כי מציון תצא

אורח הכבוד היה איש החברבורות, רוברטו קוואלי, שקיבל כחצי מיליון שקל על מנת לפזר גלאם איטלקי. קוואלי הציג תצוגה סנסציונית, אקסטרווגנטית ומרשימה ביותר. המשך מדויק לקו של קוואלי נצפה בקולקציות שהציגו המעצבים הישראלים לקיץ 2012, ושהתאפיינו ברובן בשקיפות וביותר מדי אלמנטים נוצצים.

על אף שבד השיפון הדקיק, הקליל והאוורירי שלט ביד רמה, רק מעטים הצליחו ליצור ממנו אפקט מעניין וחדשני. ביניהם בלטו מירה צבילינגר, מעצבת הקוטור הוותיקה, ואלון ליבנה הצעיר, שהפגין את כישרונו בטכניקות מרשימות של קישוטים מנצנצים ואבני חן, שנשזרו בשמלות ערב (בלתי לבישות בעליל).

שני מעצבים בלטו מעל כולם, ועל כן זכו למרב המחמאות גם בזירה הבינלאומית. ששון קדם הפגין קולקציה מרשימה, מקורית ומדויקת. התצוגה של אייקון האופנה, דורית בר אור, הצטיינה בשואו אוריינטלי שאי אפשר היה להישאר אדישים אליו - אולם ספק אם התפאורה וההפקה לא היו מוצלחים יותר מהפריטים שנראו על גבי הדוגמניות.

למרות מקבץ המציגים המכובד בלטו בהיעדרם כמה מעצבים ובתי אופנה מקומיים, המקפידים על עשייה מדויקת ואמירה מקורית מדי עונה - גוטקס הבינלאומית, מעצב הקוטור ויקטור בלאיש, מאיה נגרי, ירון מינקובסקי ולילך אלגרבלי. ייתכן שהכותרת השאפתנית שניתנה לשלושת ימי התצוגות המרוכזים גדולה עדיין ממידותיהם, אך אין ספק שקיומו של שבוע האופנה בתל אביב, לראשונה זה שלושה עשורים, הוכיח שיש דבר כזה - סגנון תל אביבי.