אקסטרה שמאל

את הבן שלו חינך לא להתגייס ("חובה של כל אדם מצפוני"), במשרדו מתנוסס דגל פלסטין ("חירות הפלסטינים חשובה"), וגם על שירותי הבריאות בארץ יש לו בטן מלאה ("רמת ניהול של עולם שלישי") ■ גור מינצר, שמחזיק ברשת הרפואה הפרטית CARE, לא חושש לומר מה הוא חושב ■ ראיון

גור מינצר הוא אדם סקפטי. את הספקנות הוא ינק בבית: "אבי, שמואל, היה עורך דין ושופט שלום, אבל למעשה הוא היה פילוסוף. משחר נעורינו הוא הטמיע בנו, בי, באחי ובאחיותיי, את תפיסות העולם הערכיות שלו ובחינות מאוד ביקורתיות של כל האמיתות והמוסכמות. שההמון הוא לאו דווקא עדות לדרך הנכונה, אלא דווקא ההפך. הדבר העיקרי שאבא שלי לימד אותי הוא להטיל ספק בכל דבר. זהו גם הדבר הכי חשוב שאני יכול ללמד את ילדיי".

מינצר אינו מסתיר את דעותיו הפוליטיות, אף שהוא יודע שהדבר עלול להשפיע על עסקיו. במשרדו מתנוססים שני דגלי פלסטין, ואת המצב בשטחי הגדה המערבית הוא מגדיר כאפרטהייד. "אני לא פחות ציוני מאף אחד אחר", הוא ממהר להבהיר.

מה אתה מעוניין להשיג בהצגת הדגלים במשרד?

"להצהיר שחירות הפלסטינים חשובה. אני משלם על ההצהרה הזו מחיר אישי, אם כי זה מחיר קטן מאוד לעומת מה שמשלמים אחרים".

מינצר רחוק מלהיות אנרכיסט כורסה. בשבע השנים האחרונות הוא נטל חלק בפעילות ארגון אנרכיסטים נגד הגדר, בעיקר בהפגנות בכפר הפלסטיני בילעין. "הגדר יושבת על שטח פלסטיני, והמטרה שלה היא לעוות את הסדר השלום כך שכשהוא יגיע יישאר יותר שטח בידי ההתנחלויות. לא די שהציבו התנחלות יהודית במרחק שני קילומטרים מיישוב ערבי, ולא די שהחליטו שהשטח בין שני המקומות הללו הוא שטח אסור לעיבוד על-ידי הפלסטינים, כי הם יכולים לפגוע בביטחון של הגנבים - גם החליטו שאת הגדר, שמגינה על הגנבים, יקימו על גבול הבתים של הנגנבים. זה מאבק צודק מאוד".

אתה משלם עליו מחיר לא פשוט.

"לא אחת נעצרנו, בילינו לילה בכלא, ובדרך כלל לא היו מגישים כתבי אישום. משום מה, מישהו נדלק עליי בפרקליטות והחליט שיהיה טוב להעמיד אותי לדין, כשאני דווקא אחד הגורמים היותר נורמטיביים בקבוצה הזו".

בוא נפרק את זה.

"הגישו נגדי ארבעה כתבי אישום נפרדים, קשה לדעת למה. המשטרה אף פעם לא משתפת את קורבנותיה בשיקולים, הם רוצים להשליט משטר של אימה בשטחים, אבל זה לא יקרה. אנחנו לא כמו בימי השטאזי (המשטרה החשאית בגרמניה המזרחית), שאסור לדבר. אצלנו לפחות לחלק מהעם מותר לדבר. לא כולנו קורבנות האפרטהייד".

אחד המשפטים שלך הסתיים בהרשעה.

"הרשיעו אותי בהעלבת הצבא. מה לעשות שאמרתי לחייל שהוא גזען; זה היה נכון, כי הוא עצר רק את הפלסטינים שעברו במקום מסוים".

נענשת?

"חייבו אותי לשלם 5,000 שקל".

בשלב זה מינצר מתקשה להשתלט על צחוקו. "עכשיו הצבא מפוצה, וכבודו הוחזר". אגב, אין לו כוונה לשלם את הסכום, אלא לערער על העונש.

במשפט אחר המצב נראה מבטיח יותר במבחינתו. "השופטת יעצה לצבא לסגת מכתב האישום", גרסת מינצר. "דרשתי מהחיילים שעיכבו אותי ללא כל סיבה להציג תעודות מזהות. לא היו להם. הם ניסו להתעקש על זה שהם יכולים לעצור אותי בלי להציג לי תעודות מזהות. היא אמרה: זכותו לדעת מי מטפל בו".

