עבודת כפייה

בהחלטתו לפסול את התפטרותם הקולקטיבית של הרופאים המתמחים, בחר ביה"ד הארצי לעבודה בנתיב קיצוני של פגיעה באוטונומיה של הרצון החופשי, זאת מחשש לגורלם של ההסכמים הקיבוציים במשק * בסופו של דבר, תימצא הדרך החוקית להכשרת ההתפטרות

1. אם בית הדין הארצי לעבודה ימשיך ללכת בנתיב הקיצוני של פסיקותיו בעניין הרופאים המתמחים ויחייב אותם להמשיך בעבודתם, על-אף שהגישו מכתבי התפטרות, השלב הבא עלול להיות צו מניעה לסטודנטים לרפואה, הקובע שעליהם להמשיך בלימודיהם עד גמר, ואף להצטיין בהם, כדי שיוכלו להצטרף למערכת הבריאות הציבורית. זה נשמע הזוי, אבל גם למנוע ממאות אנשים לעזוב את מקום עבודתם לצמיתות, למרות שהביעו רצון מפורש לעשות זאת, הוא צעד הזוי לא פחות. עתירתם לבג"ץ של המתמחים כנגד פסק דינו של ביה"ד, אף שאין לה סיכוי רב, היא איפוא מהמוצדקות שבעתירות.

לפני כחודש וחצי פסל ביה"ד את התפטרותם הקולקטיבית של מאות הרופאים המתמחים, בנימוק שמדובר בסכסוך עבודה בתחפושת ולא בהתפטרות ממשית. הרופאים הקלו על השופטים את הדרך למסקנה הזו: הם הודו שמטרתם היא שיפור בתנאי עבודתם ושכרם, ושיגרו במקביל נוסח לאקוני ומשוכפל של הודעת התפטרות. הם דיברו בכנות. את פסק הדין ההוא של ביה"ד אפשר היה לקרוא גם כמדריך למתפטר המתוחכם - איך להימנע מסימנים מחשידים ולהפוך את ההתפטרות לכשרה.

אבל גם לאחר שהרופאים שיגרו הודעות התפטרות אינדיבידואליות, ביה"ד החליט שלא לוותר להם, ולחייבם להמשיך בעבודתם בפסק דינו מלפני כשבועיים. עד היכן ניתן להמשיך ולפגוע באוטונומיה של הרצון החופשי, ובזכותו של אדם לעזוב את עבודתו? קם אדם בבוקר ומחליט שהוא מבקש להחליף קריירה. בעבודה הנוכחית שלו - הוא מודיע - הוא נדרש לתת יותר מדי שעות, להרוויח פחות מדי כסף, ולזכות במעט מדי הכרה והערכה. מותר לו לעזוב, גם אם מאות מעמיתיו לעבודה מגיעים לאותה מסקנה במקביל, ואפילו אם הארגון היציג שלהם חתם על הסכם קיבוצי שבועות ספורים לאחר מכן.

ביה"ד פועל לפי הדפוסים המוכרים שלו, אלא שהפעם הם אינם מסייעים לפתרון הבעיה, אלא מכשילים אותו עצמו: ביה"ד ממהר לשוב ולחבוש על ראשו שני כובעים - גם את כובע הפוסק והמכריע וגם את כובע הבורר והמגשר. בעוד שבכובע הראשון נדרש ביה"ד לפסוק לפי עקרונות משפטיים מוכרים ובהתאם לזכויות המוכרות בדין, הרי שכמגשר הוא נדרש לשאת על כתפיו את גודל האחריות למצב המידרדר במחלקות האשפוז בבתי החולים ורואה עצמו אחראי למציאת פתרון.

מכאן, קצרה הדרך לשקילת שיקולים זרים, בכל הנוגע לשאלה אם התפטרותם של הרופאים היא חוקית. "הסממן ההופך את ההתפטרות לבלתי לגיטימית במישור הקיבוצי הוא המסה וההיבט התוצאתי הקיבוצי שלה", כתבה נשיאת ביה"ד הארצי, נילי ארד, שטרחה ושמעה את מנהלי בתי החולים, שסיפרו על "היום השחור", שפקד את מחלקות האשפוז נוכח מימוש מכתבי ההתפטרות; על מנהלי המחלקות הנאלצים לשוב ולעשות משמרות; ועל החולים הנותרים ללא מענה. אלא שאין כל קשר בין חומרת מצבם של בתי החולים לשאלה אם מדובר בהתפטרות חוקית.

