בעקבות המלחמה ההיא

"כתבתי את הסיפור כחלק מפרויקט 'שורשים' עליו עבדה בתי, והייתי בטוחה שרק קומץ מקורבים יקראו אותו. בשנים שעברו מאז פרסומו, הפנמתי שכאשר משהו אישי כזה יוצא מתוכך ומגיע לקהלים רחבים, בשלב מסוים מאבדים שליטה על הדרך שבה אנשים מגיבים. כל אחד מוצא בעלילה זוויות אחרות", כך אומרת הסופרת ליזי דורון על רב-המכר הבינלאומי פרי עטה "למה לא באת לפני המלחמה", המועלה בתיאטרון באר שבע, בעיבוד למחזה בבימויה של חגית רכבי-ניקוליבסקי.

המחזה הוצג לראשונה בשנה שעברה, כהפקת שנה ג' של תלמידי הסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לוינשטיין, והוא מגולל באמצעות פסיפס דמויות וזיכרונות את מערכת היחסים המורכבת בין ניצולת השואה הלנה (שירי גולן) ובתה אליזבת (יעל איתן) המנסה לשבור את חומת השתיקה שהאם גזרה על עצמה. הנתק גדל עם השנים, כאשר ברקע שוהות כל הזמן שכנותיה של הלנה החולקות פצעי עבר משותף ומהוות מעין דמויות אם נוספות לאליזבת.

"למה לא באת לפני המלחמה" היה רומן הביכורים של דורון, ילידת 53', והוא מבוסס על חוויות ילדותה והקשר המורכב עם אמה ניצולת השואה, שאיתה ניתקה קשר לשנים רבות, אחרי שעברה להתגורר ברמת הגולן. בעקבות הצלחת הספר, בעיקר באירופה, כתבה ארבעה ספרים נוספים המבוססים על אלמנטים אוטוביוגרפיים שתורגמו בין השאר לרוסית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית וזכו להצלחה גדולה.

"באופן טבעי, הגישה הישראלית והגרמנית לסיפור מחוברת לחוויית השואה נטו", היא משחזרת. "במדינות אחרות באירופה התחברו יותר לאלמנט הדרמטי-משפחתי של יחסי אם ובת".

עד כמה היית מעורבת בעיבוד לבמה?

"נפגשתי עם השחקנים בתחילת החזרות, אבל באופן טבעי בעיבוד שהועלה בסטודיו של יורם לוינשטיין הייתי מעורבת יותר, בעיקר בעבודה מול הדרמטורגית עינת ברנובסקי שכתבה את המחזה. זה תהליך מתבקש כי זו הייתה העלאה ראשונה של מחזה על-פי הספר בארץ (בעבר עובד הספר להצגת יחיד בביצוע פביאנה מיוחס ולמחזה שהועלה בגרמניה, ט.פ). אני עדיין מתרגשת מאוד, אבל התחושה שקיבלתי היא שהם מסתדרים יפה בלעדיי".

כרונולוגיה של כאב

"העובדה שזוועות השואה משתלבות במחזה בצורה מרומזת, תמיד ברקע אבל לא באופן בוטה בחזית, משכה אותי לפרויקט", אומרת הבמאית חגית רכבי-ניקוליבסקי. "האימה אפקטיבית הרבה יותר כאשר הצופה יודע שמשהו נורא התרחש, אבל לא ברור לו מה ובאילו נסיבות. זה מתחבר לתחושות המובילות את יחסי הבת והאם. האחת רוצה לדעת כמה שיותר, והשנייה נחושה בדעתה לגונן באמצעות הסתגרות ושתיקה".

"יחסי אם ובת הם תמיד כרונולוגיה של כאב", מוסיפה השחקנית שירי גולן. "כאם אני יודעת על בשרי שלא משנה מה תעשי, יגיע שלב בחיי ילדיך שבו הצורך למרוד יוביל להתנגשות חזיתית. דור ההורים תמיד ייתפס בעיניהם כמיושן, לא מבין ומנותק.

"יש משהו כפוי טובה בגילום דמות של אם ניצולת שואה. מצד אחד, הקהל מודע לעובדה שחוותה זוועות בל יתוארו. מצד שני, העובדה שהסיפור מגולל דרך עיני הבת, דן אותה להפוך לדמות שלילית. בכל היצירות בתרבות העברית שתיארו הורים ניצולי שואה, מסרט כמו 'הקיץ של אביה' ועד אלבום כמו 'אפר ואבק' של יהודה פוליקר ויעקב גלעד, ההורים ניצולי השואה מתוארים כאנשים קשים, מסוגרים, ממעטים בהפגנת רגשות חיבה ועדיין מגוננים בצורה מוגזמת עד חנק".

"ברור לי לחלוטין, הן מהעבודה על התפקיד והן מקריאה בספריה של ליזי דורון, שהלנה היא אם אוהבת ואכפתית. הסירוב שלה לחלוק עם בתה מה עבר עליה במלחמה נובע מהרצון לבנות עולם אוטופי נקי מטראומות גם במחיר שקרים. מצד אחד, ביום הולדתה של אליזבת, היא מחרימה את המתנות מתוצרת גרמניה. מצד שני, כדי שבתה תרגיש נאהבת היא ממציאה דוד מאמריקה השולח לה חבילות.

"בהרבה מקרים הורים ניצולי שואה היו אובססיביים בצורך לספר לילדיהם שוב ושוב כל מה שחוו, וזה הוביל לטראומות קשות לא פחות, ואפילו יותר. הלנה נוקטת בגישה ההפוכה של הסתרת העבר. רצה הגורל שדווקא לה נולדה ילדה סקרנית הדורשת לדעת. אבל לו הייתה מספרת אני בטוחה שאליזבת הייתה מוצאת סיבה אחרת לריב איתה. ילדות ואמהות תמיד יריבו על משהו".

"זה תפקיד הגורם לך לבחון מחדש, גם בחייך הפרטיים, את הקשר עם ההורים שלך. הצורה שבה גידלו אותך, ומה באמת עומד מאחורי ההחלטות שקיבלו", מסכמת יעל איתן, "אני מוקסמת מהדמות של אליזבת, כשם שהוקסמתי מליזי דורון כאשר נפגשנו. בעיניי, אין בסיפור טובים ורעים ואני לא מאמינה שקהל ישפוט דמויות בצורה הזו. כמו שליזי אומרת, זה סיפור על ניצולי שואה וטראומות הדור השני אבל בעיקר על משפחה. אני לא יודעת עדיין איך קהל יגיב. אולי צופים צעירים יותר יזדהו עם אליזבת, בעוד המבוגרים יבינו דווקא את המהלכים של הלנה, אבל זה לא מחזה המשאיר את הצופה אדיש".

"למה לא באת לפני המלחמה" מועלה באולם הבית של תיאטרון באר שבע