"לא תמצאו כאן גלויות למזכרת, אבל שקית עם דגים לשבת מגיעה עד הבית"

חלומות על מקום מגורים כבר מזמן הפכו אצלנו לנושא שיחה בכל פורום משפחתי. כאשר נוסעים צפונה לגליל או מזרחה לירושלים ועוברים ליד פינות חמד, תמיד ימצא ילד מאחור שיגיד "או.. עכשיו אבא יגיד שהוא היה רוצה לגור כאן". אני, כצפוי, מאט לקול אנחות הצאצאים ופשוט נכנס למושב, קיבוץ, שכונה, חור, סורק את הבתים ומתחיל בריטואל, שהילדים יודעים לחקות כל כך יפה: "אסתר (אשתי), תגידי, לא היית גרה פה? אני אומר לך, את מגלחת את הלולים העזובים האלה, את שמה כאן שני צימרים מעץ... אנחנו מוכרים את הדירה בבני ברק ואז בעודף יהיה מספיק בכדי לחתן את אמיתי".

אצלי במיוחד זה בא לביטוי במקומות בסמוכים לים, אצל אשתי זה יותר בכוון הרי ירושלים, כי זה קרוב לגשר רמלה, שם היא עובדת, וגם קרוב לילדים הנשואים ולנכדים בירושלים. אם כבר מדברים על נשר ועל מלט, אשתי פשוט מתעוררת לחיים כשמדברים על יציקות, שליכטה, רובה, גבס. היא מחכה שמישהו יבקש ממנה ייעוץ, בכלל אפילו במה שקשור לסניטריה, אריחי קרמיקה, וכיוצא באלה. כשעשינו שיפוץ לפני עשר שנים, אמרו לנו הצבעים שהדירה תתרחב במידה ניכרת, אחרי שיגרדו את כל שכבות הצבע שאסתר מרחה עליהם בשקיקה כל השנים. אין מה לומר - השיפוץ יצא פיצוץ. תוך כדי כך נעלמו ציורים ששמרתי ורהיטי עץ שכל כך אהבתי, אבל אסתר היתה מבסוטה וזה הכי חשוב. אז ידעתי שהחלומות על מעבר לדירה אחרת לא יתממשו.

בין ש"י עגנון לזלדה

אנחנו גרים בקרית הרצוג שהיא שכונה השייכת מוניציפאלית לעירית בני ברק כמו שכונת פרדס כץ, שכנתנו מדרום. האוכלוסייה בשכונה ברובה ציבור חרדי, על פלגיו השונים: ליטאים, חסידי גור, ספרדים, תימנים, וכן ציבור דתי לאומי, שרובו עבר לשכונת גבעת שמואל היוקרתית יחסית. להבדיל ממרכז בני ברק, קריית הרצוג יותר מאווררת, יש יותר מרחב בין הבניינים וכבישים רחבים יותר.

עבורי זו שכונה אידיאלית, יש מגוון בתי כנסת ובתי מדרש במרחק כמה צעדים, תפילות סביב השעון ושעורי תורה, דף היומי, הלכה וכן רבנים שאליהם אפשר לפנות בכל בעיה הלכתית או אישית. קריית הרצוג קטנה יחסית בצידה המזרחי נמצא כביש גהה ובמזרח נמצאים המוסכים ואזור התעשייה שליד קניון איילון ובצד צפון עובר כביש אם המושבות החדש שמחבר את קריית מטלון בפ"ת ואת רחוב אבא הלל בר"ג.

מיקום אידיאלי לפי דעתי, אם רוצים קצת פסטורליות יוצאים להליכה בפארק יהושע הקרוב, זמן נסיעה לנמל ת"א למשל זהה בערך לזמן נסיעה למרכז בני ברק, וכן הגישה לכביש גהה, אם רוצים לנסוע לירושלים. רשתות סופרמרקט מוזלות בהכשרים מהודרים לצד חנויות יוקרה במתחם הקניון.

נכון לא תמצאו גלויות למזכרת מקרית הרצוג, זהו שיכון מעמד בינוני קלאסי של סוף שנות השישים תחילת השבעים. לצד שכון חדיש יותר שיועד לכתחילה לציבור החרדי. אני כאמן לא מוצא הרבה השראה בשכונה שלנו, אני ספק גם אם זלדה או ש"י עגנון היו גרים אצלנו היו מצליחים להעלות משהו על הכתב.

דווקא בפרדס כץ השכנה אני מוצא השראה, קירות מצהיבים עם חריטות גרפיטי, צפיפות מחפירה, עזובה, חבלי כביסה, "דוד שמש ואנטנה גם רוקדים בולרו מצפצפים על העולם". שיכונים מתקופת סאלח שבתי, שהיום מאוכלסים בעולים אתיופים ופליטים מסודן, לצד זוגות צעירים מלב בני ברק, שהוריהם רכשו עבורם דירה בזול (כבר לא) ושיהיו קרובים אליהם.

קריית הרצוג היא מובלעת וטוב שכך. גורמי תשתית אורבנית מנסים שנים לחבר את הכביש הראשי בשכונתנו (רחוב צבי הרלינג) עם כביש אם המושבות שנפתח לאחרונה, ובכך להפוך את השכונה למעבר תנועה שתערער את השלווה ואת קדושת השבת והחג.

שיר מזעזע, מסר מוצלח

כשחושבים על בית ועל דיור בכלל, חייבים לקחת בחשבון גם את היחס של הילדים למקום שהם גדלו בו. היום, כשיש לנו ב"ה שני ילדים נשואים, אני מבחין בכך היטב: הבן רוצה לבוא עם אשתו לשבת ולחגים, וללכת לבית הכנסת התימני שבו למד כילד את טעמי המקרא. הבת שלנו כבר מכינה את אשתי ביום שלישי שהם באים לשבת, והיא רוצה דגי לברק או סלומון ברוטב מיוחד שהיא זוכרת מילדותה. עבור אשתי זה טלפון לג'אנח מחנות הדגים בשוק פרדס כץ ולו כבר יש ניסיון של שנים. הוא יודע באיזה עובי, אופן חיתוך ונקיון המקובלים על גברת ג'יבלי. לזה אני קורא בית.

איפה היינו מוצאים ג'אנח אם היינו גרים בוילה מדהימה בקיסריה? הוא היה בא עד לשם עם הטוסטוס שלו והשקית המרוחה בדם הדגים לשבת? יש שיר ישן של ברט באכרך A House Is Not A Home . שיר מזעזע אבל המסר מוצלח וזו גם חשיבה מאוד יהודית - אנחנו ארעיים כאן בעולם הזה. וכדאי לנו להיצמד לדברים ההכרחיים בחיינו בתוחלת ובתוכלת.

במחשבה שנייה, אם יהיה אספן אמנות שירצה לקנות במזומן מאוסף הפורטרטים שלי ב"גלובס" את בייגה שוחט מתחילת שנות ה-90 או קריקטורה עדכנית של נוחי דנקנר, יתכן מאוד שאוכל לממש את רכישת הווילה בקיסריה (אבל רק אחרי שנחתן את כל הילדים).

בני ברק

עיר

נוסדה: 1924

אוכלוסייה: 158.9 אלף איש

צפיפות: 21,636.8 נפש לקמ"ר

נפשות במשק בית: 4.4

נפשות לחדר: 1.2

שכ"ד ממוצע לחודש: 2,257

אחוז הגרים בדירות בבעלותם: 72.5%

ערך דירה בבעלות: 1.3 מיליון שקל

אחוז הזכאים לבגרות מתוך כלל תלמידי י"ב: 10%

מרחק מבית "גלובס": 17.5 ק"מ