לאלפיון העליון בלבד: 1,060 שקל לבילוי עם הילד במשחק יורוליג

בילוי של אב וילד באירוע ספורט בישראל יכול להיות עסק לא זול, בעיקר כשמדובר על משחקי כדורגל וכדורסל בת"א ■ מדד הבילוי הספורטיבי של "גלובס"

הנה נתון שעשוי להפתיע אתכם: בחודש האחרון הגיעו כ-240 אלף אוהדי כדורגל וכדורסל לצפות במשחקים בישראל. ממש הגיעו פיזית לאצטדיונים ולאולמות. כמעט רבע מיליון איש. נתון די מרשים בהתחשב בכך שהוא לוקח בחשבון רק את 27 הקבוצות שמשחקות בשתי הליגות הבכירות בישראל (11 קבוצות ליגת העל בכדורסל, ו-16 קבוצות ליגת העל בכדורגל).

המספרים הללו לא הופכים עדיין את הספורט לבילוי המועדף על הישראלים. הישראלי מעדיף בהרבה, למשל, ללכת לקולנוע. ב-2010 עמד ממוצע האנשים שהלכו לקולנוע על 1.01 מיליון איש מדי חודש.

יש הרבה סיבות לכך שהספורט עדיין רחוק מלהיות בילוי מועדף עבור הציבור בישראל. קודם כל הבעיה האובייקטיבית: ההגדרה של "בילוי ספורטיבי" בישראל היא בעייתית מעצם ההגדרה. החשש מאלימות פיזית ומילולית, המתקנים שחלקם גרועים, השירותים המטונפים, כל זה עוד לפני מחירי הכרטיסים והרמה הירודה ברוב המקרים, שמעלים את השאלה הבסיסית - למה לא לגמור את הבילוי עם הילד מול הטלוויזיה?

אבל העניין העיקרי הוא מחיר הבילוי. בסקרים הבודדים שהוציאו כאן ראשי הליגות או התקשורת, תופסים מחירי הכרטיסים הגבוהים את המקום הראשון כסיבה לכך שאוהדים נמנעים מללכת למגרש. עד כמה באמת יקר בילוי ספורטיבי בישראל?

ובכן, מבדיקה של "גלובס" עולות 3 מסקנות עיקריות: הראשונה, ספורט הוא אכן בילוי שברוב המקרים יקר באופן משמעותי מהליכה לסרט למשל (עלות ממוצעת לבילוי זוגי בסרט בישראל היא כ-120 שקל); השנייה, כמו כל דבר אחר בארץ, בילוי במשחק כדורגל או כדורסל יכול להיות סיפור מאוד יקר, או זול מאוד. תלוי איפה אתם רוצים לעשות את זה ומי הקבוצה שבחרתם לאהוד; השלישית: הניחוח "האירופי" של משחקים מול קבוצות מחו"ל מביא עמו אופציה נהדרת להעלאת מחירי הכרטיסים.

לצורך העניין, בנינו את "מדד הבילוי הספורטיבי", שהוא גירסה ישראלית למדדים המקובלים בחו"ל ושבודקים כמה עולה בילוי ספורטיבי. המדד מתייחס לאוהדים מזדמנים, כאלה שאין להם מנוי שנתי ומחליטים בספונטניות לבלות אחר צהריים באצטדיון.

להבדיל מהמדדים בחו"ל שלרוב בודקים בילוי ספורטיבי עבור משפחה, אנחנו לא נאיביים ולא חושבים שמשפחות ישראליות מעמיסות את הרכב ויוצאות בהרכב מלא לבלות במגרש כדורגל, ולכן לקחנו את מדד הבילוי הסטנדרטי - אבא וילד.

מאחר שהתרבות הישראלית לא כוללת רכישת מרצ'נדייז מסביב למגרש או תוכנייה באצטדיון, הוספנו הוצאות מינימליות שמאפיינות בילוי של ישראלים באירוע כזה - שתי כוסות שתייה ושתי נקניקיות, כמשהו שמייצג את העלות הנלוות לבילוי כזה.