התפטרות היא מהות השימוש בכוחו של עובד בשוק העבודה. ניתן לראות אותה כקיצוני ביותר מבין הצעדים האפשריים בסכסוך עבודה, שמטרתה לשפר את תנאי השכר. אך מה שמפריד אותה מאסיפות מחאה, עיצומים ושביתות הוא הנכונות לשלם את המחיר הטבוע באיום - המחיר של עזיבת מקום העבודה. משרד האוצר וביה"ד לעבודה חרדים מההשלכות הנורמטיביות של קבלת ההתפטרות כחוקית - מה יהיה מעתה על כל ההסכמים הקיבוציים במשק? האם כל סיכום נידון להפרה ולעקיפה בדמות התפטרות קולקטיבית? אלא שיש סיבה שהסגל הבכיר באוניברסיטאות, עובדי הנמלים והרופאים המומחים אינם ממהרים להתפטר כדי לשפר את תנאיהם: אין בהם את המידה הדרושה של גמירות הדעת הכרוכה בנכונות לסכן את משרתם.

משרד האוצר, הפרקליטות וביה"ד לעבודה יכולים להמשיך ולשחק את משחק החתול והעכבר הזה עד קץ הימים; בסופו של דבר תימצא הדרך לרופאים להתפטר התפטרות כשרה, אפילו להנחת דעתו של ביה"ד לעבודה. ואז תיאלץ המדינה להתמודד עם יחסי הביקוש וההיצע האמיתיים בשוק הרופאים, ולשלם לרופאים המתמחים ולסטודנטים לרפואה את המחיר הריאלי עבור עבודתם לפי שווי השוק - נגזרת של מידת הנחיצות שלהם, כפי שהתברר כתוצאה מנטישתם ההמונית - כדי למנוע מהם להסיט את מסלול הקריירה שלהם.

ארנונה שקופה

2. ועדות הערר לענייני ארנונה ברשויות המקומיות פועלות בדרך-כלל מתחת לרדאר הציבורי, ולעניין הזה, מתברר, יש תוצאות. הוועדות פועלות בחוסר שקיפות, ובלא כללים ברורים שיסדירו את פעולתן, אף שמדובר בגופים מעין-שיפוטיים, שאמורים להכריע בסכסוכים בין הרשות המקומית לבין התושב בשאלת גובה הארנונה. בתי המשפט פסקו כי היקף סמכותה של ועדת הערר מוגבל בעיקרו לעניינים טכניים, כגון מחלוקת בקשר עם שטח הנכס, אופי השימוש בו וסיווג הנכס.

היעדר כללים והיעדר שקיפות בעבודת ועדות ערר הובילו את התנועה להגינות שלטונית לעתור לבג"ץ, באמצעות עוה"ד עדי מוסקוביץ ושלומי אבני ממשרד פלג-כהן-דויטש- מוסקוביץ ועו"ד מוטי אייזנברג. העתירה, אף שנמחקה בסופו של דבר, הובילה לשינוי משמעותי בהסדרת עבודתן של ועדות הערר, לאחר שמשרד הפנים התחייב לפרסם הנחיות מנכ"ל מפורטות באשר לנהלי מינוי חברי ועדות הערר ואופן עבודתם.

העותרים טענו כי ועדות הערר נגועות בניגודי עניינים, כי הן קשורות בקשר הדוק עם נושאי משרה ברשות המקומית, וכן שמנגנון הערעור על החלטותיהן לקוי ובשל כך בתי המשפט מסרבים להתערב בממצאים עובדתיים שלהן. בעקבות העתירה התחייב משרד הפנים להורות כי לחברי ועדת הערר אסור להיות קשורים עם הרשות המקומית. בנוסף, נקבעו מגבלות על מינוי חברי הוועדה והפסקת כהונתם.

בין היתר, נקבע כי בראש ועדת הערר יישב עו"ד הכשיר להתמנות לשופט שלום, והמכיר את דיני השלטון המקומי והמיסוי המוניציפאלי. כהונתם של חברי הוועדות הוגבלה לארבע שנים עם אפשרות להאריכה לקדנציה נוספת.

"המשמעות מבחינת האזרח היא שהרשויות יהיו מחויבות ליתר שקיפות", מסביר עו"ד מוסקוביץ. "הוועדות יהיו פחות תלויות ואנו צפויים לראות הרבה יותר השגות שמתקבלות. גם בתי המשפט המחוזיים יהיו יותר קשובים לטענות האזרח ולא יתייחסו באופן אוטומטי להחלטות ועדות הערר, כאילו היו החלטות של בית משפט שלום". (בג"ץ 4038/10).

תחל שנה

3. הכרעת הדין בערעורו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בבית המשפט העליון; סיכומי המשפט והכרעת הדין במשפטו של רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, במחוזי בירושלים; שימוע לאולמרט והחלטה סופית אם להעמידו לדין, לצד שורה ארוכה של נאשמים נוספים, בפרשת הולילנד המטלטלת; שימוע לשר החוץ, אביגדור ליברמן, אצל היועץ המשפטי לממשלה והחלטה סופית אם להעמידו לדין; פרישתה של נשיאת העליון, דורית ביניש, ושל המשנה שלה אליעזר ריבלין, מינוי נשיא חדש ובחירת ארבעה שופטים חדשים לעליון. לא תהיה דקה אחת של שקט בשנת המשפט הקרובה.