עו"ד כספי יקבל 1,450 שקל לשעה בבוררות המדינה מול כיל

1.

דרישותיו הכספיות של עו"ד רם כספי בבוררות של המדינה מול כיל עלולות להוות תקדים יקר עבור המדינה, שתיאלץ לשלם בעתיד לבוררים, מגשרים, עורכי דין, יועצים, ראשי ועדות, בכירים לשעבר בממשלה ועוד, שכר גבוה משמעותית מהנהוג.

עו"ד כספי הוא הבורר מטעם כיל, ועו"ד אלכס הרטמן הוא הבורר מטעם המדינה. שניהם בחרו בשופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן להיות הבוררת הניטרלית.

ההחלטה לפנות לבוררות, בהתאם לתנאי זיכיון כיל, התקבלה לפני למעלה משנה, אולם זו עדיין לא החלה, בעיקר בגלל הדרישות הכספיות של הבוררים.

בימים האחרונים נאלצו משרד האוצר והחשבת הכללית, מיכל עבאדי בויאנג'ו, לקבל את מרבית התביעות הכספיות של הבוררים, בשל עמדתם כי מאחר שחוק הבוררות חל על המקרה הזה - הרי בעלי הדין, המדינה וכיל, חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו, בסכומים בחלקים ובמועדים, כפי שקבע הבורר עצמו.

2.

בשיחות מקדמיות עם הבוררים הרטמן וכספי הודיעה המדינה כי שכר בורר לשעה יעמוד, כמקובל, על 866 שקל בתוספת מע"מ, ועוד 300 שקל לשעה, בתוספת מע"מ, לעוזר משפטי לכל אחד מהבוררים.

בשלב מסוים הודיע כספי כי הוא, כעורך דין בכיר, נוהג לקבל שכר גבוה משמעותית עבור שעת עבודה, ולכן הוא דורש שכר גבוה משמעותית: 1,600 שקל בתוספת מע"מ ו-400 שקל לעוזר משפטי, לשעה.

בתגובה הציע משרד החשב הכללי לקבוע לבוררים שכר התואם לשכר שמשלמת המדינה לשופט בית משפט עליון בדימוס בשבתו כמגשר, 1,029 שקל לשעה בתוספת מע"מ. עו"ד כספי סירב.

בסופו של דבר תיאמו הבוררים ביניהם והודיעו למדינה כי בסמכותם, על-פי חוק הבוררות, להחליט על שכרם, והוא ייקבע ל-1,450 שקל לשעה לכל אחד מהם, בתוספת מע"מ, ו-350 שקל לשעת עוזר משפטי. ההערכה היא כי הבוררות תימשך למעלה משנה.

מהאוצר נמסר: "במקרה הזה פועלים הבוררים מכוח חוק הבוררות, על-פיו לבוררים יש זכות לקבוע את תעריף שכרם, ולמדינה אין כל שיקול-דעת".

3.

בין המדינה לכיל, בשליטת משפחת עופר, קיימות זה שנים מחלוקות עקרוניות הנוגעות לתמלוגים שמשלמת כיל ומפעלי ים המלח למדינה בגין עיבוד ומכירה של מחצבים המצויים בים המלח.

ההחלטה לפנות לבוררות, הקבועה בתנאי הזיכיון, התקבלה לאחר שנים של ניסיונות להגיע להסדרים נאותים. החברה מעבירה, או אמורה להעביר למדינה, תמלוגים בגובה 5% מהמכירות. החשב הכללי לשעבר, ירון זליכה, בדק ומצא כי החברה נוהגת זה שנים למכור את חומר הגלם ממחצבי ים המלח לחברה-בת שלה, שמעבדת את החומר ומשווקת אותו בעולם.

לטענת החשב דאז, התמלוגים שמעבירה כיל למדינה מתבססים על חישוב מעוות, על המחיר הנמוך שמשלמת החברה-הבת לחברת-האם עבור חומר הגלם. זאת, כאשר על-פי תנאי הזיכיון חייבת החברה להעביר תמלוגים המתייחסים למחיר המכירה הסופי של המחצבים המעובדים ללקוחות. הפער בין התמלוגים שהיו צריכים לעבור למדינה לעומת הסכומים ששולמו בפועל, נאמדו בלמעלה ממיליארד שקל.

יש לציין כי מדובר במחלוקת הנמשכת שנים רבות, אולם במשרדי החשב הכללי, בתקופת שוקי אורן, קיבעו את שנת 2000 כשנה שבה נעצרת ההתיישנות, כך שכל מה שייקבע בבוררות בעניין זה יחול מאותה שנה ואילך. מחלוקת נוספת נוגעת לגובה התמלוגים.

צעד חריג ותמוה

המדינה דורשת להעלות את גובה התמלוגים ל-10% החל משנת 2010. יש לציין כי על-פי כתב הזיכיון, אפשר היה להעלות את גובה התמלוגים ל-10% כבר לפני שנים, כשהחברה הגיעה לייצור של מעל 3 מיליון טון אשלג בשנה.

אלא, שכבר בשנת 1995, בצעד חריג ותמוה ביותר, מסרו לחברה, אז בשליטת שאול אייזנברג, שני שרים, שר האוצר בייגה שוחט ושר התמ"ת מיכה חריש, מכתב ובו התחייבות שלטונית לוותר על כל התמלוגים העודפים עד לתום תקופת הזיכיון בשנת 2030.

דרישת החשבת הכללית הנוכחית להעלות את התמלוגים ל-10% מתבססת על סעיף אחר המאפשר העלאת תמלוגים החל משנת 2010.

יש לציין כי במקביל, אבל בנפרד, מתקיימים בימים אלה הדיונים האחרונים בין האוצר, משרד המשפטים, משרד התיירות והמשרד להגנת הסביבה לבין החברה בעניין מימון קציר המלח.