בקושי 250 גני ילדים בשנה

המגזר הציבורי - האיש השמן - הופך להיות אנורקטי תחת הדיאטה החמורה שמשיתים עליו

דומה כי הציניות של נתניהו ושל פקידי האוצר אינה יודעת גבול. לא זו בלבד שהמחאה החברתית אינה מרתיעה אותם, הם מנצלים אותה כדי לשעוט קדימה עם המדיניות הניאו-ליברלית, הדוגלת בהורדת משקלה של הממשלה בתוצר. הפעם הם עשו זאת בשם חוק חינוך חינם לגיל הרך. הממשלה קיבלה החלטה לבצע קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, כדי להפנות משאבים לשם מימונו של החוק. חישוב מושכל של השינוי בסדרי העדיפויות מלמד, שהקיצוץ הרוחבי עולה באופן ניכר על ההוצאות הדרושות לשם מימונו של החוק בשנת הכספים הבאה. כיצד ניתן להסביר את הפער בין ההכנסות להוצאות?

על-פי נתונים שראו אור באחרונה, חוק חינוך חינם לגיל הרך כבר מיושם ביישובים חלשים מבחינה חברתית-כלכלית, והוא חל על כ-100 אלף תלמידים, מתוך 300 אלף תלמידים בגילאי 3-4. מתוך מספר זה, כ-100 אלף ילדים נוספים נמצאים במסגרות פרטיות או בביתם, כך שמדובר על 100 אלף ילדים בגילאים אלה, שעבורם יש לבנות גנים חדשים.

התקציב שנדרש לשם מימון יישומו של החוק עומד על כ-2.5 מיליארד שקל, והוא אמור לכסות את עלות הכנסתם של הילדים בגילאי 3 ו-4 לגני ילדים. יישום החוק כבר בתחילת שנת הלימודים הבאה, דורש את בנייתם של 1,500 גנים חדשים, וכן את גיוסו ואת הכשרתו של כוח אדם במשרד החינוך וברשויות המקומיות. העלות הכוללת לבנייה של הגנים האלה בשנת הכספים הנוכחית עומדת על 1.3 מיליארד שקל. מימון העסקתם של גננות וסייעות אמור לעלות עוד כמיליארד שקל.

זחיחות דעת ואטימות

אך כל מי שמצוי בתהליכי הבנייה של בניינים ציבוריים, יודע היטב, שאין שום אפשרות ריאלית לבנות גנים אלה במהלכה של שנה אחת. לכל היותר, ניתן לבנות 250 בשנה. כמו-כן, עלויות המימון של הגננות והסייעות, כפי שמתחייב מיישומו של החוק, נעשה על בסיס של תחשיב עלויות שנתי, בעוד שהחלתו של החוק תחל רק בחודש ספטמבר 2012.

הממצאים הללו מלמדים, שהקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה, ביניהם קיצוץ של משאבים שנועדו לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל, עולה על המשאבים שאותם יכולה הממשלה להוציא על מימונו של חינוך חינם לגיל הרך בשנת הכספים הנוכחית. אז כיצד ניתן להסביר את נחישותה של הממשלה ושל פקידי האוצר לבצע קיצוץ רוחבי מעל הנדרש?

אפשר שהמענה אינו נמצא בבוכהלטריה לקויה והוא אינו נמצא בחשבונאות שגויה; הוא נמצא אולי באידיאולוגיה צרופה.

על-פי פרשנות בלתי מחמירה, הקיצוץ הרוחבי לא נועד רק לממן את יישומו של חוק החינוך לגיל הרך, אלא גם לתת מענה לגירעון הצפוי בתקציב המדינה בשנת הכספים הנוכחית. כלומר, בחששם מפני התגובה הציבורית הכעוסה, מבקשים פקידי האוצר, הפועלים תחת שרביטו של ראש הממשלה נתניהו, כדי להסיח את דעתו של הציבור מהגזירות החדשות. על-פי פרשנות אחרת, מחמירה יותר, נתניהו ופקידי האוצר מבקשים לנצל את הדרישה הציבורית הרחבה ליישומו של החוק, כדי לקדם את תפיסתם העקבית שיש להקטין באופן דרסטי את המגזר הציבורי.

עד כה הוכיחה ממשלת נתניהו את נחישותה לפעול ברוח זו. המגזר הציבורי - האיש השמן - הופך להיות אנורקטי תחת הדיאטה החמורה שהם משיתים עליו. אפשר שלנחישות זו מצטרף הפעם תחכום ציני. בשם ערכי המחאה, פועלת הממשלה כדי לקדם סדר יום שנוגד ערכים אלה. במקום שינוי השיטה, רוקחים לנו פקידי האוצר עוד מאותו התבשיל, שהביא להתקוממות העממית של הקיץ האחרון. אם זו אכן מטרתם, אין אלא להשתומם על זחיחות הדעת ועל האטימות המשתקפת ממעשיהם.

הכותב הוא פרופ' לחינוך ונמנה עם צוותי המומחים המייעצים למחאה