פתאל: "האווירה הזאת של 'עליהום' על אנשי עסקים מסוכנת"

דוד פתאל, בעלי רשת מלונות פתאל, טוען בשיחה עם חגי גולן, עורך "גלובס", כי הפתרון לבעיית יוקר המחיה טמון ב"הגדלת התחרות ובהפחתת העלויות שהמדינה משיתה עליך כבעל עסק" ■ "מול בעל עסק שרוצה לשרוד לא תעזור שום מחאה"

הקריירה של דוד פתאל, 55, הבעלים של רשת מלונות פתאל - הכוללים גם את המותגים: הרודס, מרידיאן, גולדן טוליפ, קלאב מד אילת, מג'יק ולאונרדו - החלה בלימודי מלונאות, שאותם סיים בגיל 23, ובלימודי כלכלה וסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה.

"במקביל", מספר פתאל, "התחלתי לעבוד בדן כרמל, לצורך השלמת הכנסה בתקופת הלימודים, ונדלקתי על המקצוע. שם התאהבתי בעולם המלונאות, כך שהוא הפך לעיסוקי המרכזי. ניהלתי את מלון המלך שלמה באילת, את מלון סונסטה ים המלח, שברבות הימים רכשתי אותו (היום לאונרדו קלאב), ולאחר מכן הקמתי את רשת הולידי-אין בישראל".

- כשהיית שכיר באפריקה ישראל?

"נכון. הגעתי לשם דרך 'הד-האנטר' והבאתי אתי את הזיכיון של הולידי-אין".

- בן כמה היית בשלב זה?

"בן 30 ומשהו. תוך 5 שנים פיתחתי את הרשת ממלון בודד לכ-10 בתי-מלון, עם הגב הכלכלי של אפריקה ישראל. לאחר מכן, לפני כ-12-13 שנה, הקמתי את רשת מלונות פתאל".

- באחת הכתבות תיארו אותך כ"טייקון ב-10 שנים וב-10 אצבעות". מה הופך אותך לכזה?

"כדי להצליח אתה צריך לאהוב את מה שאתה עושה, להיות חרוץ מאוד וגם קצת מזל. האהבה למקצוע פירושה להכירו על בוריו ולפרטיו הקטנים. התחלתי את הקריירה המלונאית שלי כפקיד קבלה, כקצין ביטחון, ומשם עברתי למכירות. חלק מלימודיי היו גם עבודה מעשית.

"למשל, כסמנכ"ל בן 27, הלכתי להיות טבח במשך חודש ימים במלון פייר בניו-יורק. אמרתי לעצמי 'קבלה אני יודע, משק אני יודע, אבל להתמודד עם שף זה מורכב, כי מקצועית תמיד הוא יודע יותר ממך'. לפיכך, הלכתי ללמוד במטבח. זה לא אומר שאני יכול להיות שף, אבל יש לי כבר 70%-80% מהידע הנחוץ כדי שלא ימכרו אותי".

- האם עולה מדבריך המסקנה שבקריירות ניהוליות צריך להגיע מלמטה ולעבור את כל השלבים שבדרך?

"זה לא תנאי הכרחי, אבל אני חושב שכן. קח לדוגמה את סטיב ג'ובס או ביל גייטס. אין ספק שלאנשים אלה הייתה גאונות שיווקית ויכולת ניהול אדירה, אבל הם ידעו להתמודד גם עם עניינים מקצועיים.

"גם בארץ אתה רואה הרבה אנשי עסקים מצליחים שהם Self-made. בעיקר אלה שמתעסקים עם עסק או שניים. לא חברות אחזקה. הן משהו אחר, כי אם אתה איש עסקים שמחזיק בחברת אחזקה שמחזיקה המון חברות, או בחברת השקעות, זה ידע אחר. אבל אם אתה שלמה אליהו או צדיק בינו - הם יודעים את המקצוע שלהם, כמעט טוב יותר מאחרון הפקידים".

"רכישת 'אזורים תיירות' הייתה הקפיצה המשמעותית שלי"

- ראיתי לא מעט אנשי עסקים במהלך החיים המקצועיים, כשלכל אחד יש מניע אחר שדוחף אותו. לפעמים זה מגיע ממצוקה שהייתה בבית, ולפעמים זה הפוך - רצון להוכיח לאבא, איש עסקים בפני עצמו, שאתה יכול לעשות את זה טוב לא פחות ממנו. מניין מגיע הדרייב שלך?

"זה כבר עניין לפסיכולוגים. לא באתי מבית עם מצוקה. גם לא באתי מבית עשיר. באתי מבית חיפאי סטנדרטי וטיפוסי לתקופה ההיא. כן רציתי להוכיח את עצמי לאבא שלי. להורים שלי, ילידי עיראק, היה חשוב נורא שהילדים שלהם יצליחו ושהם יוכלו להתגאות בהם.

"הסבר אפשרי נוסף לדרייב של אנשים עסקים, לפחות על-פי מחקרים שקראתי, הוא שאנשים מצליחים (ולא רק בעסקים) מפחדים יותר מכישלון, ולכן הם מתכוננים טוב יותר, עובדים קשה יותר, מגלים חריצות יתר וכיו"ב".