אישומים שלישי ורביעי עדיין ממתינים בפתח. "קפץ לי חייל מול האוטו כדי לעצור אותי מלנסוע למקום שחוקי שאסע אליו, והגישו נגדי כתב אישום על ניסיון דריסה. אין סיכוי שהייתי דורס אותו - הוא קפץ לי מול האוטו ועצרתי מיד. שם כנראה יזכו אותי".

והרביעי?

"כתב אישום הזוי על יידוי אבן בבילעין. בחיי לא יידיתי אבן. זה דיכוי ההפגנות על-ידי טרור משפטי".

זה יגרום לך למתן את הפעילות?

"ממש לא".

"הבעיה המרכזית", מאפיין מינצר, "היא בתפיסת העולם ובחינוך בחברה הישראלית, לשנאה ולעליונות. הדור הבא רואה את הערבים רק כאיום. זהו חינוך מאוד מסוכן, שיוצר עולם ערכים מעוות".

את ילדיך אתה מחנך אחרת?

"יש לי שני בנים מאשתי הראשונה, ריקי, ועוד בת אחת שנולדה לה בנישואיה הקודמים. היא היום בת 28, קצת אחרי סיום לימודי פסיכולוגיה. האמצעי, בן 20, לומד מוזיקה, והצעיר, בן 16, לומד בתיכון. אני מנסה ללמד אותם מה שאבא שלי לימד אותי - לחשוב באופן ביקורתי על כל דבר, ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. להיות סקפטי לגבי כל צורה של שררה, ולחשוב כככל שניתן באופן שיטתי".

מפריע לך שהבן שלך לא הלך לצבא?

"מפריע? להפך. זה מה שחינכתי אותו לעשות. חובה על כל אדם מצפוני לא להשתתף בצה"ל. שואלים אותי, כמובן, מה יהיה אם אף אחד לא היה הולך לצבא. ובכן, ביום שבו הצבא יישאר צבא המתנחלים, אנחנו ניסוג כנראה לגבולותינו המקוריים ואז נגן עליהם".

צבא המתנחלים - אתה לא מגזים קצת?

"יש לי בני משפחה מתנחלים. אני שואל אותם - מה יקרה באחרית הימים? יהיו ערבים במדינה? יהיו להם זכויות שוות? והם שותקים. אין להם תוכניות, או שיש להם תוכניות גירוש או דברים נוראיים אחרים".

"לא יודע להשקיע בבורסה"

לתחום הרפואה הוא התברג מלמטה. "עבדתי בבית חולים השרון כסניטר, אחר כך הפעלתי מכשירים", מספר מינצר, שבגיל 26 אף ניהל בית אבות קטן. "כל זה נתן לי היכרות עם המערכת, שהייתה כמובן קריטית כשהקמתי את מרפאות Care ב-1990".

את התאווה לעסקים לא ירש מהוריו, שהם לדבריו "שכירים בנשמתם כל חייהם", אלא אולי מהדור שקדם להם. "סבי, היינריך מינצר, היה איש עסקים ידוע בישראל ובפולניה", מספר מינצר. "ההון שהוא עשה, וידע להבריח ברגע האחרון מהנאצים, שימש דורות רבים מבני משפחתי - ועד היום הם לא עובדים".

בימים אלה נדרש מינצר להכריע בגורלה של הצעה שקיבל מקבוצת מגדל במסגרת משא ומתן למכירת חלקו (10%) בחברה לרפואה דחופה נטלי. מגדל כבר ניסחה הסכם עם בעלת השליטה בחברה, קרן סקיי, אך קבוצה של 40% מבעלי מניות נטלי ממשיכה לנהל עמה משא ומתן. מינצר הוא אחד מבעלי המניות הגדולים בקבוצה הזו, ונראה שבלעדיו לא תהיה עסקה. "אם להם משתלם לקנות, אז למה לי משתלם למכור?".

אי-אפשר שעסקה תשתלם לשני הצדדים?

"למה אני צריך לחפש מה לעשות עם הכסף? אני לא יודע להשקיע בבורסה, אני משקיע רק בעסקים ריאליים. נכון, מכרתי בזמנו את חלקי ב-Care אירופה, אבל אז הגיעה הצעה באמת מצוינת (22 מיליון אירו), וגם התגרשתי והייתי צריך לשלם מזונות. ככל שזה תלוי בי, זה לא יסתיים במכירה".

