מה זו השחצנות הישראלית הזו?

השבוע שעבר היה השבוע של גלעד שליט. את השבוע הזה נזכור כולנו. איפה היינו, עם מי דיברנו, מה חשבנו כשראינו את התמונות המרגשות של גלעד שב הביתה. ברוב השידורים החיים של יום שלישי, צפיתי באינטרנט וב-CNN בעודי יושב בחדר מלון חשוך במרכז מנהטן. ערוצי הטלוויזיה של אומת הסטארט-אפ אמנם מאפשרים צפייה בשידורים ישירים באינטרנט, אבל רחוקים מלספק את הסחורה.

מאוחר יותר בבוקר (בישראל כבר אחרי הצהריים, וגלעד שליט בדרכו הביתה במסוק של חיל האוויר), אני צועד לפגישה בפארק אווניו ולצידי איש הון סיכון אמריקני ותיק. "אז מה, איך אתה מרגיש הבוקר?", הוא מתעניין. "כמו כל ישראלי אחר, אני מתרגש מחזרתו של חייל ישראלי הביתה, וכמובן מודאג מהמחיר שנאלצנו לשלם", אני אומר לו.

"תגיד, מה זו השחצנות הישראלית הזו, 1,000 פלסטינים תמורת חייל אחד? באמת ככה אתם מחשיבים את עצמכם? זה המסר שאתם נותנים לשכנים שלכם לקראת הסכם שלום אפשרי במזרח התיכון?", הוא מצטט חלק ממאמרי המערכת בעיתוני הבוקר ומדברי הפרשנים בטלוויזיה. ואני משיב: "לא ישראל קבעה את המחיר. מי שהחליט שגלעד שליט אחד שווה 1,027 פלסטינים הוא זה שצריך לענות לך".

תוך כדי שיחה אנחנו עוברים על-יד הגרנד סנטרל - תחנת הרכבת המרכזית בעיר. פתאום אני שם לב לשלט שמעלינו, "כיכר דוד בן גוריון". כמה סמלי. תדע כל אם עברייה, במיוחד ביום שכזה. אני חושב לספר לבן שיחי על אמרתו המפורסמת של בן גוריון, אבל מוותר. זר לא יבין.

ביום רביעי בבוקר מתנוססת תמונתו של שליט המצדיע לראש ממשלת ישראל בעמוד הראשון של רוב העיתונים. נהג המונית שלוקח אותי ליעדי מברר איתי את פשר העיתונים הרבים שבידיי ומגיב בהתאם: "כל הכבוד לכם, הישראלים. אצלנו חייל שבוי היה נרקב בכלא. אצלכם כל המדינה נלחמת בשביל חייל אחד. אתה בטח גאה להיות ישראלי היום. תמסור לכל החברים הישראלים שלך שאני מקנא בכם". הנה, מסרתי לכולכם.

יותר מאוחר אני מקבל אי-מייל מהחברה הישראלית לייב-יו. החברה פיתחה מכשירים שמאפשרים שידורי וידיאו איכותיים בזמן אמת על-גבי קווים סלולריים.

המכשירים של לייב-יו שידרו מאולימפיאדת בייג'ין, מהמונדיאל בדרום אפריקה, מאירועי ההשבעה של אובמה כנשיא ארה"ב ומאירועים דרמטיים אחרים ברחבי העולם.

השבוע, אפשרה החברה שידורים חיים ממוקדים שונים במזרח התיכון, שלקחו חלק באירועי חזרתו של גלעד שליט הביתה. שמוליק וסרמן, מנכ"ל לייב-יו, העביר לי אימייל מנועם ברוסילובסקי, מהנדס בחברה, שדיווח לכל העובדים על יום השידורים הדרמטי - עשרות מכשירים של לייב-יו נפרשו בישראל במצרים ובשטחי עזה והגדה המערבית על-ידי רשתות טלוויזיה בין לאומיות מובילות, ושידרו מהשעה שש בבוקר ובמשך כל היום לכל רחבי העולם.

"במקביל לכך שאנחנו שותפים לשמחתה של משפחת שליט", כתב נועם לעובדי החברה, "אנחנו גאים בכך שאפשרנו להעביר את החיוכים שלהם בשידור ישיר למיליוני אנשים".