- מאיפה בא הרעב לעוד? למה לא להגיד יש לי מספיק, בוא נקיים את מה שיש לי בצורה הטובה ביותר?

"הרעב לא נובע מהצד הכלכלי. במקצוע שלי רמת הרווחיות היא כזאת, שאני בכלל לא בטוח ששווה כל-כך להתפתח. אצלי זה מגיע יותר מהכיוון של הרצון לעשות. האתגר הזה, הוא כמו שאתה משחק כדורסל עם החבר'ה ורוצה לנצח.

"כל התהליך של לבנות את העסקה - לזהות אותה, לבחון את הצד הכלכלי שלה, לנהל את המשא-ומתן, לעשות אותו בצורה נכונה, להביא את העסקה לשלמות, להתחיל את הניהול, להניע את הניהול, ולהביא את זה לסטנדרטים שאתה רוצה. בדרך-כלל אתה לא קונה מלון שהוא בטופ, אתה קונה מלון שאתה מאמין שאתה יכול לעשות איתו יותר".

- האם במהלך הקריירה הרגשת את השלב שבו אתה עושה קפיצת מדרגה, מאיש עסקים בהיקף קטן אל המעגל של ארגון גדול - או שהיה זה תהליך טבעי, שבמסגרתו פתאום מצאת את עצמך עם אימפריה?

"מאז שהפכתי לעסק עצמאי, ההתפתחות שלי הייתה מהירה אבל הדרגתית. רק בשלב מסוים הרגשתי שעשיתי קפיצה חדה. התחלנו כחברת ניהול כשברשותי היה מלון אחד שניהלתי, ואחר-כך ניהלתי מלון שני ושלישי ורביעי וחמישי - הכול כחברת ניהול.

"באיזשהו שלב הוצע לי על-ידי אחד הבנקים ועל-ידי הבעלים של אחד מהמלונות (סונסטה) שניהלתי לרכוש את המלון. רכישת המלון הייתה הקפיצה הראשונה שלי משכיר לבעל נכס. אבל הקפיצה המשמעותית יותר שעשיתי בארץ, הייתה הרכישה של אזורים תיירות לפני כשנתיים - אז קפצנו מ-17 ל-29 בתי-מלון".

- זו הייתה רכישה מבוימלגרין, שנקלע לקשיים לפני שנתיים. עלה אצלך החשש "אולי אני קופץ מעבר לפופיק"?

"האמת היא שלא. רכשנו באופן יחסי בזול. ב-2008 ניהלנו את המשא-ומתן, וב-2009 רכשנו את החברה, אחרי המשבר הכלכלי. כשרכשנו אותה, ידענו שזאת עסקה נהדרת בתשואה גבוהה מאוד".

- בשלב מסוים הגיעה ההתרחבות לאירופה. מתי החלטתם שישראל אינה מספיקה לכם? מה היה הטריגר לצאת אירופה?

"לפני כ-5 שנים הרגשנו שההתפתחות בישראל איטית מאוד. לא חשבנו שתיפול לידינו הזדמנות כמו אזורים תיירות, וחשבנו שנכון להסתכל על מה שקורה באירופה. זה התחיל מעסקה אחת בגרמניה, ומשם הלכנו כבר כברת דרך ארוכה".

- ההתייחסות שלך לעניין היא כאל תיירות או כאל נדל"ן?

"מהבחינה הרגשית, אני מגיע לשם כי זה מלונאות. זה המקצוע שאני אוהב, ואני מגיע מהמוקד של העשייה. אני לא מסתכל על זה כנכסים נדל"ניים, כי מי שקנה בתי-מלון כעסק נדל"ני בדרך-כלל נכשל.

"אני מכיר הרבה חברים ואנשים בעולם, שאמרו כי 'לקנות מלון ב-20 אלף אירו לחדר זה כל-כך זול, אני קונה את זה'. דווקא המלונות האלה מפסידים המון. בגלל זה השווי שלהם כל-כך נמוך. אנחנו מסתכלים על זה רק בצד העסקי של התשואה. לא קנינו אף נכס כי הוא יפה או ממוקם נכון או זול. על כל דבר הסתכלנו בממד של התשואה".

"אין מה לעשות, חייבים לגלגל את זה הלאה - על הצרכן"

- אתה עובד בעסק שהוא עתיר כוח-אדם. איך אתה מתמודד עם שימור עובדים בתקופות משבר?

"אני זוכר שסיימתי את הקריירה שלי בהולידי-אין והקמנו משרד של 100 מ"ר, שבו ישבתי עם מזכירתי. אמרתי לעצמי שאחרי 3,000 עובדים בהולידי-אין וכל-כך הרבה עניינים ובעיות, אני רוצה יזמות, עסק קטן, של 3-4 עובדים. לא חשבתי שהעסק שלי יגדל ויכיל כל-כך הרבה עובדים, שבשבילי היום הם נכס אדיר.