בסוף זה עניין של מחיר, לא?

"אמרתי להם, אתם תחשבו לי את הדיבידנד שקיבלתי עד היום, תניחו שנמשיך באותו קצב שנים קדימה, ותהוונו לי את זה לפי תשואת אג"ח ארצות הברית - לא אכפת לי, אבל אני לא משוכנע שבמחיר הזה יהיה כדאי למישהו לקנות. הם קיבלו ממני לא-רבתי".

בפרומואים של אמנון לוי

את פריצת הדרך העסקית שלו חייב מינצר לתחום הרפואה האסתטית, שמצא אותו מוכן היטב כשתפס תאוצה בארץ. ברשותו של מינצר הייתה רשת מכונים פרטית וציוד יקר ערך, וללקוחות החליט להעניק יחס שונה מזה שאליו הורגלו בקופות החולים. "יש לנו גישה מאוד נוקשה באמירת אמת ללקוחות, בשקיפות ובחשיפת המידע והנתונים שלנו".

אמנון לוי לא חשב כך כשהקדיש תחקיר לך ולפנינה רוזנבלום, שהייתה שותפה שלך במכון.

"אמנון לוי אמר בצדק שעד 1995 היו לנו לקוחות שמכרנו להם חבילות הסרת שיער בלי הגבלה של מספר הטיפולים. זה היה מנהג השוק אז, משום שיצרני המכשירים הבטיחו הסרת שיער לצמיתות בכל המטופלים. גילינו, יחד עם כל השוק, שהמנהג הזה מוביל לפשיטות רגל של רבים וטובים מהעוסקים בתחום. לא הייתה לנו בעיה עם אנשים שיש להם חוש מידה, אך היו לקוחות שהגיעו אלינו על כל שערה שצצה להם, או לפני כל חתונה, ולא הקפידו לבוא לטיפולים בטווח הזמן שדרוש להשגת תוצאות".

אז עשית "תספורת" חד צדדית לחוזה חתום?

"אמרנו ללקוחות - הטיפול עוזר לכם? כמה טיפולים עשו לכם? כמה ירד לכם - 50%? אנחנו ניתן עוד חמש, עוד שבע. לא רוצה לחתום? אין עסק. התחיל עימות עם חלק מהלקוחות. ניסינו להגיע עם הממונה על הגנת הצרכן להסדר. פנינו לבית משפט ודחו אותנו מטעמים טכניים. לא הצלחנו להגיע לדיון מאוחד בכל התיקים. סגרנו אותם בהדרגה, והיום לא נשארו לנו תיקים פתוחים בכלל".

אז התחקיר של אמנון לוי היה נכון.

"זה היה גרעין האמת בדבריו, אבל כל השאר היה שקר. הוא רודף רייטינג. הוא מצא שלוש בחורות שהתלוננו על כך שניסינו להעביר אותן להסכם מגודר. באותו הזמן עשינו הסכם שיתוף פעולה עם פנינה רוזנבלום, שלפיו היא תמכור את הטיפולים ואנחנו נבצע אותם בפועל, אבל השותפות הזו כלל לא נגעה לאותם לקוחות שהוצע להם בעבר טיפול בלתי מוגבל. אותם השארנו אצלנו. לוי הביא אנשים שאמרו, 'הבנות הללו לא יתחתנו, לא יצליחו, כל הקריירה שתוכננה להן כ'שר המשפטים' לא תתקיים כי יש להן קצת שיער. אחר כך הוא הלך לפנינה רוזנבלום וסגר אותה עם שתי תחקירניות בחדר, והיא אמרה, בצדק, שזו לא אחריותה. היא דרשה לסלק אותן, הן לא רצו. אחר כך היא לא רצתה לשחרר אותן עד שייתנו לה את הקלטת. עשו מזה צימעס, פרומואים. השאירו את הרושם שלפנינה רוזנבלום יש מה להסתיר".

מינצר הגיש תביעה נגד התוכנית "שומר מסך" של אמנון לוי, ונגד ערוץ 10, בטענה שהפרומו היה מטעה ושקרי, אך הפסיד. "הפסדנו, אך אנחנו תובעים אותו שוב", כך מינצר. "הייתה טענה מאוד מופרכת שפרומו אינו שידור. אותו אמנון לוי מציג את עצמו כחושף שרלטנים, ולדעתנו עצם ההכללה שלנו בתוכנית שלו היא כבר סוג של דיבה".

