ההמתנה לגלעד: "אף אחד לא מבין, אף אחד לא תופס"

"שתכיר מחדש את ישראל, שתחזור כמה שיותר מהר, שיהיה רק כיף. ברוכים הבאים. מעידן גינוסר בן 7 מחיפה". כך כתוב על פתק מיותם שהונח ביום שישי אחר-הצהריים בתיבת המכתבים לגלעד שליט על המדרכה ליד מאהל המחאה. על גבו של הפתק, ציור של דינוזאור, מזכרת מתוקה מילד אכפתי, שבא לבקר את הוריו של החייל גלעד שליט מעט זמן אחרי שהם עזבו את המקום ונסעו לביתם במצפה הילה.

מאהל המחאה בירושלים, מול בית ראש הממשלה נותר ריק מפעילים ומעט צוותי צילום ועיתונאים עוד כרכרו מסביב, מתעטפים בצעיפים וז'קטים אל פני הקרירות הירושלמית שהגיחה פתאום בערב החג. המספר 1935, כמספר ימי השבי, נותר חקוק על שני שלטים. אחד ממש למקום ישיבת בני המשפחה ושלט נוסף, בצדו השני של הכביש, עם פניה אישית לראש הממשלה בנימין נתניהו. "שרה וביבי, אני נמצא בשבי לבד כבר 1935 ימים ואיפה אתם?"

ביום שישי ידעו כבר כל פעילי המחאה ומשפחת שליט, שאת השלט הזה, עם ביקורת כלפי ראש הממשלה אפשר להסיר. ראש הממשלה נמצא בפנים, בתוך ביתו, בערב חג סוכות, אחרי שהצליח לסגור את עסקת החזרת שליט, אולי המשימה הקשה ביותר שעמדה בפניו, שריד אחרון לאירוע הפתיחה של מלחמה שלא הוא התחיל בה.

על גבי שלט לבן, המוצמד לכסא של גלעד כתוב: "גלעד! רק תבוא. אנחנו מחכים לך. יותר מדי שנים, אנחנו השתגענו, אין לנו יותר חיים. רק תבוא!!" לגב כיסא הפלסטיק, הולבשה חולצת 'ערים בלילה' (עמותת שבויים) ואין מצלמה שלא הנציחה ותיעדה את הכסא המפורסם, שעמד ריק בתוך האוהל במשך חודשים ארוכים, כשהוא מחכה לגלעד. הכיסא הזה נותר עכשיו מאחור, במאהל הריק. אין בו צורך יותר וטוב שכך. הגיע זמנה של משפחת שליט להשאיר את הסמלים מאחור ולחכות לדבר האמיתי בבית במצפה הילה.

בחור צעיר נכנס ויצא מן המאהל גורר כסאות פלסטיק אחרים ומסדר אותם בשורה. "אני לוקח את הכיסאות לסוכה של המתמחים" הוא הסביר ומיד התבררה התמונה. המדרכה הזאת, שאירחה את משפחת שליט חודשים ארוכים, שהיתה הבמה למחאה שלהם ולהתייצבות שלהם מול ביתו הפרטי של ראש הממשלה, כבר לא תוחזר לרשות הולכי הרגל של שכונת רחביה בירושלים. זאת היא כעת מדרכת המחאה.

יותר מוקדם הגיעו נועם, אביבה ויואל שליט, יחדיו עם יערה וינקלר לאסוף את חפציהם מן המאהל. עליהם לעמוד כעת בכמה ימי חג ארוכים, בסבל של דיון ציבורי על שמות האסירים שישוחררו, להמתין לעתירות לבג"צ ולרגעים מותחי עצבים של תהליכי השחרור האמורים להביא סוף מוחלט לסיפור החטיפה של בנם החייל.

נעם שליט, היה אמור לשוחח ביום ד' השבוע עם "גלובס" עבור כתבה עליו ועל אוהל המחאה. בשעה 12 בצהריים קבענו, הוא ואני, להיפגש בירושלים, בלי שמישהו ידע שבקרוב לא יהיה יותר אוהל מחאה.

אך במהלך יום שלישי, שלח שליט סמסים ואחר כך התקשר להגיד שהפגישה שקבענו לא תצא לפועל. בנועם הליכותיו, הסביר בסבלנות שהוא לא מתכנן את הימים הקרובים, שהוא גם לא רוצה להיפגש בשבת בראש הנקרה (שם תוכנן אירוע אחר של המחאה) וכששאלתי אותו, אם לפחות אוכל לפגוש את אשתו אביבה בראש הנקרה, הוא אמר "לא. היה תהיה איתי כל הזמן ואני לא אהיה בראש הנקרה." כך בשיחה טלפונית ביום שלישי האחרון, ה-11 לאוקטובר בשעות אחר הצהריים, כשהוא כמובן לא חושף ולו במעט ממה שמתחולל בקרבו באותם רגעים גורליים בחייו ובחיי בנו.

אתמול בערב, ערב חג הסוכות, שבה כל המשפחה הביתה למצפה הילה ויישוב שלם, קהילה חמה, חיכתה לבני המשפחה. אנשים הכינו שלטים ונערכו לקראת פסטיבל החזרה של החייל השבוי הביתה.

"אף אחד לא מבין. אף אחד לא תופס את המציאות. זה נראה הזוי לראות את התמונות בטלוויזיה" אמר אתמול יואל שליט לכלי התקשורת. "חיכינו המון המון זמן, מעל לחמש שנים וסוף סוף זה מגיע", הוא סיכם ונסע עם הוריו להכין את הבית למאורע החשוב באמת.