בנוסף, בחרנו עבור האבא והילד מקומות סבירים באצטדיון, כלומר לא את המקומות היקרים ביותר ולא את המקומות הגרועים ביותר - אבל כאלה שאפשר ליהנות מהם.

***

ובכן, שלא במפתיע, הבילוי הספורטיבי היקר ביותר הוא משחק של מכבי תל-אביב ביורוליג, שעבור אבא ובן יעלה לא פחות מ-1,060 שקל. מאחר שמכבי מוכרת כמעט את כל היכל נוקיה למנויים בתחילת העונה, ההיצע לכרטיסים מזדמנים לכל משחק הוא נמוך ביותר, והקבוצה מוכרת אותם ביוקר רב.

במקומות סבירים (מאחורי הסל למטה), כרטיס בודד עולה 500 (!) שקל, שהם כ-190% יותר ממחיר כרטיס ממוצע למשחק NBA בעונה שעברה. ואין כמובן שום אפשרות להשיג "כרטיס ילד" מוזל למשחקיה של מכבי.

גם המזון והאוכל בהיכל נוקיה הם עניין יקר יותר בנוקיה מבין כל המקומות שנבדקו, וגבוה ב-30% מהמחירים שגובים במזנונים באולם מלחה בירושלים או ב-100% מהאולם בחולון.

ומי שרוצה בכל זאת לראות את מכבי תל-אביב אבל לעשות את זה בקטן יותר? גם כאן זה יעלה לכם לא מעט: הבילוי הספורטיבי השני הכי יקר בישראל הוא משחק ליגה של... מכבי תל-אביב כדורסל, עבורו ישלמו אבא ובן לפי "מדד הבילוי" שלנו 360 שקל.

ככל שמתרחקים מהמרכז, המחירים נוטים לרדת. קריית-שמונה ואשקלון, שתי הפריפריות הרחוקות ביותר שמחזיקות קבוצות בליגות הבכירות (קריית-שמונה בכדורגל, אשקלון בכדורסל) גובות "מחירי פריפריה" - בקריית-שמונה בילוי של אבא ובן במשחק ליגת העל בכדורגל יעלה 130 שקל בלבד, ובאשקלון משחק כדורסל בליגה הבכירה יעלה 120 שקל. חולון היא "הפריפריה" של המרכז, ובילוי ב"אולם הפחים" עומד על 120 שקל בלבד (אפילו הנקניקייה בחולון היא הזולה מבין כל המקומות שנבדקו).

כמה עולה לאב ולילד לצפות באירוע ספורט בישראל
 כמה עולה לאב ולילד לצפות באירוע ספורט בישראל

***

בכדורסל יש ניסיון של מינהלת הליגה להתערב במחירי הכרטיסים. "הקבוצות מחויבות למכור לקהל של הקבוצה האורחת כרטיסים במחיר של 70 שקל למבוגר, ו-40 שקל לילד, ולדאוג שלפחות 30% מהכרטיסים לקהל האורח הם לילדים", מסביר חגי סגל, קצין התקשורת של המינהלת. "אבל לקהל הביתי מותר לקבוצות למכור כרטיסים בכל מחיר שהן רוצות".

בכדורגל אין שום רגולציה של ההתאחדות לכדורגל על מחירי הכרטיסים, מלבד החובה על הקבוצות להקצות 20% ממכסת הכרטיסים לחיילים ונוער. "אין מגבלה של תעריפי מקסימום, ואין להתאחדות סמכות לפעול מול קבוצות שמעלות מחירים במשחקים מול הקבוצות הגדולות", מוסרים מההתאחדות.

לפני 5 שנים החל פיילוט במסגרת ההתאחדות לכדורגל שבו השתתפה בני יהודה, והבטיח לקבוצה שאם יימכרו במהלך כל העונה כרטיסים במחיר אחיד של 50 שקל למשחק - הקבוצה תקבל בתום העונה השלמת הכנסה, במקרה שיתברר כי ההכנסות ממכירת כרטיסים היו נמוכות בהשוואה לממוצע ההכנסות שלה בעונה רגילה.

