מדוע הוחלט כי פרשת נתן אשל תיבדק בנציבות שירות המדינה?

היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, לא מבין כיצד הפך להיות שק החבטות הציבורי בפרשת החשדות נגד ראש סגל לשכת ראש הממשלה, נתן אשל. מבחינת משרד המשפטים, הליך קבלת ההחלטות במסגרת בדיקת החשדות שהתעוררו ביחסים שבין אשל לעובדת המשרד ר' היה ההליך הראוי, שהוליד את ההחלטות הנכונות, בהתאם לעובדות שהיו ידועות בכל שלב. ההסברים מגלים כי המתקפה התקשורתית הייתה כנראה מוגזמת.

הטענה העיקרית הנשמעת כנגד וינשטיין ומשרד המשפטים, היא מדוע הוחלט להפקיד את בירור העניין בידי נציבות שירות המדינה (נש"מ) - ולא להורות על בדיקה משטרתית או חקירה פלילית מלאה. בהקשר זה השאלה העיקרית הנבחנת היא שאלת "האופי הדומיננטי" של העבירה הפוטנציאלית המתבררת.

כך, במקרים רבים חוקרת נש"מ עבירות משמעתיות, שיכולות להיות מסווגות הן כעבירת משמעת, הן כעבירה פלילית, בין אם הטרדה מינית, שימוש לרעה בכוח המשרה וכיו"ב. "האופי הדומיננטי" של העבירה, הנגזר גם מחומרת הנסיבות במקרה הקונקרטי, מכתיב אם התיק ינותב למסלול משמעתי, או פלילי.

בנוסף, אגף המשמעת בנש"מ, הכולל הן זרוע חקירתית והן יחידה תובעת, הוא מוסד רציני הרבה יותר מכפי שהוא נתפס בציבור. בבתי הדין המשמעתיים של נש"מ מתבררים עניינים רציניים וכבדי-משקל.

גם הסנקציות שיכולות להינקט הן משמעותיות - משלילת משכורת, ועד הדחה מהתפקיד במקרים חמורים. לעתים, הסנקציות הללו משמעותיות יותר מעונש קל, שעשוי להיגזר בתום משפט פלילי. יתרון נוסף טמון בקצב הפעולה: משפט בבית הדין המשמעתי של הנציבות נמשך חודשים ספורים, לכל היותר, במקום שנים ספורות, במסלול הפלילי.

לא גרירת רגליים

במקרה של נתן אשל, המידע שהיה ידוע לגורמי האכיפה בתחילת דצמבר, כלל שברי עדויות שמיעה בלבד - לא עדויות מכלי ראשון. גם אתמול (א'), ובוודאי לפני כחודש, המסקנה המתאימה, לדברי גורמים משפטיים, הייתה בהפקדת הבירור בידי הנציבות. בעמדה הזו תמכו כל גורמי המקצוע פה-אחד.

ועדיין, הדלת לא נסגרה על האפשרות שמידע חדש, שיצוץ בהמשך, יחייב הערכת מצב חדשה והעברת התיק לפסים של חקירה פלילית. המשטרה במצב כזה לא מתחילה את החקירה מאפס, אלא "מלבינה" את העדויות שנמסרו בנציבות. אלא שבמקרה של אשל, ועל יסוד המידע הידוע כעת, לא נראה כי זה הכיוון המסתמן.

בימים האחרונים אספה נש"מ מידע משמעותי יותר משברי המידע שהגיעו תחילה. חלק מהמידע מוצק ומבוסס יותר, ומדובר בעדויות ישירות, לא מידע מכלי שני או שלישי. גורמים משפטיים דוחים את הסברה, שהמידע הזה הגיע כתוצאה מחשיפת הפרשה בתקשורת, וטוענים כי איש ממוסרי העדויות לא עשה זאת מרצונו הטוב.

ואולם המידע הזה היווה בסיס ראוי לפתיחת חקירה משמעתית של ממש, שיש לה משמעויות מיידיות: על-פי החוק, ניתן להשעות עובד מדינה אם מתנהלת נגדו חקירה משמעתית בעבירה בת-קלון, או שהוגשה נגדו קובלנה משמעתית.

במשרד המשפטים קובלים על כך שהם נאלצו להחליט "בידיים קשורות", בלא להתחשב בסערה התקשורתית של הימים האחרונים, ונוכח ההתחייבות שניתנה למוסרי המידע לפעול בדיסקרטיות ובסודיות. לא גרירת רגליים הייתה כאן, הם מסבירים, אלא ניסיון להניע את מוסרי המידע לשוחח עם גורמים שונים מתחת לרדאר.

לכך יש להוסיף את סירובה של ר' למסור עדות או להגיש תלונה, סירוב שהיה ידוע כבר מלכתחילה, ועומד בתוקפו גם כעת. ר' דחתה גם הצעות להיפגש ולשוחח עם גורמים רמי-דרג במשרד המשפטים, כמו המשנה ליועמ"ש, עו"ד רז נזרי, או המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן.

תיאורטית, גם סירובה להתייצב להעיד בנציבות עשוי להיחשב עבירה משמעתית, אלא שבמשרד המשפטים נמנעים מלקבוע כי היא "חייבת" להעיד, ומעדיפים לומר כי "מצופה ממנה" לעשות זאת.