שאנחנו נגור בבניין חדש? שכפול חסר אופי ונשמה שיש בכל עיר? שאנחנו נעבור לשכונה חדשה, מרוצפת, מסודרת, נובורישית, עם גינה באמצע? נעלה במעלית? אפילו לא חשבנו על זה. גרנו אז בשכירות בקרית אונו, בצריף עץ שוודי בן 60 בערך, מהאחרונים שנותרו במקום. עם דשא גדול שאהבנו לארח עליו, עם תריסים אדומים מעץ ובלי מים חמים בברז המטבח. זה נשמע כמו סיפור ישן, אבל לצריף העץ עברנו בשנת 2003. נשארנו שלוש שנים, ולמרות ארבעים המטרים שלו, אהבנו אותו מאוד וגם עם התינוקת הראשונה, הסתדרנו בו יפה.
אבל כשההורים התחילו ללחוץ שנקנה משהו משלנו, "כי בקרוב המחירים יעלו" (ספוילר: הם צדקו, ומזל שהקשבנו להם), הבנו שהצריף הצנוע לפי כל קנה מידה הוא הרבה מעבר לתקציב שלנו. ולא שהוא עמד למכירה.
החלטנו לעשות ניסוי
התחלנו לחפש משהו דומה לו - צנוע אבל עם חצר, ורצוי גם עם אופי. מטבע הדברים ולחץ התקציב הרחקנו עד חדרה וגדרה. במהרה למדנו שכבר אין מציאות - כל כוך עם חשמל מאולתר נמכר עם פוטנציאל השבחה אינסופי. כל גינה שבקושי היה מקום לפרוס בה בריכת פעוטות תוארה כחצר מרווחת. קוטג' אחד של 110 מטר שראינו בגדרה נבנה בשלוש קומות - כל אחת של פחות מ-40 מטר, כולל המדרגות. בגינה היה בקושי מקום לשולחן כתר פלסטיק, בלי הכסאות.
"אין ברירה", אמרנו, "נבנה בעצמנו את בית החלומות". קנינו מגרש בגדרה, עם נוף פתוח למטעים של מושב קדרון, והבטחה לשכונה חדשה במושבה הוותיקה. התחלנו לתכנן את הבית, השקענו חודשים במחשבה מאיפה ייכנסו האוויר והאור ואפילו בנינו דגם מושלם מקרטון (החתולה רמסה אותו, והיא ידעה מה היא עושה), והחלטנו לעשות ניסוי - שכרנו דירה בגדרה, בשכונה העתידית שלנו. דירה חדשה בבניין רגיל וחסר ייחוד.
הניסוי התברר כרעיון מצוין - בתוך חצי שנה מכרנו את המגרש, כולל היתר הבנייה שכבר קיבלנו, וחזרנו לקרית אונו. קנינו דירה בבניין חדש וסטנדרטי: 56 משפחות, שתי מעליות, שיש ועציצים בלובי.
זה קרה אחרי שגילינו שגדרה היא באמת מקום נחמד, אבל רחוק מדי מהחיים שלנו. בתנו הקטנטונת לא ראתה את אבא שלה בבוקר (צריך לצאת מוקדם, לפני הפקקים, אחרת הדרך למרכז יכולה לקחת גם שעתיים), ואמא שלה היתה מגיעה קצרת נשימה ועצבנית, על האות של החדשות של חמש, לאסוף מהמשפחתון. כשחשבונות הדלק לשתי המכוניות הצטברו ל-2,500 שקל בחודש אחד, והשעות על הכבישים הצטברו לעשרות בחודש אחד (את זיהום האוויר לא העזנו לחשב), החלטנו שמספיק.
מסקנה א': הניסיון מלמד יותר מכל על מה שמרכיב איכות חיים.
את הדירה שלנו קנינו רגע לפני הקפיצה הגדולה במחירים (צריך גם מזל בחיים), ולא פחות מאשר בפרויקט הפינוי-בינוי הראשון בארץ.
המתווכים חזרו והזהירו אותנו מהאוכלוסייה בשכונה, והתכוונו בעיקר ל"מפונים", אלה שגרו בשכונה המקורית וקיבלו דירה מהקבלן תמורת הפינוי. עם הזמן גילינו ש"המפונים" הם אנשים ככל האנשים: חלקם שכנים נעימים מאוד, חלקם פחות. "אונו הירוקה" (את הירוק אנחנו עוד מחפשים) התגלתה כשכונה נעימה והטרוגנית, שאחד מיתרונותיה הוא העובדה שיש בה לא רק הרבה משפחות עם ילדים קטנים אלא משפחות מכל הסוגים.
מסקנה ב': המרכיבים של איכות החיים משתנים עם השנים.
אחרי שראינו כמה עשרות דירות, רובן ישנות, כשחיפשנו דירה, למדנו גם להעריך את יתרונות הבנייה החדשה: התכנון מוצלח, הבידוד טוב, החשמל לא קופץ אחת לשעה, דוד השמש לא מתקלקל אחת לשבוע, הריצוף לא שוקע, במקלחת יש זרם מים ולא זרזיף. הופתענו לגלות בדירה שקנינו הרבה מהדברים שחלמנו לבנות בבית שתכננו בקפידה - חלל גדול מספיק שאפשר לפתוח בו שולחן ולארח חברים ומשפחה, חניון מקורה, אור ואוויר, הרבה מקום לתלות כביסה. על היעדר הגינה מפצים חדר האירועים של הבניין (לימי הולדת) ומרפסת קטנה עם עציצים (לנשמה ולריח של הגשם). את הנוף של קדרון החלפנו בנוף אורבני. את רעש המטוסים של תל נוף במראה המטוסים הנוחתים בנתב"ג וממריאים ממנו (ובלי הרעש). חזרנו לקפוץ לתל אביב, העיר האמיתית בחיינו, בקלות יחסית.
מסקנה ג': לפעמים יש הפתעות במקומות בלתי צפויים.
לפינוי-בינוי יש חסרונות רבים. זו לא שכונה שנבנתה על שטחים ריקים ולכן הצפיפות גדולה ותגדל עוד יותר, והסיכוי של אורח למצוא חניה בשמונה בערב דומה לסיכוי למצוא חניה בלב תל אביב בכל שעה. מצד שני, השכונה נבנתה ממש בלב העיר, העיר עצמה קטנה, והכל קרוב. זהו אחד הדברים העיקריים שתורמים לאיכות החיים שלנו - מכרנו מכונית אחת וחזרנו ללכת ברגל או לנסוע באופניים לכל מקום: לעבודה (חלקנו), למכולת, לחוגים, לדואר, לספרייה, למאפייה, לטיפת חלב, לבית המרקחת, לקנות מתנה. מי שניסה לדחוס שלושה ילדים במעילים לאוטו כדי להספיק להגיע לשיעור בלט, יודע בדיוק על מה אני מדברת.
מסקנה ד': איכות חיים, בשבילנו, היא ללכת ברגל לאכול גלידה.
קרית אונו
עיר
נוסדה: 1939
אוכלוסייה: 32 אלף תושבים
צפיפות: 7,824.9 נפש לקמ"ר
אחוז הזכאים לבגרות מתוך כלל תלמידי י"ב: 94%
מרחק מבית "גלובס": 16 ק"מ
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
