"חוק גרוניס" עבר בכנסת: אשר גרוניס יוכל לכהן כנשיא העליון

עם העברת הצעת החוק מתבטלים הסעיפים בחוק שאינם מאפשרים למי שנותרו לו פחות מ-3 שנות כהונה להתמנות לנשיא בית המשפט העליון או המשנה לו

שופט בית המשפט העליון אשר גרוניס יוכל להתמנות לנשיא בית המשפט העליון - כך קבעה הערב (ב') הכנסת, שאישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת "חוק גרוניס", ולפיו מתבטלים הסעיפים בחוק בתי המשפט ובחוק בתי הדין לעבודה, שאינם מאפשרים למי שנותרו לו פחות מ-3 שנות כהונה להתמנות לנשיא בית המשפט העליון או המשנה לו, או נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו.

הצעת החוק, שיזם ח"כ יעקב כץ, אושרה בתמיכה של 57 חברי כנסת מהקואליציה ובהתנגדות של 37 חברי כנסת. כעת תוכל הוועדה לבחירת שופטים להתכנס ולבחור בגרוניס לנשיא הבא של בית המשפט העליון. הנשיאה הנוכחית, דורית ביניש, תפרוש מכהונתה בסוף חודש פברואר, בעוד פחות מחודשיים.

אם ייבחר גרוניס לנשיא העליון, יהיה בכך משום המשך של עיקרון הסניוריטי (ותק), ולפיו מתמנים לנשיאי העליון השופטים הוותיקים ביותר בכהונה בערכאה זו, במועד שבו פורש הנשיא הקודם. אמנם בעת פרישתה של ביניש לא יהיה גרוניס השופט הוותיק ביותר, אלא דווקא המשנה הנוכחי לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין.

ואולם, גם מועד פרישתו של ריבלין הולך ומתקרב סוף חודש מאי השנה, בעוד פחות מ-5 חודשים. ריבלין כבר הודיע בעבר כי בלי קשר למגבלת הכהונה שהיתה קבועה בחוק מ-2007 ועד הערב, אין בכוונתו להתמנות לנשיא העליון לתקופה כה קצרה של 3 חודשים.

מועמדותו של גרוניס לנשיאות העליון נתמכת בידי גורמי ימין פוליטיים, ואולם ספק רב אם תמיכה זו גורמת קורת-רוח לגרוניס עצמו. התמיכה הפוליטית מצד הימין נתונה לו בשל דימויו כשופט שמרן, המתנגד לאקטיביזם השיפוטי שאפיין את משנתם השיפוטית של הנשיא בדימוס אהרן ברק והנשיאה הנוכחית ביניש.

ואולם, בחינת מכלול פסיקותיו של גרוניס מגלה כי הוא אמנם דוגל במשנה שמרנית יותר מזו הנוכחית, אך הוא איננו שמרן קיצוני, ובכמה וכמה מקרים צירף את קולו לפסיקות שעשויות להיחשב אקטיביסטיות למדי, לרבות פסקי דין שבהם ביטל בית המשפט העליון חוקים שחוקקה הכנסת.

הנשיא המיועד רחוק מהתיאור שהודבק לו

את תמצית תפיסת-עולמו המקצועית של שופט עליון אשר גרוניס ניתן היה לראות בפסק הדין שבו אישר בג"ץ את חזרתו לממשלה של השר חיים רמון, אף לאחר שהורשע בפרשת הנשיקה הכפויה, הרשעה שלא היה בצידה קלון.

חברותיו להרכב השופטים בעתירה, פרוקצ'יה וארבל, נחלקו בדעותיהן. לכאורה יכול היה גרוניס להסתפק בצירוף הסכמתו לאחת מהן, או במתן הנמקה לאקונית, כפי שהוא נוהג לעשות בדר- כלל.

אך גרוניס, באופן חריג, לא התאפק ופרס בפסק דינו את משנתו בדבר ההתנהלות הראויה של בג"ץ בהתערבות בהחלטות של הממשלה והכנסת, לסוגיהן השונים: לא זו בלבד שפסק הדין מהווה סיכול ממוקד של עילת הסבירות, אלא שגרוניס אף תוקף את עמיתיו בעבר ובהווה, על כך שבשם הפיכת הסבירות ל"נורמת-על", הם החלו לשים עצמם במקום הרשויות המחליטות ונוקטים רטוריקה עקרונית, כשבעצם הם פשוט אינם מסכימים עם ההחלטות.

חתום על פסקי דין אקטיביסטיים

גרוניס סומן כארכי-שמרן בבית משפט עליון אקטיביסטי בצורה קיצונית. האמת היא שלא זה נכון, ולא זה נכון. העליון הנוכחי איננו אקטיביסטי במיוחד, בוודאי לא בקיצוניות, ומאידך גרוניס רחוק מהתיאור שהדביקו לו אותם גורמים פוליטיים מהימין המריצים אותו כעת לנשיאות העליון. הוא אמנם אינו ממשיך דרכו של אהרן ברק, מבחינת תפיסתו השיפוטית, אך גם איננו הגירסה הישראלית לשופטים דוגמת אנטונין סקאלייה.

ניתן לראות את גרוניס כממשיך דרכו של המשנה לנשיא בעבר, שלמה לוין. גרוניס הצעיר כתב יחד עם לוין את הספר על סדר הדין האזרחי - וגם זה מאפיין חשוב של אישיותו - פרוצדורליסט, השם דגש לא רק על סדרי הדין כמערכת כללים שיש להקפיד בה, כמו בימים עברו, בבתי המשפט, אלא כחלק מתפיסת תפקידו של בית המשפט. לא פיתוח הדין, בוודאי לא חקיקה שיפוטית, אלא פעולה במסגרת הדין הקיים.

ועל אף זאת, גרוניס חתום על כמה פסקי דין שנחשבים בשיח הפוליטי כאקטיביסטיים למדי - לרבות ביטול חקיקה של הכנסת, ביותר ממקרה אחד.