא היה מבייש את הפוליטביורו. שידורים מטעם. מה שפעם היה נעשה בחדרי חדרים נעשה היום מהמקפצה וביבי עוד מרגיש מקופח. זה אחרי שיש לו טלוויזיה, רדיו ועיתון".

הפתרון הוא לסגור את הרשות ולפתוח אותה מחדש.

"ברור. הבג"ץ הולך לחייב אותם להוציא כספים שאין להם. שיתמודדו".

צרו איתנו קשר *5988