תגובת אמנון לוי: "בשכל רב הם לא תבעו על הכתבה. הם ידעו שכל מילה בה היא אמת. הם תבעו על הפרומו בלבד, ובית המשפט דחה את תביעתם על הסף וחייב אותם לשלם לי 65 אלף שקל שכר טרחת עורך דין".

מינצר, נדמה שאתה נהנה בבתי המשפט.

"הגשתי עשרות בג"צים במהלך השנים, רובם נגד משרד הבריאות, שהוא בעיניי משרד האיוולת. מאז שנות ה-90 אני נלחם נגד קרנות המחקר בבתי החולים ונגד פיקוח של משרד הבריאות על מכשירים רפואיים מיוחדים. על כל אחד מהנושאים האלה אפשר לכתוב מדף שלם של ספרים, אבל הכול נקשר בסופו של דבר לאיוולת מספר אחת - הכול חוזר בגלל הכיבוש".

איך קשור הכיבוש למאבק בקרנות המחקר?

"הציבור בישראל מנהל את מערכות הבחירות שלו על-פי נושא אחד - הכיבוש. לכן הוא מזניח את הדיון החשוב בחינוך ובבריאות שלו, וזה מה שמדינה צריכה לספק לאזרחים שלה. הדבר המדהים במדינה שלנו הוא שמשרד הבריאות, שמנהל תקציב המקביל בגודלו למשרד החינוך, מתנהל לגמרי מחוץ לדיון הציבורי".

מה מתנהל מחוץ לדיון הציבורי?

"כמי שחי 22 שנה ממתן שירותים רפואיים בישראל ובחו"ל אני יכול להגיד שרמת הניהול של שירותי הבריאות בארץ מתאימה לעולם השלישי. קופות החולים ובתי החולים מנהלים, כמעט ללא בקרה, תקציבים של מיליוני שקלים על-פי גחמותיהם.

"בתי החולים הממשלתיים לא הצליחו לבצע תאגוד, ולכן הם הקימו בזמנו חלופה בדמות קרנות המחקר, שהן סוג של 'בית חולים 2'. כשהתחלתי להגיש בג"צים בנושא, העניין בכלל לא היה מוסדר בחקיקה. קרנות המחקר היו דרך להעסיק את הרופאים הבכירים בבית החולים באופן פרטי, ולהזרים הון לכיסיהם. כל הבכי והנהי של הרופאים, שהיה עכשיו חלק מהמאבק - זה נכון לגבי שכבה מסוימת של רופאים, אבל מעליהם יושבת שכבה של כאלף רופאים בכירים בבתי החולים הממשלתיים הגדולים, שעומדים תמיד בראש רשימת מקבלי השכר. הדיון בכך התחיל כשנחשפו קרנות המחקר, בין היתר בזכות הבג"צים שלי. אני בעד התאגוד, בעד ההפרטה, אבל לפי חוק".

הסרת משקפיים והסרת שיער

מינצר מתמקד כיום בפעילות של רשת Care לצרכן הפרטי, המגלגלת כ-30-40 מיליון שקלים בשנה בתחום הסרת המשקפיים, האסתטיקה והסרת השיער. את הפעילות של Care בחו"ל מכר כאמור לפני שלוש שנים בכ-22 מיליון אירו. "קופות החולים לא חזקות בביזנס הזה, כי אין להן איך להרוויח במקום שבו הן לא יכולות לנצל תשתית שכבר נבנתה בכספי הציבור", הוא אומר. "ברגע שהם מתחרים מול תאגידים רזים ונמרצים על שירות ועל מחיר אמיתי, הם בדרך כלל ניגפים. לכאורה, לא תאוות בצע מוליכה אותם. לכאורה, הם גמילות חסדים ממש. אבל אם הם לא תאגידים למטרת רווח, אז בשביל מה הם מפרסמים למשל? מדוע הם מפמפמים שירותים לאנשים בריאים - היריון, רפואת ספורט, רפואת ילדים? מדוע חולה סל הבריאות אינו מעניין אותם?".

אם כן, מה מניע אותם?

"אני לא מבין. זה חלק מההיגיון העקום של מערכת הבריאות כאן - במערכות בריאות ברוב העולם אין קשר בין המבטח לבין המבצע".