בהתאחדות מציינים כי הפיילוט אכן הצליח, וההתאחדות לא נאלצה להשלים את ההכנסה לקבוצה, וכי "בני יהודה ממשיכה מאז למכור כרטיסים במחיר אחיד של 50 שקל ומרוצה מכך. קבוצות אחרות בחרו לא ללכת בדרך הזו באופן קבוע".

***

בכדורגל ניסינו לבדוק את ההבדלים בין 4 הקבוצות הגדולות (בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, הפועל תל-אביב ומכבי תל-אביב). גם כאן השם מכבי תל-אביב שווה הכי הרבה כסף, למרות שהקשר בינה לבין זכייה באליפות לא קיים כבר שנים ארוכות.

באופן כללי, בילוי במשחק של אחת מ-4 הגדולות עולה בין 170-185 שקל (בית"ר הכי זולה). הבדלים מתחילים במחיר שקבוצות גובות עבור משחקים באירופה, שם המחירים עולים באופן די דרמטי, למרות שמדובר בליגה האירופית ולא בצ'מפיונס ליג. במכבי תל-אביב, עבור אותו בילוי ממש רק עם שיק בינלאומי, המחיר יעלה לאבא ובן 67% יותר, ובסך-הכול 310 שקל. הפועל תל-אביב היא הקבוצה שהעלתה את הביקור באירופה בשיעור הנמוך ביותר בהשוואה לליגה - ב-18% ל-215 שקל.

ההבדלים במחירים בין הקבוצות הגדולות לקטנות נובעים באופן כללי מהעובדה שלקבוצות הקטנות אין בסיס קהל משמעותי, הן לא רואות באוהדים כמרכיב הכנסה משמעותי ומעדיפות למשוך אותם עם מחירים נמוכים באופן יחסי. בעונה האחרונה בכדורגל הישראלי, מרכיב ההכנסה ממכירת כרטיסים מכלל הכנסות הקבוצות עמד על 14% בלבד. אצל קבוצות הכדורגל הקטנות, בעלות קהל מועט, ההכנסה ממכירת כרטיסים לא חוצה רף של מיליון שקל בעונה ומהווה במקרים מסוימים כ-5%-6% בלבד מההכנסה הכוללת.

בעיה נוספת שמקשה על הוזלת הבילוי המשפחתי של אב ובן, קשורה לכך שברוב המקומות "כרטיסי נוער/ילדים" - אם כבר יש כאלה למכירה - מוצעים רק למקומות הפחות טובים במגרש.

טכניקה נוספת שקבוצות משתמשות בה, גם אלה שגובות מחירים זולים, היא העלאת מחירים לפי סוג המשחק. "משחק גדול"? תשלמו יותר. בקריית-שמונה, למשל, מעלים את מחיר הכרטיסים ב-33% כשלעיר מגיעה אחת מהקבוצות הגדולות. הפועל תל-אביב תוסיף 10 שקלים לכל כרטיס כשתארח את הדרבי מול מכבי. גם בליגה בכדורסל, קבוצות מנצלות את ההגעה של הקרקס הנודד של מכבי תל-אביב העירה, כדי להפגיז מחירים.

***

השורה התחתונה של הסיפור: ביקור באירוע ספורט בישראל הוא לא בהכרח משהו ששווה לכל נפש ולכל כיס, במיוחד אם שואפים לקחת את הילד למשחק משמעותי, של אחת מהקבוצות הבכירות.

אבל בואו נתמקד לרגע במשהו חיובי: בניגוד להעלאות המחירים הסדרתיות בשנים האחרונות בכל תחום במשק, שהוציאו מאות אלפי אנשים לרחובות בקיץ האחרון - מחירי הכרטיסים לאירועי ספורט נשארים יציבים כבר תקופה ארוכה. גם לפני 10 שנים אפשר היה להגיע לאצטדיון בלומפילד ולקנות כרטיס למשחק של הפועל או מכבי תל-אביב ב-80-90 שקל.

צרו איתנו קשר *5988