"אני גאה לומר, שבמהלך כל השנים כמעט לא פיטרנו עובדים בגלל צמצומים. עובד שלא עשה את עבודתו, מצא את עצמו בחוץ והוחלף. אבל לא מצאנו עצמנו אומרים 'יש משבר. צריך לפטר 5% מהעובדים כדי להקל על הנטל הכלכלי'. תמיד מצאנו את הפתרונות לשמור את מקום העבודה של כלל העובדים, ואני מאמין שתמיד יש דרכים לשמר את כולם בארגון".

- מה מאפיין להערכתך את האורח הישראלי בבתי-המלון לעומת עמיתו בחו"ל?

"בתחום האירוח של אנשי עסקים כמעט אין הבדל. במישור של אירוח משפחות, אנחנו הישראלים דומים לצרפתים ולאיטלקים ושונים מהגרמנים ומהאנגלים. שולחן שישראלים נופשים יושבים עליו באוגוסט עם הילדים נראה כאילו עבר שם הוריקן. אצל הגרמנים זה כמובן אחרת: החינוך שמרני ומאופק יותר, והם פחות קולניים.

"אבל בגדול, האורח הישראלי הוא אורח נהדר, והסטיגמה עליו כבר לא נכונה. הישראלים של היום כבר חוו וראו בתי-מלון בעולם, הם יודעים איך להתנהג, וסיפורי המגבות כבר אינם קיימים".

- אתה חושב שיש היום אווירה שלילית נגד אנשי עסקים בישראל?

"אני חושב שכן. אנשים בישראל מסתכלים בצרות-עין על אנשי עסקים שמצליחים, ואני לא מבין את הסיבה".

- אולי חלקם הרוויחו את היחס הזה ביושר, בכל מיני מהלכים עסקיים ולא עסקיים שתרמו לאווירה הזו?

"מי שעשה דברים בלתי כשרים או בלתי חוקיים, הרוויח את זה ביושר; אבל האווירה הזאת של 'עליהום' על אנשי עסקים התפשטה מאוד בארץ, והיא מסוכנת. גם בעסקים הקטנים וגם בעסקים הגדולים יותר, אנשים חייבים להרגיש טוב עם הצלחותיהם.

מחאה החברתית התנפלו על חברות ואנשי עסקים כדי לייצר הוזלות. אין ספק שהתחרות במדינה לא מספקת, אבל המפתח הוא גם הגדלת התחרות והפחתת העלויות שהמדינה משיתה עליך כבעל עסק. אין מה לעשות, עם המסים, הארנונה עלויות החשמל ועלויות המים גבוהות - הרי שמול בעל עסק שרוצה לשרוד לא תעזור שום מחאה".

- הוא חייב לגלגל את העלויות על הצרכן?

"כן. הוא חייב לגלגל את זה הלאה, ואם הוא מונופוליסט - הוא יגלגל את זה הלאה עשרות מונים. בהקשר זה ממש חייבים לדאוג לתחרות ולהכניס יותר גורמים עסקיים למשק".

- יש דמות שמהווה מודל לחיקוי עבורך?

"צדיק בינו".

- מי האדם שהשפיע עליך הכי הרבה במהלך הקריירה שלך?

"היו לי הרבה מנהלים טובים, אבל אני חושב שלמדתי הכי הרבה משלמה גרופמן, היו"ר שלי באפריקה ישראל".

- מה לגבי החמצות עסקיות? אתה זוכר עסקה שאמרת עליה בדיעבד "וואלה, הייתי צריך לעשות אותה והחמצתי"?

"בטח יש, אבל אני לא זוכר. כנראה הדחקתי. לא מזמן היינו צריכים לקנות מלון בברצלונה ופספסנו. אני זוכר את העסקה הזו כהחמצה".

- אם היית צריך לסמן את היתרון היחסי הכי גדול שלך בעסקים, מה היית אומר?

"האהבה שלי לאנשים".

- שנינו כבר לא ילדים, ובכל זאת - אתה רואה עצמך כמלונאי עד סוף חייך?

"דפיניטלי. חד-משמעית, כן".

פורום mentors

חברת Cal ועיתון "גלובס" השיקו בשבוע שעבר את "פורום mentors", המיועד לפתח בעלי עסקים קטנים ובינוניים, מתוך הבנה כי הצלחתם תתרום למשק הישראלי ולחברה כולה.

הפורום מפגיש מדי רבעון בעלי עסקים, הנמנים עם לקוחות Cal, עם מנטור מעולם העסקים, שמספר על ההתמודדויות העסקיות והאישיות שעבר בדרך להצלחה.

האירוע הראשון התקיים בחיפה, בהשתתפות ישראל דוד, מנכ"ל Cal, ויאיר קפלן, סמנכ"ל בכיר וראש אגף אשראי עסקי ב-Cal, ובמסגרתו שוחח חגי גולן, עורך עיתון "גלובס", עם איש העסקים דוד פתאל, מהיזמים המובילים בארץ ומי שעומד מאחורי רשת המלונות הגדולה בישראל.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988